אם אי פעם שאלתם את עצמכם מדוע אתם אוהבים מאכלים מסוימים אבל סולדים מאחרים, תשמחו לגלות שיש לכך סיבה מדעית. כפי שפורסם ב-huffington post, שני ספרים חדשים, האחד מאת ברב סטוקי, "Taste What You’re Missing" והשני מאת סטפני לוסיאנוביק, "Suffering Succotash", מנסים להבין את רפלקס ההקאה שרבים מאתנו חשים כלפי מזון מסוים ומדוע אנחנו אוהבים כל כך מאכלים אחרים. שאלנו גם את ד"ר אולגה רז, מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז הרפואי איכילוב וראש המחלקה לתזונה באוניברסיטת אריאל, מה דעתה על נושאי המחקר שפורסמו בספרים והבנו שבפעם הבאה שסבתא שלנו מציקה לנו שלא טעמנו מהקיש המפורסם שלה, יש לנו סוף סוף תירוץ מתקבל.
אתם לא אוכלים חריף? יש לכך סיבה גנטית
במחקר שנערך במרכז החושים הכימיקלים מונל שבפילדלפיה, ארצות הברית, קבוצה אחת של נשים בהריון נתבקשו לשתות מיץ גזר בזמן השליש האחרון של הריונן, קבוצה נוספת של נשים שתו את המיץ בחודשיים הראשונות בהן הניקו וקבוצה שלישית של נשים נמנעה מגזרים לחלוטין. אחר כך התברר שהתינוקות שאמותיהן שתו מיץ גזר העדיפו לאכול גזרים יותר מאשר ילדים אחרים. מחקר נוסף הציע גם שכשנשים סובלות מבחילות בזמן ההריון אשר יכולות לגרום לירידה בנתרן, התינוקות שלהן יוולדו עם נטייה גבוהה יותר לאכול מאכלים מלוחים. לטענת ד"ר רז מדובר במחקר ידוע, אבל לא ניתן להסתמך עליו במאה אחוז. "זה נקרא פרוגרמינג של טעמים, אבל אי אפשר לבנות על זה שום דבר שכן מדובר בהתחלה ממש של המחקר. אנחנו לא יכולים לבוא ולהגיד שאחר כך הילדים יאכלו את זה. זה מרמז שסוגי אוכל שאישה אוכלת בהריון אולי משפיעים על המזון שהילדים יאכלו ואכן יש איזשהן השפעות, אבל זה עדיין לא ברור".
אתה מרגיש את המרקם של האוכל טוב יותר? תגיד תודה לגנטיקה
רוב האנשים אוהבים את השילוב של כמה טקסטורות מזון בפה (תחשבו על שוקולד פודינג שהופך ממרקם קשיח למרקם רך וקרמי), אבל אחרים אוהבים את זה יותר מאחרים בשל גן מסוים. ככל שיש לך יותר העתקים של הגן המסוים הזה, כך יש ברוק שלך יותר עמילאז, האנזים שכותש את העמילן באוכל שלך וככל שיש יותר עמילאז ברוק, אתה יכול להעריך טוב יותר את הטקסטורות השונות שנמצאות לך באוכל. מספר הפקעות ועוצמת התחושה תלויים במבנה הגנטי שלנו וזה גם יכול להשתנות. אפיגנטיקה משמעה שינויים בגנים שנעשים בחייו של בן אדם. אם אדם אוהב או לא אוהב אוכל מסוים ומהילדות תאכיל אותו באוכל ספיציפי הוא יתחיל לאהוב אותו יותר מאשר אם לא היית מרגיל אותו. השינוי האפיגנטי הוא מעבר לגנטיקה. נגיד מישהו אוכל גבינה מסריחה ופעם ראשונה כמעט מקיא ממנה, אם כל פעם ינסה לטעום אותה הוא אולי יוכל להתחיל לאהוב אותה. יש השפעות אפיגנטיות במהלך החיים ויש דברים שנקבעים מראש על ידי הגנים.
אם לא תעשו לידם פרצוף נגעל, הם עוד עשויים לאכול את זה
בילדות מי מאתנו לא הסתכל על התגובות של אחיו הגדול או של אמו נגעלים מגבינה מסריחה או בשר נא ולמד שמדובר ככל הנראה במאכלים מגעילים למדיי. מדענים צרפתיים גילו לאחרונה שרגשות על פניהם של אנשים יכולים להשפיע על הרצון שלנו לאכול מזון מסוים. כשהתבוננו בתמונות של פרצוף נגעל, הנחקרים לא רצו לאכול מאכלים מסוימים שהם כבר אוהבים. לעומת זאת, תמונות של אנשים נהנים ממזון גרמו לנבדקים לאכול מאכלים שהם בדרך כלל סולדים מהם כמו כבד, נקניק דם ועוד. "זה גם נקבע גנטית", אומרת ד"ר רז. "באופן עקרוני אם ילד לא אוכל מזון מהחי בגיל צעיר למרות שהבית בשרי כנראה שיש לו מבנה גנטי שהוא לא אוהב את האוכל הבשרי. אפשר להכריח אותו אבל הוא לא ירצה לאכול את זה. יחד עם זאת, אם ילד חי במשפחה צמחונית ואוהב בשר הוא ירצה לאכול בשר בכל מקרה וזה משום שבגנים שלו יש את הנטייה שלו לאכול בשר, אבל יכול להיות שילד שרק נתנו לו לאכול אוכל צמחוני והוא לא אוהב אותו יצליח להתרגל אליו לאט לאט. יש פה תערובת של גנטיקה, מה שנקבע בכרומוזומים ואפיגנטיקה, מה שיכול להשתנות במהלך השנים".
העיקר המותג
כמו עם בגדים, רהיטים, אקססוריז וכל דבר חומרי כמעט, תג המחיר שאנחנו משלמים על משהו גורם לנו להרגיש שמדובר במוצר טוב יותר. כך גם עם אוכל. אם תשבו במסעדה ותשלשלו מכיסכם סכומים מגוחכים עבור בקבוק יין איכותי, תרגישו גם שהוא טעים יותר מאשר אותו בקבוק יין שקניתם שבוע שעבר בסופר. מחקרים ב"קלטק" (Caltech) ובאוניברסיטת סטנפורד חקרו את המוחות של אנשים שלגמו כוס יין ב-"10" דולר וכוס יין ב-"90" דולר, אלא שלמעשה מדובר היה באותו יין בדיוק. סקירות המוח שבוצעו הוכיחו שכשאנשים שתו מהיין היוקרתי יותר המוח שלהם היה פעיל יותר באזור המעורב בתחושות הנאה (medial orbitofrontal cortex). כך שהארנק שלכם עשוי לשלם מחיר כבד, אבל מבחינת בלוטות הטעם שלכם מדובר באותה חוויה קולינרית. "זה רק מסביר שאנחנו חיים לא לפי הדברים האובייקטיבים אלא לפי תחושות סובייקטיביות עליהם משפיעים מחיר, אוירה, זכרון ועוד", אומרת ד"ר רז.
"חוש ריח וחוש טעם מתקהים עם השנים", אומרת ד"ר רז. "אוכל שאהבת פעם לא מושך אותך יותר וזה חלק מהסיבות שאנשים מבוגרים אוכלים לפעמים פחות כי אין להם את אותו חוש טעם וריח חדים שהיו להם קודם". מחקרים טוענים שכחצי מהאנשים בין הגילאים 65-80 חווים אובדן של חוש הריח ככל שהם מתבגרים ומכאן גם שהאוכל שהם פעם אהבו כבר מרגיש להם תפל. "הטעמים משתנים לכל אורך החיים בשל שינויים פיזיולוגיים שלא תמיד אנחנו מודעים אליהם. למשל כשאשה בהריון הטעמים והריחות משתנים מאד בשל שינויים הורמונליים ופיזיים שהיא חווה בתקופה הזאת. יש אנשים שבילדות לא אוהבים עגבניות ובגיל 40 אוהבים מאד כמו שיש ילדים שלא אוכלים ירקות כילדים ואחר כך אוהבים מאד. טעמים משתנים בשנים וזה קשור גם לידע שלנו: אם נודע לנו שמשהו לא בריא לנו אנחנו באופן מודע או בשל שינויים פיזיולוגיים נמנעים ממנו".
מה שבטוח, בפעם הבאה שתכניסו מזון לפה תהיו קצת יותר חכמים לגבי הבחירה שלכם דווקא בו.