בוודאי תסכימו איתנו, כל בשלן - מתחיל ככל שיהיה - חייב לדעת איך שוברים ביצה. ובשבירת ביצה אנחנו כמובן לא מתכוונים להטחתה ברצפה (כן, גם ככה היא תישבר), אלא בנתינת המכה המדויקת שתסדוק את קליפתה באופן שיאפשר להפריד אותה לשני חלקים שלמים, בלי שום שאריות על השיש.
האמהות והסבתות שלנו נוטות לשבור ביצים בדרך שנראית הכי הגיונית: על שפת קערה, ואם אין כזו בנמצא אז בעזרת סכין או מזלג שמוטה על צידו. הדעת נותנת שמכה שכזו, חדה וממוקדת, תפצח את הביצה בדרך היעילה ביותר האפשרית, אבל האמת היא שזה פשוט לא נכון.
בואו נחזור לרגע לבסיס: המטרה בשבירה של הביצה היא שהביצה תיסדק, תיפרד בקלות לשני חלקים והחלבון והחלמון יגלשו ממנה החוצה מעדנות - מבלי לסחוב אחריהם שאריות של קליפה ומבלי שהחלמון יתפצח ויישפך לצדדים. אם אתם מצליחים שהחלק הפנימי של הביצה (כלומר, החלמון והחלבון) לא ייגע בחלק החיצוני של הקליפה, על החיידקים המרובים שעליה, זה בכלל טוב. והדרך הכי טובה לגרום לכל זה לקרות, חברים יקרים, היא לא להכות את הביצה בשפת קערה אלא דווקא במשטח שטוח, כמו השיש. במקרה הזה הסיכוי שהחלמון יישבר או שקליפת ביצה תגיע לקערה הוא הקטן ביותר.
נתתם את המכה? עכשיו היעזרו באגודלים בשביל להפריד את שני חלקי הקליפה ולהניח לביצה ליפול לאן שצריך - למחבת או לקערה.
למה לא לשבור ביצה על שפה של קערה?
לפי אתר The Kitchn, יש שתי סיבות להימנע מהשיטה שלמדתם מסבתא: ראשית, בשיטה הזו הקליפה נדחפת אל תוך הביצה, ומכניסה אליה שלל חיידקים שאתם לא רוצים שנקרא בשמם. ושנית, מאותה סיבה גם סביר יותר שבשיטה הזו הקליפה תישבר לכמה חתיכות, והסיכוי שלכם לגמור עם חתיכה מעצבנת של קליפה בקערה גדל מאוד (ומה עושים במקרה כזה? לא שולפים את הקליפה בעזרת קליפה נוספת!).