1. הסלמון שאתם אוכלים הוא לא באמת כתום
הרוב המוחלט של דגי הסלמון שאנחנו אוכלים היום בארץ, מקורם בחוות גידול ולא בפיורדים של נורווגיה. מקור הצבע העז של הסלמון בטבע הגיע בעבר מהתזונה שלו, שהתבססה על סרטנים קטנים ושרימפס העשירים בפיגמנט הנקרא אסטקסנטין. כיום תזונת הסלמון מועשרת בצבע מאכל, הנותן לסלמון את צבעו המוכר.
2. לא כל הגבינות צמחוניות
רוב יצרני הגבינות בעולם משתמשים באנזים מן החי (בד"כ קיבה של בעלי חיים המעלים גירה) בשם רנין. הרנין גורם לקרישת החלב ותורם לתהליך הגיבון. אז אם אתם רוצים להיות בטוחים שאתם לא מערבבים קיבת חיה וגבינה, חפשו את החותמת "כשר" על הגבינה.
3. אין דבר כזה גזר גמדי
האמת היא שיש דבר כזה גזר גמדי, וזה גזר קטן שנקטף לפני שהגיע לגודלו המלא. אפשר למצוא אותו באזורים כפריים בחו"ל ובשוקי איכרים. אם נשים את זה בצד, 100 אחוז מהגזר הגמדי שנמכר ברשתות השיווק הוא בעצם גזר רגיל ששויף למקטעים קטנים של כ-5 ס"מ. בהלם? גם אנחנו.
4. נסיכת הנילוס מגיע משכונה לא משהו
אחד הדגים הפופולריים ביותר בישראל, נסיכת הנילוס, מגיע מאגם ויקטוריה באפריקה, הנחשב לאחד מאגני המים המזוהמים ביותר בעולם, מספר לנו אורי מאיר צ'יזיק. זן נסיכת הנילוס הוא זן טורף שאוכל הכל, כולל את צאצאיו, דגים אחרים ובגדול – כל מה שהוא נתקל בו. אזור האגם, בעיקר אזור אוגנדה, הוא אזור מוכה אלימות ולא פעם נזרקות למים גופות. את ההיקש תעשו בעצמכם.
5. ביסלי הוא פסטה מטוגנת
ביסלי הוא אחד החטיפים המלוחים הראשונים שיוצרו בארץ. חברת אסם ייצרה בשנות ה-70 פסטה מכל מיני סוגים – והפוזילי, אותה צורת בורג של פסטה, הייתה הצורה הראשונה שנכנסה לשמן העמוק, צופתה בתבלינים והפכה בסופו של דבר לביסלי גריל.
6. עוגיות אוראו הן בעצם חיקוי
העוגיות המסחריות הראשונות בעולם, שהיו מורכבות משני ביסקוויטים בטעם שוקולד וביניהן קרם לבן, נקראו Hydrox ויצאו לשוק בשנת 1908, 4 שנים לפני עוגיות האוראו הראשונות. אז בעצם אוראו – אחד מסוגי העוגיות שיש להן הכי הרבה חיקויים בעולם – הן בעצמן חיקוי. אגב, האוראו עם המילוי הכפול? יש בו רק פי 1.86 יותר מילוי מאשר באוראו הרגיל.
7. למה יש צ'אנקים בגלידה?
היום גלידה עם חתיכות של משהו בפנים נראית לנו כמו משהו אלמנטרי, אבל מתברר שבן אנד ג'ריס היו הראשונים לעשות את זה - וזה בגלל שבן כהן, אחד משני המייסדים, הוא תתרן (חסר חוש ריח) והיה צריך אלמנט נוסף בגלידה כדי שיוכל לקבל חוויה כוללת.
8. שמן כמהין לא באמת מכיל כמהין
גם כאן נסייג, כמובן שיש שמן כמהין שמכיל כמהין – אבל הוא עולה הון (בהתאם למחיר הפטרייה, שיכול להאמיר ל-6,000 יורו לקילו), מאוד רגיש ומתקלקל בקלות. רוב שמני הכמהין המשמשים בתעשיית המזון (למכירה, במסעדות וכו') הם סינתטיים לחלוטין ועשויים מתמציות טעם שמזכירות את הפטרייה היקרה.
9. פטריות שמפיניון ופורטובלו הן אותה פטרייה
ההבדל היחיד ביניהן הוא הגיל – הפורטובלו (או לפחות זו שנקראת ככה במרכולים) מבוגרת יותר מאחותה הבהירה ונשארת על מצע הגידול עד שהיא משנה צבע ומקבלת טעם פטרייתי עמוק יותר.
10. פעם לא היו עגבניות באיטליה
רוטב עגבניות הוא בערך הדבר הכי איטלקי שיש, ביחד עם פיצה ופסטה. אבל עד לפני שנת 1450, האיטלקים בכלל לא נתקלו בעגבנייה (והתאילנדים בצ'ילי, ההונגרים בפפריקה והשוויצרים בשוקולד, אגב). כשקולומבוס ומשלחתו חזרו מהעולם החדש הם הביאו איתם, בין היתר, צמח עגבנייה, שהוא וממשיכיו שימשו כקישוט בוטני במשך 300 השנים הבאות. רק בסוף המאה ה-18 החלו להשתמש בצמח עם הפירות האדומים גם בבישול, והשאר היסטוריה.
11. אנחנו אוכלים הפרשות של בעלי חיים ושערות עכברושים
אז טבעונים טוענים שביצים וחלב הם הפרשות של בעלי חיים, אבל האמת היא שאנחנו אוכלים דברים קצת יותר מוזרים: לנולין הוא חומר צהוב ושומני המופרש מבלוטות העור של כבשים, המונע מטיפות מים להצטבר בתוך הצמר שלהם. אותו לנולין משולב גם בתוך גומי לעיסה. הצבע הזהוב של הבירה? אז שלפוחית של דג אחראית על חלק ממנו ועל השקיפות של הנוזל. נמשיך: חומר הנקרא קסטוריום, שהוא שילוב של שתן והפרשות אנאליות של בונים, משמש כנותן טעם טבעי בגלידות ובמוצרים בטעמי וניל, פטל ותות. ומעל הכל – מנהל המזון והתרופות האמריקאי מאשר הימצאות רנדומלית של שיער מכרסמים בשוקולד ובחמאת בוטנים בכמות של שערה אחת על 100 גרם של שוקולד, והימצאות רנדומלית של 60 חלקיקי חרקים שונים ב-100 גרם מוצר.
12. הקרטיב הראשון היה סוד מתוק
את הקרטיב הראשון יצר בטעות ילד בן 11 בסן פרנסיסקו בשנת 1905, כשהשאיר על המרפסת למשך הלילה הקפוא תערובת של סודה לשתייה ומים בכוס, יחד עם מקל ערבוב. כשמצא את הכוס הקפואה בבוקר, גילה שהוא יצר חטיף קפוא וקרא לו "Epsicle". שמונה עשרה שנים לאחר מכן הוא שינה את שמו ל"Popsicle" ורשם אותו כפטנט.
13. בעבר רוב הגזרים לא היו כתומים
בעוד שהיום הצבע המקובל לגזרים הוא כתום, לפני המאה ה-16 הזנים הפופולריים ביותר של גזרים היו סגולים ולבנים. רק במאות ה-16 וה-17 ההולנדים פיתחו את הזן הכתום, שהפך פופולרי בכל העולם.
14. קטשופ היינץ בישראל לא יכול להיקרא "קטשופ"
כמות מוצקי העגבניות ברוטב של היינץ, שקיים מאז שנת 1876, לא מספיק גבוהה לפי התקן הישראלי. לכן בימים אלו הקטשופ משנה את שמו וייקרא כאן "מתבל עגבניות", מלשון תבלין. זה הופך את ישראל למדינה היחידה בעולם שלא יכולה לקרוא לרוטב האדום של היינץ "קטשופ".
וכמה אתם צריכים להרוויח כדי לחיות כמו שאתם רוצים?
>> עוד שאלות שכדאי לכם לשאול: mako חוזר בתשובה