פעם היינו סנובים של סלק. בכל מתכון שנתן אפשרות להשתמש בסלק טרי ומבושל או בסלק בוואקום - ברור שבחרנו בטרי. הרי טרי זה טוב יותר, וואקום זה לעצלנים שלא אכפת להם מה דוחפים להם לסלק העיקר לא להטריח את עצמם בקילוף ובישול. אנחנו לא כאלה, חשבנו לעצמנו, אנחנו נקנה סלק טרי בשביל הקובה סלק שלנו, נלכלך את הידיים כמצופה מבשלנים רציניים ונדע שאנחנו עליונים. ואז מה אם הסלקים המבושלים ידנית שלנו תמיד פחות מתוקים וטעימים מאלה שקונים בוואקום. אנחנו אנשים רציניים!
התפיסה הזאת שלנו התחילה להיסדק כשבדקנו את רשימת המרכיבים על הסלק בוואקום. במקום רשימה ארוכה של חומרים משמרים מצאנו שם מרכיב אחד ויחיד: סלק. אוקיי, אז אין במוצר הזה חומרים משמרים, וגם לא ממתיקים, אם ככה, למה הוא כל כך מתוק וטעים?
אין בו תוספת סוכר - אז למה הסלק בוואקום מתוק יותר?
כאן כבר נדרשנו להיכנס לעומק הדברים, והרמנו טלפון לציון סוויסה - חקלאי סלק ותיק, שמשווק את כל הסלק של שופרסל, יוחננוף, מגה ואושר עד, והוא שמח לפזר את הערפל. "הסלק שמוכרים בוואקום", הוא סיפר לנו, "הוא פשוט זן ספציפי מתוק ומובחר של סלק בשם בורו". אז האם הסלק בוואקום נחות מהטרי? כבר לא כל כך בטוח. את זן הבורו, אגב, אפשר למצוא בימים אלה גם טרי במשקל, ולא רק במוצר הארוז.
בהמשך גילינו שאותו סוויסה הוא גם האחראי הבלעדי לסלק ישראלי בוואקום (חפשו את מותג "שורשים"), מה שהוביל אותנו לגילוי המצער שכמעט כל אריזות הסלק בוואקום שקנינו עד היום הן מיובאות. בעוד שבירקות טריים אנחנו מקפידים לבדוק מה תוצרת הארץ ומה לא, איכשהו בסלק המבושל זה התפספס לנו. אם זה קרה גם לכם - אתם מוזמנים להתחיל לשים לב.
לפי נתוני מועצת הצמחים, בישראל מגדלים מדי שנה בממוצע כ-10,000 טון סלק אדום. עיקר הגידול בארץ מתרכז במועצות האזוריות גדרות, במועצה יואב ועמק יזרעאל. בתור צרכנים לא קטנים של סלק חשוב לנו להדגיש - הכתבה אינה פרסומית ואינה מטעם איש, אלא רק שירות לציבור קהל אוהבי הסלק כמונו, שאולי לא יודע שהחיים שלו יכולים להיות גם יותר קלים וגם קצת יותר מתוקים. היום זה לא מעט.