אם היה טקס פרסי אוסקר לאוכל ביתי, ירקות צלויים בתנור היו מקבלים אותו. הם פשוט מצטיינים: טעימים, מזינים וסוגרים כל כך הרבה פינות. באמת, תחשבו על זה רגע: אם היה אתגר כזה, ירקות בתנור היו יכולים לשמש כארוחה בכל יום, בכל זמן נתון. אין על ירקות צלויים. ואנחנו לא עושים אפליות: מעגבניות (מכל הזנים והגדלים), דרך בצלים ותפודים ועד כרובים ושומר.
בכתבה שנתקלנו בה ברשת החליטו לעשות ניסוי בהכנת ירקות צלויים בתנור. ליתר דיוק, בהכנת תפודים צלויים בתנור. במסגרת אותו ניסוי שימנו והמליחו את התפודים באותה המידה והניחו את מחציתם בתבנית מרופדת בנייר אפייה ואת המחצית השנייה בתבנית כמו שהיא, ללא כל מחיצה. שתי התבניות נאפו בחום גבוה (טיפה מעל 200 מעלות) למשך כ-25 דקות.
תוצאות הניסוי היו חד משמעיות: התפודים שהונחו ישירות בתבנית השחימו והגיעו לרכות המתבקשת, ואילו התפודים בתבנית המרופדת בנייר אפייה נותרו באותו צבע והיו בעלי מרקם יותר ספוגי. הסיבה לכך היא שהירקות המונחים על התבנית סופגים את החום ישירות מהתבנית הלוהטת, מה שגורם לקרמול מהיר ומוצלח יותר. נייר האפייה מונע את המגע הישיר הזה ובכך "מפריע" לתהליך הקרמול וכמו כן משמר את הלחות, מה שמאט את השחמת הירקות.
תכלס, זה הגיוני לחלוטין, הבעיה היא רק אלמנט הבלגן והלכלוך שנוסף להכנה. ובכן, על מי אנחנו עובדים? הרי גם כשאנחנו מרפדים את התבנית בנייר אפייה או רחמנא ליצלן אלומיניום, עדיין חלק מהשמן ומהמיצים זולגים לתבנית ואנחנו משפשפים, מקרצפים ומשרים אותה כמו גדולים. ואם אתם דואגים שהירקות יידבקו למגש – אם שימנתם אותם כמו שצריך (ובינינו, ירקות בתנור בלי מספיק שמן זה די מדכדך), הם לא אמורים להידבק. ובכן, הבחירה בידיכם: הדרך לירקות צלויים מעולם לא הייתה קצרה יותר.