האגדה מספרת שהמצאת הסנדוויץ' קרתה ברגע מופלא אחד, אי אז לפני 250 שנה, שבו ביקש הרוזן מהעיר סנדוויץ' שיגישו לו בשר בין שתי פרוסות לחם, כדי שלא יצטרך לחדול ממשחק הקלפים שלו בשביל ללכת לאכול. היסטוריונים מפקפקים באמיתות הסיפור הזה, וכנראה שבצדק – אחרי הכל, המנהג אוכל בלחם הוא הרבה יותר עתיק מזה – אבל אם יש הזדמנות לחגיגות, מי אנחנו שנהרוס.
אז לכבוד חגיגות ה-250 כינסנו כמה מהשפים שאנחנו הכי מחשיבים וביקשנו שיספרו על כריך חלומותיהם. התשובות שקיבלנו עשו אותנו כל כך רעבים, שמיד אצנו-רצנו לשחזר.
כריך הקציצות של אמא של חיים כהן
הכריך המרכזי בחייו של חיים כהן הוא זה שאמו הייתה מכינה לו בכל יום שישי אחרי בית הספר – חלה טרייה של שישי, ובתוכה קציצות בקר שהייתה מטגנת על המקום ורוטב עגבניות וחצילים. קר או חם, זה בכל מקרה טעים. עד היום חיים מכין את אותו כריך לילדיו: בקציצות הבקר הוא שם המון פטרוזיליה, בצל ופלפל שחור, ולאחר טיגון קצר הוא מניח אותן על מצע תבשיל של עגבניות וחצילים עם שום ופלפל חריף. רצים להכין? קבלו טיפ מחיים: "את הפרוסה העליונה כדאי להדק על הקציצות והרוטב, כך שהיא תשתה ותספוג את הרוטב טוב טוב".
מעבר לסנדוויץ' של אמא, חיים אוהב גם כריכים מלחם שחור עם חמאה ורוסטביף מעט מדמם או סטייק אנטרקוט. לילדים הוא מכין לבית הספר סנדוויץ' עם חביתה, אבוקדו או טונה. מכיוון שהם לא אוהבים שהוא מכניס פנימה פרוסות של ירקות, שמרטיבות את הכריך והופכות אותו לקווץ', הוא משלב את הירקות בתוך הטונה, קצוצים דק, וככה כולם מרוצים.
כריך הג'בטה של שגב משה
לדעתו של שגב משה כריך מושלם צריך את השילוב של חם וקר, אבל בשום אופן שלא תהיה בפנים עגבנייה רותחת. מה הכי טעים? "לחם חם שבתוכו גבינת רוקפור טובה עם עגבניות שרי מתוקות, חסה אייסברג לבנה, קצת בזיליקום קצוץ עבה וזיתים, עם טיפה שמן זית וטיפה מלח גס".
"בעיניי סנדוויץ' צריך להיות פשוט, רגוע ומשביע. אני ממליץ להשתמש בג'בטה לבנה חמה ופריכה, עם סודה טובה או נסטי בצד, וזהו - יותר מזה לא צריך כלום!"
כריך הפטה-ממרח-אבוקדו של אבי ביטון
אבי ביטון, טורקי-מרוקאי גאה והשף של מסעדת אדורה, מספר על אהבתו לסנדוויץ' עם גבינות (בעיקר פטה משובחת) וסלט אבוקדו. את סלט האבוקדו הוא מכין עם קצת לימון, שמן זית, בצל ירוק ועגבנייה חתוכה לקוביות או פרוסה. הפטה משלימה את המליחות החסרה – וביחד מתקבל כריך מושלם. הלחם המועדף על ביטון הוא פשוט אחיד פרוס לבן, בהנחה שהוא טרי. אם לא, הוא קולה אותו מעט.
כאוהב סנדוויצ'ים גדול, שגם צורך הרבה מהם, יש לו עוד כמה מועדפים: סנדוויץ' טריפוליטאי עם טונה, ממרח פלפל צ'ומה חריף ולימונים כבושים, ובסקציית הבשריים – סנדוויץ' מפוצץ בבשר רוסטביף או קורנביף עם רוטב איולי וממרח פסטו.
המוטו של ביטון הוא ש"צריך לתת לסנדוויץ' לא פחות תשומת לב מאשר למנה רגילה. אתה יכול לשדרג כריך עם עגבנייה שעליה תבזוק מלח ופלפל גרוס טרי, או עם כמה טיפות שמן זית על הסנדוויץ' – זה ממש יעלה אותו ברמה". קנינו.
בני סיידא: כבד אווז ולחם עם זעתר
במסגרת חגיגות הסנדוויץ' התוודה באוזנינו סיידא על אהבתו לסנדוויץ' של לחם שיפון טוב, עם שכבות של קורנביף חם וכבד אווז: "השילוב בין הקורנביף לכבד אווז הוא מנצח, סנדוויץ' של פעם בחיים – רק חשוב מאוד שחומרי הגלם יהיו באיכות גבוהה. הלחם צריך להיות טרי מאוד, ולא חייבים להכין אותו לבד, אפשר גם לקנות. גם את הקורנביף אפשר לקנות, אבל זה צריך להיות במעדנייה טובה". כמו הרבה דברים טובים, גם הכריך הזה נולד במקרה. זה קרה כשסיידא ואשתו טיילו בניו יורק ונכנסו לאחת המעדניות. הוא הזמין סנדוויץ' עם קורנביף, אשתו סנדוויץ' עם כבד אווז, וכשהם ניסו לערבב בין שתי המנות הם מצאו את השילוב המושחת המושלם. סיידא מדגיש שלכריך הזה לא מוסיפים ירקות או רוטב אלא רק מעט מלח ופלפל, "בגלל שהטעמים עזים וטובים. מי שרוצה יכול להוסיף טיפה מיונז או חרדל, אבל זה טעים גם בלי. עם כוס שמפניה טובה או יין אדום ליד - מושלם".
מילדותו בטבריה זוכר סיידא לטובה הם הלחם עם הזעתר, שהיה אוכל גם בבוקר וגם בערב: "זה הכי פשוט שיש – זורים על פרוסת לחם אחיד מעט שמן זית וזעתר ומטגנים קלות. קוצצים עגבנייה דק ומשטחים מעל, ואוכלים עם בצל ירוק בצד". עוד הוא זוכר את הסנדוויץ' שאהב אביו, בעל חנות המכולת – עם דג מלוח מטוגן: "הוא היה לוקח דג מלוח ומשרה אותו במים למשך הלילה, אחר כך חותך אותו לקוביות, מטגן עד להזהבה ומניח על לחם מרוח בחמאה. את זה אוכלים עם בקבוק בירה ליד".
דיוויד פרנקל: כריך מאודה ולחמנייה עם תפוצ'יפס
עם רזומה כמו של דיוויד פרנקל כדאי להקשיב לכל מילה שהוא אומר: הוא כולה בן 28 ובאמתחתו כבר עבודה במסעדת נומה הדנית, שזכתה לא מזמן בתואר המסעדה הטובה בעולם זו השנה השלישית ברציפות, ועבודה עם רפי אדר באיטלקית השווה פרונטו. דיוויד מספר לנו על הסנדוויץ' האהוב עליו מהתקופה שגר בניו יורק – סנדוויץ' מאודה בשם "פורק באן".
הסנדוויץ', שאותו היה אוכל אחרי העבודה במסעדה הוויאטנמית של השף הידוע דיוויד צ'אנג, עשוי מלחמנייה מאודה (באו-באן) וממולא בק'ימצ'י (חמוצים יפנים) ובשר מבטן חזיר הצלוי בצלייה איטית. המנה כוללת שתי לחמניות ועולה באזור ה-8 דולר, ואפשר להזמין אותה גם במילוי ברווז או פטריות.
ומה כשהוא פה בארץ? אז מסתבר שבבית המקרר של פרנקל כמעט ריק, והאהבה שלו היא לחמניות "קייטנה" רכות, מרוחות בשמנת חמוצה שמנה (37%) עם תוספת של (אתם יושבים?) תפוצ'יפס, שנותן קריספיות. סוטה? רק קצת.
הסנדוויץ' הטוניסאי של פסקל
פסקל פרץ-רובין מתמחה בשימור מתכונים מוכרים וטובים מהבית הטוניסאי של אמא, ולכן לא מפתיע שהסנדוויץ' האהוב עליה הוא הסנדוויץ' הטוניסאי, לחם מטוגן ממולא בכל טוב מתוצרת הבית: לימונים כבושים, אריסה, טונה, זיתים כבושים, ביצה קשה פרוסה לרבעים, ירקות כבושים בסגנון מזרחי. "כל הילדות שלי כשרצו לפנק אותנו היו מכינים לנו את זה", היא מספרת. "מכיוון שאנחנו עקרות בית וממהרות, ולא תמיד יש את הזמן להכין הכל לבד בבית, אז אני הרבה פעמים מכינה את הסנדוויץ' הזה בג'בטה או בחצי בגט, ולא בלחם ביתי. פורסים באמצע, מטגנים בקצת שמן וממלאים בחגיגה של טעמים, אפילו קנויים".
בבית, מספרת פסקל, זה בכלל בעלה שאחראי על הכריכים לילדים, ובראשם כריך עם פסטו וחביתה משודרגת בבצל או עשבי תיבול.
מה הסנדוויץ' שלכם? טקבקו!