בניגוד לקלישאה הרווחת, לא כל כלב שנובח לא נושך, לא כל מי שמדבר הרבה על סקס לא עושה אותו, ולא כל מי שאוהב אוכל מעדיף לאכול ולא לדבר. דיבור על אוכל הוא חלק שלם ונכבד מחווית ההכנה והאכילה, במיוחד בימים שאחרי חזירות גדולה, כשהבטן שלך שואפת להירגע מעט, והראש שלך עדיין אוהב אוכל. בימים כאלו כדאי להרחיב את מעגל הבלוגים, לכיוון בלוגים שלא מציעים מתכונים, אבל כן מציעים את הקסם של האוכל, במלים ובתמונות.
אחד הבלוגים האלו הוא Pig Out Diary, יומן אוכל מטוקיו, יפן. יפן היא מעצמת אוכל מסקרנת במיוחד, ולא רק בגלל שדפי האינטרנט שלה כוללים תווים שהדפדפן לא יודע לקרוא, אלא משום שהיא כוללת כמה רכיבים שוודאי היו מתקשים לזכות באהדת הציבור בישראל, צורות הכנה מאד לא שגרתיות עבור החיך המערבי, שמות יפניים מעוררי ניחוח זר, והקפדה משוגעת על האסתטיקה של ההגשה והאכילה.
עכשיו כבר לא צריך להיות שם כדי להאמין, כיוון ש-seat, הבחור או הבחורה שכותבים את הבלוג הזה, עושה זאת בשבילנו. את הבלוג הזה מומלץ לקרוא באחת משתי דרכים; הדרך הראשונה היא הדרך האנציקלופדית. כלומר, לבחור פוסט, לקרוא מה כתוב בו, ולהתחיל לשוטט באינטרנט כדי למצוא מה זה לעזאזל wagyu או Chawanmushi. זה לא יהפוך אתכם למומחים גדולים בתרבות יפן ומנהגיה, אבל זה כן יספק לכם הצצה קטנה אל משהו שהוא רחוק מאד מחיי היומיום. הדרך השנייה היא הדרך המשעשעת-אך-מעט-אינפנטילית, והיא הולכת ככה: בוחרים פוסט בצורה אקראית, ומסתכלים רק על התמונות. בוחרים את התמונה שנראית הכי מפתה, ואז לוחצים עליה ועוברים לפליקר של seat, כדי להתבשם מעוד תמונות, ולקצר את הזמן שיעבור עד שתרימו סוף סוף את הטלפון ותזמינו סושי.
הבלוג: חזירות בחוץ
בשורה אחת: זר ומסתורי
קישורים מומלצים:
קינוחים יפניים – גלידת תה ותות
אוכל יפני מודרני – אומלט שכולל אורז מטוגן
ארוחה בארבע שעות במסעדה יפנית
מטיילים מחוץ לטוקיו