חיתוך בצל הוא ללא ספק מהפעולות השגורות ביותר של כל בשלן, בין אם הוא בשלן ביתי חובב או טבח מקצועי. זאת פעולה בסיסית שמופיעה בהמון מתכונים, והרי כולנו יודעים כמה בצל מקורמל או מטוגן יכול להרים מנה. אם יש דרך להפוך את הפעולה הזאת לאחת שמזילים בזכותה פחות דמעות ומדיפים אחריה פחות ריח בצל – אנחנו חד משמעית הולכים בה.
את הדרך הזאת, שסביר שחלקכם כבר משתמשים בה באופן אוטומטי, גילינו בזכות הבשלן היוטיובר החוקר איתן צ'לבובסקי, שהדגים את ההבדלים בחיתוך ואת ההשפעה שלהם: חיתוך היקפי (כאשר חותכים את הבצל לאורכו ואז לפרוסות חצי עיגול) וחיתוך מקצה לקצה (כשחותכים את הבצל לרוחבו ואז לרצועות). כשחותכים בצל לחצאי עיגולים, משתחרר יותר חומר שגורם לעיניים לדמוע וארומת הבצל חזקה יותר.
אבל אם חותכים את הבצל מקצה לקצה, מראש לישבן, נפגעים פחות תאים בבצל שגורמים לשחרור החומרים שמעודדים דמעות בעיניים ונודף פחות "ריח בצלי". במילים פשוטות: את הבצל אפשר לפרוס לאורך או לרוחב. רובנו רגילים לפרוס אותו לרוחב (אולי כי הטבעות יותר אסתטיות מהרצועות שמתקבלות בצורת החיתוך השנייה), אבל מוטב שנשתחרר מהקיבעון הזה, ונתחיל לפרוס את הבצלים שלנו לאורך דווקא. יתרון נוסף של שיטת הפריסה החדשה, אלא אם כן אתם נהנים מריח הבצל והדמעות, הוא מרקם יותר קשיח ועמיד, שבלא מעט מתכונים הוא עדיף. אין כאן באמת "נכון" או "שגוי", אבל אנחנו הולכים לנסות את זה בבית ביג טיים ולהריח מבצל כל השבוע.
