אחת השאלות שכל מי שמתעסק באוכל נשאל בקביעות היא "מי הקצב שלך?". כמעט לכל אחד יש את הקצבייה האהובה עליו, שרק בה הוא קונה בשר, וקשה לשכנע חובב אוכל להחליף את הקצב שלו באחר. אבל עם כל הכבוד לקצב הקבוע שלנו, שמחנו לשמוע שבחודש שעבר נפתחה בתל אביב קצבייה חדשה, בסמוך למסעדת איציק הגדול, "מיט בוטיק" שמה - ושמחנו אפילו יותר לגלות שבקצבייה מוכרים בשר ואגיו, זן בקר יפני נחשק ויוקרתי (או ליתר דיוק ארבעה זנים שונים שנכנסים תחת אותו שם).
פרות הוואגיו היפניות מתחלקות לכמה זנים וקרויות על שם האזור שבו הן גדלות (כמו למשל פרות הקובה המפורסמות והיקרות כל כך). בשר הוואגיו המשובח מאופיין בשיוש מפותח, אחוזי שומן גבוהים, והוא עשיר באומגה 3 ואומגה 6, ולכן גם נחשב בריא יותר. מחירי הבשר הזה יכולים להרקיע שחקים, ובהתאם לכך, הגענו עם ציפיות למחירים גבוהים מהממוצע.
קודם כל, נתחיל במראה של המקום. אם אתם מצפים לאטליז עמוס רעש ולכלוך, כמו שאנחנו ציפינו, תופתעו לגלות מקום שנראה יותר כמו מעדנייה יוקרתית מאשר קצבייה שכונתית. המקום מסודר, נקי, והמוצרים מסודרים מראש במדפים ייעודיים באריזות יפות ונקיות. חוץ מבשר מוכרים פה גם רטבים, מרינדות, תבלינים, גחלים מסוגים שונים, בקיצור - כל הציוד שצריך למנגל כמו שצריך.
אנחנו מודים שהמבחר הגדול הקשה עלינו להחליט מה לקנות. בין כל סוגי נתחי הבקר היו גם לא מעט נתחי כבש שנראו מעולה, קבבים, המבורגרים, נקניקיות, שיפודים ועוד. אבל אנחנו באנו כדי לנסות את בקר הוואגיו המדובר, והחלטנו להתרכז בו.
אחד העובדים ראה שאנחנו מתלבטים וניגש לעזור. אמרנו לו מה התקציב שלנו, כמה אנשים נהיה ושאנחנו מעדיפים בקר. תוך דקה הוא מצא לנו פתרונות ויעץ לנו מה כדאי לקחת. התחלנו בחבילה של קבבים מבקר עם מעט שומן כבש ואספנו מהתצוגה של הבשר הטרי כמה אריזות של נתחי סטייק דקים מסוגים שונים. "ארוחת טעימות של בקר", כמו שהמוכר קרא לזה. ניגשנו לשלם, קיבלנו בקופה גם שתי קופסאות מלח מתובל לפזר על הבשר בזמן הצלייה ושבנו הביתה אל המנגל.
אז איך היה הבשר? נתחיל בקבבים (89 שקלים לקילו). הם היו שמנמנים, עסיסיים וטעימים במיוחד. כמעט שלא התכווצו בזמן הצלייה, ושומן הכבש הוסיף להם טעם, אבל לא באגרסיביות. הם היו מתובלים היטב והיו בין הקבבים המוכנים המוצלחים שטעמנו.
את הבשר צלינו לפי ההוראות מהמוכר, ממש כמה שניות מכל צד, כמו שמכינים מינוט סטייק. הראשון שטעמנו היה באמת מינוט סטייק מפילה (159 שקלים לקילו), שהיה רך מאוד כצפוי מפילה, אבל איכשהו, ואולי בזכות בשר הוואגיו, גם מלא בטעם. המלח המתובל שקיבלנו בהחלט תרם גם הוא.
נתחי הסינטה (189 שקלים לקילו) והדנבר קאט (129 שקלים לקילו) היו מעולים גם הם, לעיסים קצת יותר מהפילה ועם טעם בשרי עז. השיוש הרב שלהם תרם גם לטעם שומני שאין בהרבה נתחי בשר ישראליים.
מי שהכי הפתיעו אותנו היו הנתחים הדקים של צלי הכתף (189 שקלים), נתח שאנחנו בעיקר מכירים כבשר לבישול ארוך, ולא כזה שאפשר להכין בצלייה מהירה. הפרוסות הדקות היו הכי משוישות מכל אלו שקנינו, והזכירו לנו תמונות של בשר קובה יפני יוקרתי. בצלייה המהירה רוב השומן נמס, והפך את הבשר לעסיסי במיוחד. את הטעם שלו קצת קשה לתאר, אבל תארו לכם טעם עז של בשר צלי בשילוב עם טעמי חריכה, וקיבלתם בשר שכמוהו באמת עוד לא יצא לנו לאכול.
אז נכון שמדובר בבשר לא זול, שאי אפשר לקנות בשגרה בכל שבוע, אבל בכל זאת, שישה אנשים שבעו לגמרי מבשר שעלה כ-300 שקלים והיה הבשר הכי טעים שיצא לנו להכין בבית - כך שבכל זאת לא מדובר בהוצאה מטורפת, בטח ביחס לאיכות. הקצבייה של איציק הגדול אולי לא תהפוך לקצבייה הקבועה שלנו לצרכים היומיומיים, אבל בעל האש הבא שלנו היא בהחלט תעמוד בראש הרשימה.
מיט בוטיק. דוד רזיאל 2, תל אביב. ראשון-חמישי 09:00-20:00, שישי: 09:00-15:00