בראשית היו מאפיות, קונדיטוריות, שיפודיות, ושקט על פני תהום. היום כל מאפייה שמוכרת פיתות היא בולנז'רי, כל קונדיטוריה פטיסרי וכל מסעדה ביסטרו. למה? כי למה לא. אז בשביל לעשות טיפטיפה סדר בבלגן, וגם להרוס קצת לכל אלה שחושבים שאם הם יקראו למקום שלהם ביסטרו אף אחד לא ישים לב שזו סתם סטקייה – קבלו שיעור קטן במונחי ממכר האוכל שעשו עלייה מצרפת.
מסעדה: המילה הלועזית Restaurant מגיעה מהשורש Restore שמשמעו לשקם, להבריא, ובמקור כיוונה למאכלים בעלי סגולות רפואיות, שנועדו להשיב את הנפש ולטפל במיני תחלואים. המסעדה כמוסד קולינרי צצה לראשונה בסוף המאה ה-19, והיא נחשבת לתופעת לוואי של המהפכה הצרפתית. השפים והמבשלים של האצילים (שנפרדו מנכסיהם, אם לא מראשם) פתחו בתי אוכל ששימרו את מסורת הסעודה של בתי האצילים, אך יועדו לקהל רחב יותר. אותן מסעדות התאפיינו בארוחות המורכבות ממספר מנות, כולן תוצר של מטבח עילי מעודן, מבחר גדול של יין ומשקאות משובחים, הקפדה על אסתטיקה של המזון, החלל וכלי ההגשה ורמת שירות גבוהה תוך שימור של כל כללי הטקס החצרניים. מסעדה היא הצורה היקרה והאליטיסטית ביותר לסעוד בחוץ, והיא זו שהפכה את הסעידה בחוץ לסוג של בילוי, ולא רק מילוי צורך.
בראסרי: משמעות המילה היא "מבשלת בירה". למה ככה? תכף הכל יהיה ברור. רוב הבראסרי בפאריז הוקמו לקראת סוף המאה ה-19 על ידי אלזסים (בני המחוז אלזס לוריין), שמטבחם מאוד הושפע מזה הגרמני. את ההשפעה הזו אפשר היה לראות בין השאר בארוחות של מנה אחת, דוגמת השוקרוט (תבשיל של כרוב כבוש, תפוחי אדמה ונקניקיות חזיר), וגם בנוכחות המרכזית של בירה, ולא יין, בארוחה.
בראסרי, אם כך, כמשתמע משמו, הוא מקום שמגיש בירה עם האוכל, גם אם לא מכין אותה בעצמו. עוד מאפיין של הברסארי הוא היותו הומה ומלא תנועה. לרוב הוא יהיה פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה, יהיה בו תפריט מסודר גם אם לא מאוד גדול, ואותן מנות יוגשו בו לאורך היום כולו. המחירים בבראסרי נחשבים זולים יחסית לאלה של מסעדה, והשירות והתפריט פחות רשמיים.
ביסטרו: הסברה הרווחת היא שמקור המילה במילה הרוסית ביסטרה, שפירושה "מהר", על שם מהירות ההגשה של המזון במקום. בגלגול הראשון של הביסטרו הן היו בכלל חנויות לממכר חומרי הסקה, שבהן הוגשו לבאים כוס קפה או יין – ולאט לאט הצטרפו לשתייה גם מנות קטנות של מאכלים ביתיים.
הביסטרו הראשונים שזנחו את ענייני ההסקה והתמקדו באוכל היוו מקום מפגש לפועלים, שבאו לחטוף ארוחה מהירה באמצע יום העבודה. בהתחלה הם התרכזו באזור השוק ההיסטורי של פריז, ודי מהר התפשטו גם לשאר רובעי העיר. סוג האוכל שמוגש בביסטרו מכונה גם "אוכל של סבתא", בגלל היותו ביתי, ממלא ומנחם.
בביסטרו בדרך כלל אין תפריט מודפס אלא לוח שעליו נכתבות המנות של היום, מגוון התבשילים שמוגשים בכל ביסטרו הוא בדרך כלל קבוע (משתנה רק בהתאם לעונה), ורק ימי ההגשה של התבשילים מתחלפים.
בולנז'רי: מאפייה שבה מוצאים בעיקר לחם, המון סוגים של לחם, וביניהם כמובן הבגט המפורסם. בצרפת קיימות כ-35 אלף בולנז'רי פרטיות, שמספקות כ-70% מתצרוכת הלחם בצרפת (מה שאומר שרק כ-30% מהלחם הנאכל בצרפת הוא של מאפיות תעשייתיות).
בשנת 98' קבע רה"מ דאז (ז'אן פיי רפארי) בחוק את ההגדרה לבולנז'רי: מאפייה שבה הכנת הבצק ואפייתו נעשות במקום שבו הוא נמכר. כלל נוסף הוא שבבולנז'רי החומרים המשמשים להכנת הלחם אינם יכולים להיות בשום שלב קפואים או מופשרים, וגם את הלחם המוכן אסור בשום שלב להקפיא ולהפשיר. בקיצור – הצרפתים הבטיחו לעצמם בחוק שהלחם שהם יאכלו יהיה תמיד טרי.
מכיוון שרוב המוצרים הנמכרים בבולנז'רי מסובסדים (כן כן, גם בגט וקרואסון חמאה), הרבה מהבולנז'רי הן גם פטיסרי (כי צריך גם לעשות כסף). הבולנג'רי לא מיועדות לישיבה במקום, וחלקן ימכרו גם כריכים וקפה לקחת.
פטיסרי: גם הפטיסרי היא מאפייה, אלא שבה מתמחים בדברי מאפה שונים (מתוקים או מלוחים), שאינם לחם. מאחורי הדלפק ובחלל החנות אפשר לראות מדפים ומקררים המציגים את הסחורה: עוגיות מסוגים שונים, קרואסונים, עוגות שמרים, עוגות קרם, טארטי פירות למיניהם, פחזניות שונות ומשונות, סופלה שוקולד, פשטידות, קישים, מקלות מלוחים ועוד ועוד, כולם כמובן נאפים במקום באותו היום ממש. גם הפטיסרי לא מיועדות לישיבה במקום, ואין בהן שולחנות.
קונפיסרי: מקום המוכר קונפיסר, שזה שם כולל למוצרים שהרכיב העיקרי שלהם הוא סוכר. קונפיסרי יכולה להיות חנות של ממתקים שונים, או חנות המתמחה רק בממתק מסוים (כמו שוקולד או מרציפן), הכל כמובן עשוי בעבודת יד ובמקום. בין המתוקים שנמצא בקונפיסרי ישנן קונפיטורות מפירות, מרציפנים וסוגים שונים של סוכריות על בסיס סוכר ותמציות פירות או אניס. בעקבות הייצוא התעשייתי של ממתקים היום כבר אין הרבה קונפיסרי בצרפת, ואלו שקיימות הן או שוקולטייר בלבד או בוטיקים יוקרתיים ויקרים.
