חזה עוף מטוגן - להלן שניצל - הוא אחת הנחמות המוצלחות שיש לחיים להציע לנו. משהו בפריכות השמנונית שבתוכה מסתתר בשר רך ולבנבן פשוט עושה טוב על הלב, וככל שפרק הזמן מההוצאה מהמחבת ועד הכניסה לפה קצר יותר - כך ייטב.
תהליך הציפוי הוא פחות או יותר קבוע: טובלים את הנתח בקמח (על השלב הזה יש רבים שמוותרים), מעבירים לביצה טרופה ומשם לפירורי לחם, מתובלים או שאינם מתובלים. סטנדרטי, נכון? אז כן, זה באמת הסטנדרט, אבל מאז שלמדנו את הקסם של החלפת הביצה בחלבון וקורנפלור, החיים אינם אותם חיים.
השניצל הכי פריך - למה דווקא חלבון וקורנפלור?
כשחושבים על זה, זה הגיוני לגמרי: חלמון ביצה הוא קרמי, רך ועשיר, בעוד שהחלבון משמש למשל לייצור מרנג, יצור קולינרי עדין ופריך להפליא. והרי עדין ופריך להפליא זה בדיוק מה שאנחנו רוצים שהשניצל שלנו יהיה.
מבחינת כמויות, הדיבור הוא על כפית קורנפלור לשני חלבונים (שימו לב, מכיוון שאנחנו לא משתמשים בחלמון נצטרך להקריב יותר ביצים לטובת אירוע הכנת השניצלים). בניגוד לביצה רגילה, שמספיק לטרוף קלות במזלג, הטמעת הקורנפלור בחלבון מצריכה טיפה יותר מאמץ; יש לטרוף את הקורנפלור והחלבונים היטב, עד שהם ממש מתחילים להקציף.
יש? עכשיו טובלים את חזה העוף (עם או בלי קימוח מקדים) בחלבון, מעבירים לפירורי לחם או פנקו ומשם לשמן. רק אל תשכחו לספר לנו איך יצא!