"בעבר, אנשים אכלו פשוט מה שהיה, או לפחות – מה שאכלו בתרבות שאליה הם השתייכו. אם חיית באנגליה בשנות ה-50 סביר להניח שאכלת נקניקייה ותפוחי אדמה וירקות מבושלים. היום יש צ'יקן טיקה בכל מקום". כך מסביר בפשטות לאתר Broadly ג'ון הייס (Hayes), פרופסור למדעי המזון באוניברסיטת פנסילבניה, ומי שעומד מאחורי מחקרים המנסים לקשר אהבה לחריף עם תכונות אישיות מסוימות. למעשה, בשנים האחרונות יש לא מעט מחקרים שמציעים כי חוץ מתרבות, הרגלים והיצע – גם לתכונות האופי שלנו יש השפעה על מה שאנחנו בוחרים לאכול.
שני מחקרים שונים ערך הייס בנושא (ביחד עם הקולגה שלו, נדיה בריינס), שניהם בחנו את התפקיד שמשחקת האישיות שלנו בכל הקשור לתגובה שלנו לאוכל חריף. במחקר הראשון, שנערך ב-2013, 97 נבדקים קיבלו דגימות של פלפלים חריפים אותם הם התבקשו לדרג על פי מידת חריפותם, ובמקביל הם עברו מבדקי אישיות. המחקר מצא שאנשים שאוהבים סנסציות (למשל, אוהבים רכבות הרים ותשומת לב) וגם אנשים שאוהבים לקבל "פרס" על התנהגותם - כמו תשומת לב חיובית, ציון לשבח או התפעלות כללית - הם אנשים שנוטים להעדיף אוכל חריף יותר.
המחקר השני, שיצא מוקדם יותר השנה, מאשר את התוצאות של המחקר הראשון ומבהיר הבהרה חשובה: לעתים אנשים יעדיפו אוכל חריף, אבל לא בגלל שהם באמת אוהבים אותו. ההעדפה היא אמיתית לגמרי, ומושפעת מהאישיות ומצרכים אישיותיים – היא פשוט לא מונעת מאהבה לטעם עצמו.
עוד באוכל טוב:
מתוק אוהב מתוק?
המורכבות של העדפות טעם נחשפת במחקר נוסף, שיצא ב-2011 ובחן את הקשר בין אנשים שסביבתם מתייחסת אליהם כאל "מותק" או "מתוק", לבין העדפה לטעם המתוק. חמישה מחקרים שונים נעשו כדי לענות על השאלה, ומצאו שאנשים שנוטים לעשות למען אחרים מבלי לקבל תמורה ואנשים שמקפידים להיות נעימים ונחמדים לסביבתם, מה שאנחנו מגדירים כהתנהגות "מתוקה" - אכן נטו להעדיף את הטעם המתוק, או כמו שהגדירו החוקרים - העדפה לטעמים מתוקים יכולה להעיד על תפקוד פרו-חברתי באופן כללי (כמו עזרה לזולת, אכפתיות, התנדבות).
ומהצד השני - בשורות פחות טובות לאוהבי המר שבינינו: מחקר שפורסם השנה על ידי חוקרים מאוסטריה מראה קשר בין אהבה לטעמים של קפה שחור, צנון ומי טוניק לצדדים פסיכופתיים באישיות. המחקר בדק כ-1,000 איש והתוצאות מראות שהעדפה למשקאות או מאכלים מרים מגיעה בהתאמה להתנהגויות לא סוציאליות כמו מניפולטיביות, קשיחות וחוסר רגישות. "העדפה לטעם מר התגלתה כמנבא חזק לפסיכופתיות, נרקיסיזם וסדיזם קל", טוענים מחברי המחקר. "התוצאות מראות שמידת האהבה של אנשים לטעם מר קשורה קשר חזק לעצמת הצד האפל באישיותם".
אוהבים חמוציות? אתם משעממים במיטה
בעוד המחקרים האקדמיים השונים עדיין בתחילת הדרך, בשיקגו כבר פועל בתחום במשך שנים אלן הירש, נוירולוג ופסיכולוג המתמחה בטיפול באובדן טעם וריח. הירש פרסם כמה ספרים בנושא (ביניהם הספר "באיזה טעם האישיות שלך?") והוא טוען שהצוות שלו כבר בחן את הקשר שבין העדפות טעם לאישיות ביותר מ-18 אלף מקרים, והגיע למסקנות הקשורות אפילו להעדפה לחטיפים, ארוחות בוקר או טעמי גלידה מסוימים. "בעיקרון כל בחירה שאנחנו עושים מעידה על האישיות שלנו" , טוען הירש. "מהכיוון שבו אנחנו מסרקים את השיער, דרך הצבעים שאנחנו לובשים ועד דגם המכונית שבה אנחנו נוהגים. השאלה היא האם אנחנו מספיק חכמים כדי להבין מה זה אומר, וזה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות עם מחקרים הנוגעים להעדפות של מאכלים".
הירש ערך מחקר מקיף בנושא על ידי בדיקה של העדפות לטעמי וודקה שונים (מחקר שמומן על ידי חברת סטוליצ'ניה). הנבדקים עברו מבחני אישיות ולאחר מכן טעמו טעימה עיוורת של טעמי וודקה שונים. לפי התוצאות, כך טוען הירש, מי שהעדיפו וודקה בטעם אפרסק היו אנשים מלאי חיים, דרמטיים ונלהבים, מי שהעדיפו וודקה בטעם קרנבריז היו רציניים, משעממים במיטה ועובדים יותר מדי, ואלו שהעדיפו וודקה וניל היו אימפולסיביים, מונעים רגשית ואוהבים להיות מוקפים בבני אדם.
הירש טוען שהקשר החזק בין האישיות להעדפות הטעם קשור להתפתחות שלנו. האישיות וגם הטעם מתפתחים בגילאים 0-7, והאזורים במוח הקשורים להתפתחות האישיות סמוכים לאלו הקשורים לטעם.
הייס, החוקר העדפת אוכל חריף, טוען שהקשר בין טעם ואישיות יכול לנבוע מאיזון חברתי טבעי: האדם, הוא מסביר, הוא במקורו יצור שבטי ולא יחידה חברתית עצמאית. בשבט יש חשיבות גם לציידים וגם למלקטים, למשל. אנחנו רוצים שיהיו בשבט שלנו כאלה וגם כאלה. הגיוון בהעדפות טעם יכול להיות, לטענת הייס, קשור לתפקיד או למיקום החברתי שאנחנו מוצאים לעצמנו, ולאיזונו עם שאר המערכת החברתית שסביב לנו - כלומר, יש איזו שאיפה לאזן את החברה שלנו עם כאלה שאוהבים חריף, מתוק - וגם מר.