פעם, אי שם בשנות ה-90 המוקדמות, טעמתי בצרפת שוקולד ששמט לי את הקרקע מתחת הרגליים. נסטלה אגוזי לוז זה היה, לא תגידו ולרונה 99 מוצקי קקאו, אריזת 200 גרם (מאלה שהן לא ארוכות אלא עבות, שזה הרבה יותר שווה). זה היה לפני שמוצרי נסטלה התחילו לשטוף את מדפי הסופרים שלנו, כשקוט ד'ור היה עוד מותג שאפשר להשיג רק בחו"ל והפסגה של המתוקים בארץ הייתה רוזמרי, לכל היותר ספלנדיד.
אז פגשתי אותו לראשונה, ואני זוכרת את זה כאילו זה היה היום. שנים אחרי אותו טיול חיפשתי את השוקולד הזה, בארץ וגם בחו"ל. ואתם יודעים מה? לא מצאתי (נסטלה רגיל עם אגוזים יש כמו זבל, אבל העובי, העובי שם היה העניין). לפני כמה חודשים מצאתי משהו דומה, וכמה לא מפתיע - האכזבה הייתה קשה. בכל זאת, עם כל הכבוד לנסטלה, ידעתי כמה שוקולדים מעולים מאז שנות ה-90, שלא לדבר על שכבות האידיאליזציה שהצמיחה הנוסלגיה עם השנים.
הסיבה שאני מספרת לכם את כל זה היא שהיום זה יכול להיות אחרת. לא רק בגלל שמה שיש בחו"ל בדרך כלל יש גם בארץ, אלא בעיקר כי גם את מה שאין בארץ - אפשר לעשות שיהיה.
אמרו לנו מה השוקולד שלכם
צ'וקולטה היא רשת חנויות בוטיק של שוקולד שמתהדרת ביותר מ-400 סוגים וטעמים, וזה לא כבר חנכה סניף ראשון בתל אביב. כמות זה סבבה, איכות זה גם טוב, אבל מה שאותנו הדליק היה ההבטחה לנסות להשיג עבור הלקוח כל שוקולד שבו יחפוץ. טעמתם בחו"ל לינדט עם פצפוצי ברוקולי שאיש אינו טורח לייבא לארץ (טוב, מעניין למה)? הרימו טלפון לצ'וקולטה, והם ינסו לעזור, ככה לפחות הם מבטיחים. באופן כללי הצד החזק של הרשת הוא מוצרים לא מוכרים של מותגים מוכרים (באצ'י לבן, מיליון סוגים של מוצרט, לינדטים שלא נוהגים לייבא לפה, כאלה), אבל תמצאו שם עוד מיליון דברים: פרלינים הום-מייד (של מישי בלוג האלוף), שוקולדים בלי סוכר, בלי גלוטן ובלי כל מה שתרצו, כל מיני על המשקל, וגם מארזים בסגנון "לאבא הטרי" ו"לחיילת הכי מתוקה בצה"ל", שאולי יגרמו לכם להרגיש לרגע שטעיתם בחנות. נסו לסלוח עליהם, ואולי תצליחו להגשים חלום.
