העולם, כידוע, נחלק לשתי קבוצות: מי שכבר הכירו בוורשה כבירת הפודיז החדשה, ואלה שעדיין חיים תחת הסטיגמה שפסגת המטבח הפולני היא עוף מכובס וקציצת דגים מתוקה ואפורה. ובכן, אם אתם משתייכים לקבוצה השנייה, כדאי שתתקדמו. בקצה התור מחכות לכם הפתעות מעודכנות, מתוקות, נימוחות ובעיקר זולות מאוד. וזה בדוק: המחירים בוורשה זולים בעשרות אחוזים ככה שאפשר להתענג על כל הטוב גם ללא הלוואת גישור.
יכול להיות שזו הקרבה הגיאוגרפית למורשת האוסטרו-הונגרית המפוארת, ואולי אלה כמויות התיירים שפוקדים את הבירה המזרח אירופית, שמצידה קורצת בחושניות למערב. מה שזה לא יהיה – זה עושה לוורשה רק טוב, במיוחד בתחומי הקונדיטוריה. אם תוסיפו לכך חומרי גלם משובחים (פולין נחשבת למעצמה בהתהוות בתחום מוצרי החלב ומתהדרת בכל סוגי פירות היער הקיימים), אז מה הפלא שעוגות גבינה ומיני מאפה אחרים מככבים בתפריטים של כל המסעדות ואפשר למצוא פטיסירי בכל פינת רחוב שאין בה בוטיק שוקולד? הנה חמישה מקומות מתוקים ששווה לפקוד, יעלה כמה קלוריות שיעלה.
באיזה צבע אתם רוצים את פס הכסף על עוגת הגבינה שלכם?
בסוף בחרתי בקלישאה, עוגת גבינה עם פטל, ולא הצטערתי. אבל ההתלבטות הייתה לא פשוטה: במקרר העוגות של Cheesecake Corner המתינו עוגות גבינה עם ציפוי תפוחים וקרמל, עם שוקולד צ'יפס, ג'ינג'ר ואגס, וגם אחת בסגנון ניו יורקי. ביחד עם עוגות הגבינה האישיות, ספרתי 9 סוגים.
מדובר בפינה קטנה וממש חמודה: כמה שולחנות על המדרכה בחוץ, דלפק צופה לרחוב בפנים, קפה טעים, אווירה רגועה ועיצוב מדליק, בסגנון "זה בדיוק מה שהולך עכשיו בעולם מבחינה עיצובית". כמה מילים על מתיקות: עוגות הגבינה המשובחות של Cheesecake Corner, ושל ורשה בכלל, מתוקות פחות ממה שאנחנו הישראלים רגילים. ותאמינו לי, הוורשאים צודקים ביג טיים. המתיקות המעודנת מעצימה את העונג הנימוח של הגבינה העשירה, השמנמנה והקרמית.
כמה שילמתי? 16.5 זלוטי (בערך 16 וחצי שקלים) על קפוצ'ינו ופרוסת עוגה מכובדת. נשבעת לכם.
הריח? בחינם
לאושר, כידוע, יש צבעים רבים, אבל הריח הוא תמיד אותו הריח. זוכרים את המקום בסוף רמת גן? כזה, אבל יותר. התחלתי את הביקור בקרמלו עם דובדבן ממולא בליקר דובדבנים נושך ומצופה בשוקולד מריר, חזק, עשיר ואמיתי. המשכתי בטראפל, מצופה באבקת דובדבנים חמצמצה. לקינוח תקעתי שני כפתורי שוקולד חמודים בטעמי בננה בציפוי צהבהב וכתום. לא התכוונתי להסתפק בדברים האלה (מיותר לציין שגררו אותי משם) והתכוונתי לחזור ולרכוש עוד תופינים ביום שאחרי. בסוף, אגב, זה לא התאפשר. סיבה טובה לחזור לוורשה בהזדמנות.
השוקולד של קרמלו נעשה, כמובן, בעבודת יד, והחנות עצמה נראית כמו חנות תכשיטים היי אנד. הטעם, איך לא, היה משובח, המבחר באמת היה מסנוור, וזו לא קלישאה – היה גם שוקולד בציפוי זהב, אבל לא העזתי.
כמה שילמתי? פחות מ-7 זלוטי. כלומר, כל פיסת עונג עלתה פחות מ-2 שקלים.
גלידה קטנה ומטריפה
אין ספק שהמילה Italia ממתגת ומוסיפה תחושה של יוקרה, אבל במקרה של Magiaditalia - יש לכך הצדקה גם מבחינת שפע הטעמים, הטרנדיות שלהם, המראה הבוטיקי וכן, גם האיכות. גלידה משובחת ניכרת במראה שלה במקרר: מבריקה, ללא גושי קרח ובלי כל מיני תוספות מיותרות. תעשו לי טובה: שברי אוריאו או חתיכות פרי קפוא זה חילול הקודש. גלידה צריכה להיות מעט רכה, חלקה וקרמית. והיא צריכה לשבת יפה בתוך הגביע (ברור שוופל, מפאת כבודם של כמה מחבריי לא אכתוב מה אני חושבת על אנשים שצורכים גלידה בכוס קרטון).
הגלידה של Magiaditalia עונה על כל הקטגוריות (למעט הוופל, שלא מגיע לקרסוליו של בן דודו הישראלי), והטעמים אלוהיים: מילפיי, פסיפלורה (כגלידת שמנת, לא סורבה) ושוקולד הארד קור, מריר וחזק. זה מה שבחרתי, לא בקלות, מתוך מבחר של בערך 25 סוגים.
כמה שילמתי? 4 זלוטי (4 שקלים) לכל גביע עם כדור גלידה.
אז ככה נראה מבפנים הבית של המכשפה?
סוכריות הן לא כוס הפטל שלי, אבל יש לי בן, שיהיה בריא, שיכול לטחון קילו טופי ב-5 דקות. זה מה שגרם לי לפסוע לתוככי המאפליה של Manufaktura Cukierkow - ולהתאהב. סוכריות בעבודת יד, בכל טעם שתחלמו עליו: בננה, תפוז, פסיפלורה, תות ודובדבן ועוד בערך מיליון. היו שם בעיקר שקיות יומולדת עם סוכריות קטנות, וסוכריות על מקל ענקיות. פייר? אי אפשר היה להפסיק לכרסם. בעיקר משום שהטעמים, בניגוד לשאר הסוכריות ברחבי הגלובוס, היו דומים מאוד לדבר האמיתי. ללא טעמי לוואי מלאכותיים ועם חמיצות ומתיקות מאוזנות להפליא.
כמה שילמתי? 35 זלוטי (35 שקלים) על 6 מארזים של סוכריות קטנות ו-2 סוכריות על מקל.
מרנג במסעדה עם הפרחים
אי אפשר לבקר בוורשה בלי לפקוד את מסעדת Różana – "זאתי עם הפרחים", כמו שהישראלים אוהבים לקרוא לה בגלל שפע האגרטלים בכניסה. ובכן, מרוב פרחים קשה להבחין במגשי העוגות שניצבים לצידם. קשה? תלוי למי. אני מאלה שקוראים תפריטים מהסוף להתחלה, ויודעת תמיד איזה קינוח אני עומדת להזמין עוד בטרם פסעתי פנימה.
ובכן, כך קרה לי גם הפעם, למרות שלרגע קל חוויתי פקפוק והיסוס לנוכח מגש המרנגים והאקלרים המרגשים שקידם אותי. ואכן, המנה הראשונה הייתה נפלאה, המנה העיקרית סבירה, אבל הקינוח היה ללא ספק גולת הכותרת: יש להם שם ברוזאנה איזה קטע עם עוגות מרנג, והאמת היא שהן לא דומות לשום דבר שאכלתי עד אז. העוגה שבחרתי, Delicate Meringue Layer Cake, הייתה מורכבת משכבות של מרנג פריך שמתפצפץ בפה, עטופות בקרם תפוז ושקדים קליל ושמנתי, והיא נטפה קואנטרו עוקצני ומתקתק וטבלה בקולי תותים חמצמץ. כליל השלמות.
כמה שילמתי? 23 זלוטי (23 שקלים) על פרוסת העוגה המופלאה. על כל הארוחה, שכללה מנה ראשונה, עיקרית, עוגה וכוס שיבלי, שילמתי 157 זלוטי.