כשהיינו ילדים היה רק לימון. היינו מוסיפים אותו לסלט או מכינים ממנו לימונדה, עוד לא הייתה מאסטר-שף בטלוויזיה ואף אחד לא דיבר על חמיצות במנות שהן לא קרטיב לימון. אבל בשנים האחרונות, וכמעט בלי שנרגיש, לא רק שמדברים גם מדברים על חמיצות, אלא ששחקן חדש נכנס לשוק ההדרים החמצמצים: הליים.
על פניו הלימון והליים משמשים לאותם הדברים פחות או יותר, ויש גם את העניין של הנראות, כי כשהליים בשל (אנחנו בדרך כלל צורכים אותו ירוק, לפני שהוא מגיע לבשלות מלאה), הוא מצהיב ונראה כמו לימון קטן. אז האם יש בכלל הבדל מהותי בין השניים? והאם ליים הוא לא, בפשטות, לימון לא בשל? עמוד הפייסבוק epic gardening עסק בשאלה הזאת בדיוק, וחזר עם תשובה שהלימונים היו מעדיפים שלא תדעו.
בקצרה: יש הבדל בין השניים, מדובר בפירות שונים. זה נכון שאחד נמכר בעודו ירוק והשני בעודו צהוב למרות ששניהם מצהיבים כשהם בשלים, אבל למעשה משרד החקלאות האמריקאי הוא שקבע שליים צריך להימכר בעודו ירוק.
הליים הירוק מצטיין בכמה פרמטרים: הוא עסיסי יותר ונותן יותר מיץ, הקליפה שלו דקה יותר והוא נוח לסחיטה ביד, והטעם שלו עדין יותר, חמצמץ-מתקתק. צרכנים מן השורה פחות נתקלים בתצוגה הצהובה שלו, אבל אם במקרה תתקלו בעץ ליים ותקטפו ליים צהוב תגלו שגם ככה הוא עולה על הלימון הרגיל בטעם ובעסיסיות, והוא אפילו מתוק יותר כשהוא צהוב.
והלימון? הלימון הוא אח, אבל חייבים להודות שהוא יכול לצאת יבש ומבאס באחוזים גדולים יותר מהליים, ולפתוח לימון מבאס זה לא כיף. באשר לטעם – זה כבר עניין של טעם. הלימון הוא חמוץ חמוץ. כזה שעושה לנו לכווץ את הפנים. הוא לא מתנצל והוא יכול בלחיצה אחת מדויקת לשנות מנה מהקצה לקצה, אבל הוא לא ליים, והגיע הזמן שנעשה את ההפרדה, בדיוק כמו שתפוז הוא לא קלמנטינה, ואשכולית היא לא פומלית (ואם כבר מדברים – את מי אתם מעדיפים? אנחנו אישית מהצד של האשכולית).