חגי האהבה למיניהם הם הזדמנות מעולה למסעדות לצאת בליין רומנטי של תותים בשוקולד, תותים בשמנת, מרק תותים, פונדו (תותים) וכיוצא באלה מנות ורדרדות. אנחנו החלטנו להתעלם (בהפגנתיות?) משלל המבצעים היקרים להחריד האלה, ולבחור עבורכם את האוכל הכי רומנטי מבין המנות הקבועות של המסעדות דווקא, אלה שתמיד שם, ולא רק כשצריך לחגוג משהו.
מרק ארטישוק ירושלמי וערמונים
מכיוון שהוולנטיין יוצא תמיד בימי פברואר הקרים, אך הגיוני שההמלצה הראשונה תהיה מגזרת המרקים, ואם אפשר, שיהיה כזה מהביל, שמנתי ועשיר. מרקי ארטישוק ירושלמי אמנם לא ניחנים בצבע עז (בניגוד לתותים, למשל), אך בתיבול מפתיע ומשובח הם ניחנים גם ניחנים. יש המוסיפים להם כמהין, אחרים אגוז מוסקט או פטריות פורטבלו, ועוד תוספות שהחך יכול רק לדמיין. "המלכה תבקש ערמונים מהאש?", תן לה אותם, ותצא גבר.
יש משהו אירוטי בפטריות. זה כנראה לא קשור לצבע, האפרורי והמדכא, אלא למרקם, למגוון, ואולי גם לעובדה שבהינף יד אפשר לתלוש להן את הרגל הסיבית ולמלא את מקומה בהפתעות משמחות (אז כבר נהיה דיאלוג של מרקמים, ומה יותר סקסי מזה).
מבין המגוון העצום שמציעות המסעדות, ישנן שלוש מנות פטריות שלנו עושות את זה במיוחד: פטריות ממולאות כבד אווז ברוטב יין פורט תאנים ושזיפים של קימל; פטריות יער ופורטבלו ביין לבן, אורגנו ופרמזן של הקופי בר; ופטריית פורטובלו ממולאת מחית פטריות וכרישה ברוטב מירין וסויה מתוקה, של ג'ירף.
כבד אווז הוא מאכל סקסי, ולו רק בגלל שמו הצרפתי – "פואה גרה" – שמעורר אוטומטית קונוטציות של מיטה. אבל אנחנו לא מתכוונים לעודד אתכם לפטם אווזים, ולכן נסתפק בכבד רגיל, כלומר של תרנגולת, או ליתר דיוק בגרסת הפטה שלו.
פטה כבד הוא מהמנות שאכילתן כרוכה בעיסוק: יש צנים, יש פטה, יש ריבת בצל, או במקרים היותר רומנטיים רוטב פירות יער, והסועד מרכיב לעצמו (או לזולתו) ביס אחר ביס. התעסקות עם אוכל, לדעתנו לפחות, היא דבר סקסי. היא מאריכה את הארוחה, מעוררת ציפייה בין נגיסה אחת לרעותה, הופכת את המנה וטעמיה ללא מובנים מאליהם ואת הסעודה לחוויה שהבליסה היא רק חלק ממנה.
אצלנו בבית, לסאטה יש מקום של כבוד. כן, כאן אנחנו כבר מתעסקים באוכל שהוא בשר האדרקור, אבל יחסית לאחיו השיפודים, בהחלט מדובר במנה מעודנת ומורכבת בטעמיה. הסאטה הוא רוטב המבוסס על חלב קוקוס וחמאת בוטנים, ובשילוב עם שיפודי פרגיות קטנים הוא יוצר מנה מעוררת תיאבון, חריפה במידה, קרמית ונוטפת. בקיצור, הכי לא מפגש הסטייק.
כמעט בכל תפריט אפשר למצוא את המנה הזו, כך שלא באמת משנה איפה תחגגו – סביר להניח שתוכלו לעשות את זה עם קרפצ'יו. מה רומנטי בו? הדקות, הטאץ' העדין של שמן הזית, האלגנטיות, ובעיקר העובדה שהוא נא.
רוצים לצאת רומנטיים באמת? הפתיעו את בני זוגכם בסופ"ש ספונטני באיטליה. גדול עליכם? הסתפקו במנה של ספגטי איכותי, ואם אפשר זוגית.
ספגטי הוא האוכל הרומנטי הכי לא רומנטי שיש: הוא מלכלך, הוא מוציא מאיתנו קולות של מציצה, הוא גורם לנו לעשות תנועות משונות עם הפה. אבל מצד שני - הוא מלכלך, הוא מוציא מאיתנו קולות של מציצה, הוא גורם לנו לעשות תנועות משונות עם הפה! יכולים לחשוב על משהו יותר רומנטי מזה?
פירות ים אוכלים עם הידיים, וזה כבר עושה אותם רומנטיים. הדבר השני שעושה אותם מתאימים לוולנטיינ'ז קשור בעיקר לפרובינציאליות שלנו, הישראלים. אין מה לעשות, קערה נאה של מולים, צדפות, סרטנים ושאר יצורי מים תמיד תעשה לנו הרגשה של חו"ל. אולי כי זה לא כשר, אולי כי אצלנו עדיין מדובר בעסק די יקר.
עוד יתרונות הם שמדובר באוכל משביע ועם זאת לא מכביד, שלא יגזול מכם אנרגיות יקרות, ובכזה שיש להשקיע בו עיסוק ותשומת לב (וראו סעיף פטה הכבד).
יכולים לחשוב על משהו יותר זוגי מ"קומבינציה זוגית"? תודו שלא. כמו כל הדברים הטובים, גם הסושי בא באריזות קטנות, כיאה למנה שרוצה שיחלקו בה. גם כאן מדובר במאכל שדורש התעסקות, שנאכל לאט ובטקסיות, ומעורר ציפייה לבאות. רוצים להבטיח את הבאות? הזמינו גם ליקר שזיפים. מתוק מתוק, ועולה לראש בכלום זמן. על קונוסים אנחנו ממליצים לוותר, לפחות ביום הזה (אלא אם כן אתם מוכנים להסתכן ב"מאמי, יש לך סלמון על הסנטר").
טירמיסו. בטוחה שאת רוצה? | צילום:
istockphoto
טירמיסו
אפילו בלי קשר לטעם הנפלא עם נגיעות הקפה, למרקם הנהדר של גבינת המסקרפונה ולארומה האלכוהולית. לשמוע את בת הזוג אומרת "אני רוצה טירמיסו" ולדעת את התרגום המדויק (למי שלא יודע: הרם אותי למעלה), יגרום לכם רק לבקש מהמלצר שיארוז את המנה. האם היא התכוונה לזה? תדעו רק בבית.
בנאלי? לא נכחיש, אבל הרי בלי מנה אחת של שוקולד אי אפשר, בטח לא כשמדובר במנה חמימה, נימוחה, שאוצרת בחובה הר געש קטן של שוקולד סמיך ומפתה. הסופלה החם מוגש על פי רוב עם כדור גלידה, מה שממש דורש לשחק עם התנגשות המרקמים והטמפרטורות בפה (של בן הזוג כמובן).
