חשקיו הקולינריים של אדם ששב לביתו בתום יום עבודה יכולים להתחלק לשלושה סוגים מרכזיים; הראשון הוא הסוג המכונה "תאכיל אותי, באמאש'ך". זהו אדם שכל מה שהוא רוצה הוא לשבוע, ומהר. לא ממש מעניין אותו מה נכנס לפה שלו, העיקר להרגיע את הבטן המקרקרת.
השני הוא הסוג המכונה "תחדש לי, באמאש'ך". זהו אדם שעבר עליו יום ארוך ומשעמם בעבודה, ועכשיו הוא רוצה לפצות את עצמו באיזו הפתעה מטבחית, בדבר מאכל כלשהו שיעורר לפחות אחד מחושיו הרדומים. השלישי הוא הסוג המכונה "תעריכו אותי, באמשכם", ששייך לאנשים שבאותו רגע מוכנים להיכנס למטבח לשש שעות כדי לגרוף מחמאות על הבישול הסופר דופר מדהים שלהם.
בשביל הסוג האחרון המציאו את הספר של אורנה ואלה, אבל אם מה שאתם רוצים היום זה להיכנס למטבח, להפתיע את עצמכם ולצאת קצת משגרת הקציצות עם פירה או אורז מוקפץ עם ירקות, עשו לעצמכם טובה וקפצו לרגע לבלוג של טרייסי, ששמו הרשמי הוא "הסינר המודרני: אוכל, מתכונים, מחשבות".
נכון, זה לא הבלוג הכי מושקע בשכונה. אין פה אלפי תמונות מגרות. אבל טרייסי מצליחה כל פעם להביא איזה טוויסט שעושה לך נעים באצבע הקוצצת. נגיד, גרטן, אותו מאפה תפוחי אדמה וגבינה. תפתחו אלף ספרי בישול, בסוף תמיד תגמרו עם תפוח אדמה, בטטה או דלעת בתנור עם גבינה כלשהי מלמעלה. אבל לא אצל טרייסי. כאן מככב המנגולד, הירק האהוב על טרייסי באותה תקופה. והיא גם מגבה את עצמה עם הרהורים משועשעים ומשעשעים על הנושא, וכך גם על שאר המאכלים שהיא כותבת עליהם. וכך היא כותבת על המנגולד: "טרייסי, מנגולד? זה נראה כמו עשב משונה והשם שלו (chard) נשמע כמו תוצר לוואי פגום של תהליך הכנת גבינות. אתם צודקים, אבל אני לא יכולה לעמוד בפניו. נפלתי, ונפלתי חזק. ותקשיבו לי רגע: לראשונה האהבה הלא שפויה שלי היא למשהו בריא. הו כן, בשלב זה אני עדיין בשלב ה-מרחי-עליו-רוטב-לבן-ופירורי-לחם של מערכת היחסים, אבל לפחות לא הגעתי עד כדי טיגון עמוק. אני ממשיכה לטעון כי הציבור האמריקני יכול להיות מובל בעדינות לאהבת כל מזון, בהנחה שהוא מצופה בפירורי לחם ומטוגן בשמן עמוק, או מכוסה ברוטב לבן זול. כלומר: קלמרי? באמת! הוכחתי את טענתי". לא למות עליה?
הבלוג: The Modern Apron: Food, Recipes, Thoughts
בשורה אחת: טרייסי, תרגשי אותי
מתכונים מומלצים:
מתכון לגרטן מנגולד
מתכון לכרישה ופטריות על מצע פולנטה
בשבחי המיונז
מתכון לפיצה הולנדית