השבוע הונחה במפתיע על שולחננו אריזונת של קיט-קט לא מוכר. הצבע שלה היה ירוק בהיר, מה שאוטומטית זרק אותנו לעולמות הפיסטוק, והכיתוב היה ביפנית שוטפת. הבוסית אמרה שכזה עוד לא טעמנו, והיא צדקה. מתברר שהקיט-קט הירקרק לא היה בטעם פיסטוק אלא דווקא תה ירוק, ומה שהפתיע אותנו אפילו יותר זה שהוא היה טעים בצורה יוצאת דופן. הציפוי הירקרק התגלה כציפוי שוקולד לבן בתיבול עדין של תה ירוק, שהוסיף לו טוויסט לא מוכר אבל מאוד מאוד משמח, ואנחנו מיד חשבנו שיאללה, הגיע הזמן שהנוסעים לחו"ל יחליפו סוף סוף את הטובלרון והמילקי וויי בשוקולדים קצת יותר אופנתיים.
הניסיון הקולינרי הקטן הזה שלח אותנו לבדוק אילו טעמים נוספים מסתתרים בעולמות הקיט-קט על הגלובוס, ואנחנו לא שמענו עליהם מעולם.
חטיף אצבעות השוקולד (הטעים כשלעצמו, חשוב לומר) הוצג לראשונה לעולם בשנת 1935, ועד היום הוא זכה לאינספור גרסאות מקומיות, אפילו בארץ. לפני כ-17 שנים, בשנת 1996, החליטו בנסטלה, היצרנית, לשדרג את החטיף המוכר עם טעם חדש: שוקולד-תפוז. זה היה להיט. אחריו הגיעו עוד טעמים, סולידיים יחסית: שוקולד-מנטה, שוקולד לבן, עוגיות ושמנת.
ראו בנסטלה כי טוב, והחליטו לייצר את הקיט-קטים שלהם בטעמים מופרכים יותר ויותר, ולשווקם במדינות נבחרות ברחבי העולם - כל אחת על פי מסורותיה והעדפותיה הקולינריות. כך, למשל, אוסטרליה זכתה בקיט-קט בטעמי בצק עוגיות וחלת דבש, אנגליה התחדשה בקיט-קט בטעם תה חלב מלכותי, טירמיסו או קארמק (חטיף קרמל מקומי), קנדה קיבלה קיט-קט בננה, ויפן? יפן גמרה, כרגיל, עם שלל טעמים ביזאריים, שאלה רק חלק מהם: בטטות מסוכרות, חומץ תפוחים, תירס מתוק צלוי, אבטיח ומלח (כן, ביחד), תפוחי אדמה, ענבי מוסקט, קמח טופו קלוי, דלעת, תה ירוק (מוצר שצבר פופולריות גם במקומות אחרים בגלובוס), מנגו, מרק מקור אדום (אל תשאלו), סויה, שעועית אדומה, בלוט, ג'ינג'ר אייל, ג'לי פירות ועוד. כאן אפשר לראות את הרשימה המלאה.
אז לנו לא נותר אלא לבקש - יבואנים יקרים, אתגרו אותנו! מי יודע, אולי חטיף שעועית אדומה יתגלה כשוס הישראלי הבא.
איזה טעם הייתם הכי רוצים לפגוש בארץ?