מתחת לאפם של הגופים האמונים על הפיקוח על ענף הביצים, משרד החקלאות ומועצת הלול הכפופה לו, פועל שוק שחור בהיקף של 100 מיליון שקל בשנה, וככל הנראה אף יותר. מקור אחד לשוק השחור הוא לולים המדווחים רק על חלק ממכירותיהם. מקור נוסף הוא הברחת ביצים מהשטחים לישראל בידי רשת של עבריינים ישראלים ופלסטינים, המחלקים ביניהם את השוק. משרד החקלאות דואג לפרסם את דבר קיומו של שוק שחור מסוג זה כל אימת שנחשפת הברחה או שמבריח עומד לדין.
מעבר לבעיית ההתחמקות מתשלום מס כחוק ולאפשרות להלבנת הון, קיומו של השוק השחור טומן בחובו סכנה בריאותית לצרכנים, מאחר שהביצים אינן עוברות את תהליכי השיקוף שאמורים לאתר בהן פגמים, ואינן משונעות לנקודות מכירה בטמפרטורות מבוקרות. כך, הצרכנים עלולים לרכוש ביצים נגועות בסלמונלה, חיידק שעלול לגרום למוות.
בדומה לענף החלב, גם ענף הביצים מנוהל כמעט כולו (כ–97%) על פי מכסות ומחירים קבועים מראש (כל הביצים הרגילות, שאינן ביצי חופש או ביצים מועשרות בוויטמינים). מדובר בשוק של כ–1.9 מיליארד ביצים ב–2014, שהיקפו הכספי הוא כמיליארד שקל. מכסת הביצים נקבעת בידי משרד החקלאות, בתיאום עם מועצת הלול שמחלקת את המכסות בין הלולנים ואחראית, בין השאר, לביקורת על טריות הביצים ועל איכותן בתחנות מיון ובנקודות המכירה. למעשה, מועצת הלול אמורה לדעת כמה ביצים מניב כל לול ולפקח עליהן בדרכן לשוק. לפי החוק, על כל ביצה להגיע למכון מיון של משווק לפי בחירת הלולן. במכון עוברות הביצים שיקוף לאיתור ביצים סדוקות או מלוכלכות, ומוטבע עליהן שם המשווק, תאריך שיווק אחרון, תאריך אחרון במקרר ומספר יצרן.
"המכירה השחורה קלה", אומרים מקורות בענף הביצים. "עגלת ביצים מיצרן יכולה לדלג על מכון המיון ולהגיע ישירות לשוק, לא חתומה. לפעמים מחתימים אותה בהחתמה שחורה, בחותמות של משווקים ישראלים בעלי רישיון ממשרד החקלאות, אף שהביצים לא עברו את המסלול הנדרש. המכירה השחורה מתבצעת במזומן ולא משאירה עדויות, ובדרך זו ניתן להלבין הון בקלות יחסית. הקלות הזאת גם מעודדת גורמים עברייניים להיכנס לענף, שכן המכירה המסודרת כרוכה ברישום והתשלום למשווק מועבר בשוטף פלוס 12 יום", הוסיפו.
הפיקוח על המגדל אינו הדוק, ומאפשר לכל אחד למכור עד כ–10% מהביצים במכירה שחורה. "מגדל יכול לומר שיש לו בלול מחלות ותמותה", אומרים מגדלים. כמו כן, הפיקוח על לולים קטנים רופף. לדברי מומחה בתחום, "המפקחים של מועצת הלול מסתובבים בלולים עם מכשיר שסופר מטילות (כמו מאבטחים שסופרים את מספר האנשים שנכנסים לקניונים). כשאין מחלות לעופות, מגדלים מדווחים שהיתה ירידה בהטלה, ועם הדיווח הזה הם יכולים למכור בשחור. למגדלים יש טווח של 10% שהם יכולים לשחק בו, באופן הגון או לא הגון".
לדברי מגדל נוסף, קיים גם שוק שחור של ביצים לא מפוקחות שלא מגיעות לרשתות השיווק. "בא סוחר וקונה כמה עגלות של ביצים (בכל עגלה יש 144 תבניות), והולך עם זה ומוכר את הביצים לשווקים, למכולות פרטיות, לדוכנים או אפילו לבניינים משותפים. מדובר בביצים לא מוחתמות, כך שהן לא יכולות להגיע לסופרמרקטים. בנוסף לכך, אין לולן שלא מוכר ביצים לשכנים, למכרים, לחברים ולמקורבים למיניהם ולא משלם על זה מס הכנסה", מספר המגדל. בניגוד לטענת משרד החקלאות, אין בכך, לדבריו, סכנה לציבור, משום שבישראל קיימת בכל מקרה חובת חיסון נגד סלמונלה. "הביצים בשוק השחור לא עוברות דרך תחנות המיון, אבל בתחנת המיון בסך הכל עושים לביצה שיקוף כדי לראות שהיא לא סדוקה ושאין בה כתמי דם, שהם בבחינת תחילת חיים בעיני הציבור הדתי".
בתשובה לשאלה כיצד מצליחים המגדלים למכור ביצים מתחת לרדאר, אף שהמכסות שלהם קבועות, אומר המגדל, כי "אנשי משרד החקלאות עשו חישוב של כמה ביצים אמורה להטיל תרנגולת, ולפי זה הם קובעים לכל אחד את המכסה שלו. אבל אם התרנגולת שלי מטילה יותר ביצים אני יכול לשחק עם זה, ויש גם אפשרות להעביר 100 תרנגולות מיד ליד בלי לדווח. יש גם אנשים שמגדלים בבית 10–15 תרנגולות. מועצת הלול נותנת לגדל 10 תרנגולות בלי מכסה, ואם נכנסים לאתר יד 2 רואים שם מסחר שלם בתרנגולות".
לדבריו, מועצת הלול מעלימה עין ומאפשרת למגדלים לחרוג בכ–10% מהמכסה שניתנת להם לייצור ביצים. "מדובר בנוהג ידוע בענף", הוא אומר. "המועצה מעלימה עין מחוסר של 10% בייצור. אם למגדל יש עודף ייצור של 10% הם הולכים לבדוק אותו, אבל יש מדיניות של סובלנות שלא כתובה בשום מקום, ולפיה לא מחפשים את מי שמייצר 10% פחות. כלומר, אם אדם שהיה אמור לייצר 250 אלף ביצים ייצר 225 אלף ביצים הוא נמצא בטווח של ייצור הביצים מבחינת מועצת הלול. כמו כן, כשניתנו תוספות למכסות לכל המגדלים עקב הגידול באוכלוסיית המדינה, הקריטריון לקבלת מכסות נוספות היה שבשנה הקודמת המגדל סיפק 90% מהמכסות שלו, ולא 100%", הוסיף.
"הפוטנציאל: 80 אלף ביצים בשחור למגדל"
בענף מציינים כי חישובי המכסות מתבססים על ההערכה שתרנגולת מטילה 250 ביצים בשנה. בלול ממוצע יש 2,200 עופות, ולפיכך המכסה ללול כזה היא של 550 אלף ביצים בשנה. "הלולן יכול לטעון שהפיק רק 470 אלף ביצים בגלל מחלה, ומועצת הלול לא תבדוק אותו, כי מדובר בפחת הגיוני לכאורה", אומרים המקורות בענף. "הפרש של 80 אלף ביצים הוא הפוטנציאל לשוק השחור של אותו מגדל. עם זאת, אף אחד לא טוען שכולם מרמים", הוסיפו.
ענף הביצים מפרנס כ–300 מגדלים, כ–80% מהם יושבים בגליל. 15% מהלולים הם גדולים והשאר משפחתיים או משותפים. בענף יש אפשרות למכור מכסות ביצים בין הלולנים. המשווקים הגדולים בענף, למעט תנובה, הם גם מגדלים. אלה כוללים את החברות גליקסמן, המגדלת על פי הערכות 350 אלף עופות, ולסר, המגדלת 180 אלף עופות.
זרוע נוספת של השוק השחור מקורה בהתנחלויות. יעקב כהן, שעד לפני כשנה וחצי כיהן כמזכיר ארגון מגדלי העופות, וכיום מגדל עופות לייצור ביצים אורגניות, מספר כי בימים אלה הוא מכין עתירה לבג"ץ, בשמו ובשם עשרה מגדלים נוספים, נגד משרד החקלאות בעניין הברחות לכאורה מההתנחלויות. "בעוד לפי החוק רק ועדת המכסות מקצה מכסות למגדלים, נוצר בשוק מצב מעוות. ב–1997 חיפש שר החקלאות רפאל איתן דרך לחזק ארבעה מתנחלים מיהודה ושומרון, ופנה למועצת הלול בבקשה לתת להם מכסות", הוא אומר. "הם התחילו להכניס את הביצים הללו לשוק לכאורה ללא פיקוח, כי אף אחד לא רצה להתעסק עם ארבעה חבר'ה בשטחים. אותם ארבעה משקים מגדלים כיום פי 30 תרנגולות מהמכסות שנותנת מועצת הלול, וזה פוגע במגדלי העופות האורגניים, כמוני.
"בנוסף לכך, יש פלסטינים בשטחים שבעת מחסור בביצים מגניבים לישראל משאיות ומגיעים לכל מיני מאכערים, שהם משווקים של החברות הגדולות, ומוכרים להם ביצים מהשטחים עם חותמות מזויפות. הביצים האלה, שאינן מפוקחות, מגיעות לרשתות השיווק ונמכרות שם. אותם פלסטינים ומשווקים עושים מכך הרבה מאוד כסף", הוסיף כהן.
שנתיים מאסר בפועל בגין הברחת ביצים
תעשיית ההברחות מהשטחים מעסיקה את פקחי משרד החקלאות בכל ימות השנה. לפני כחודש גזר בית משפט השלום בבאר שבע שנתיים מאסר בפועל וקנס של 65 אלף שקל על אליהו אברהם, תושב העיר, בגין הברחת ביצים. כתב האישום כלל 34 אישומים על הברחות ביצים שבוצעו בפרק זמן של שש שנים. בחלק מהמקרים הוחתמו הביצים בחותמות מזויפות. כל הביצים גודלו על ידי מגדלים לא מורשים וללא פיקוח וטרינרי, לא מוינו בתחנת מיון מורשית, לא שווקו בידי משווקים מורשים והובלו ללא קירור ובלי האישורים הנדרשים. בסך הכל נתפס הנאשם עם 288 אלף ביצים שלא כדין.
לדברי עו"ד דנה עסיס־שנער, תובעת מטעם משרד החקלאות, "מדובר בעבירות שהן סכנה ממשית לבריאות הציבור. בביצים המוחזקות בתנאים לא מתאימים עולה הסיכון להימצאות חיידק הסלמונלה. גם היעדר מיון מבוקר ותהליך הוצאת ביצים סדוקות ושבורות, כתמי דם ועובש, מאפשר את התפתחות החיידק. נוסף על כך, ביצים שהוברחו משטחי הרשות הפלסטינית לא עברו כל פיקוח וטרינרי ולא ניתן לדעת באילו תנאים הוחזקו ואילו מחלות נכנסות עמן לשטחי ישראל".
לפני כשנה שלל משרד החקלאות את רישיון שיווק הביצים מחברת יוסי ביצים, ששיווקה כ–10 מיליון ביצים בחודש (כ–8% מהביצים בשוק). החברה היתה קבלן מורשה למיון ולהחתמת ביצי מאכל בהתאם לתקנות מועצת הלול. באוגוסט 2012 נעצר יוסי עמר, בעלי החברה ומנהלה, בחשד להברחת ביצים משטחי הרשות לישראל. בגין חשדות אלה ואחרים הוגש נגדו כתב אישום, שייחס לו עבירות של עשיית מעשה העלול להפיץ מחלה במזיד והובלת ביצי מאכל שאינן מוחתמות וללא תעודות משלוח, בניגוד לכללי מועצת הלול.
מכתב האישום עולה כי הוא הפיץ לציבור ביודעין ביצים מזויפות שהוחתמו בשטחים. הביצים הועברו לאחר החתמתן למחסנים של עמר או ללקוחותיו. לפי כתב האישום, עבירות אלה בוצעו במשך תקופה ממושכת, תוך הסתרת העובדה שמדובר בביצים מזויפות המסוכנות למאכל. עוד נטען בכתב האישום כי הביצים הובלו לישראל משטחי יהודה ושומרון שלא כדין.
לדברי רואי קליגר, העומד בראש היחידה המרכזית לחקירה ואכיפות (פיצו"ח) במשרד החקלאות, האחראית על חשיפת ההברחות והפעילות הלא חוקית, "הפסיקה בעניין אברהם היא תקדימית, מאחר שבית המשפט הכיר בכך שביצה יכולה להרוג, כמו מפגע. חיידק הסלמונלה יכול להרוג".
קליגר אומר כי היחידה פועלת 365 ימים בשנה כדי לסכל הברחות מהשטחים. "אין לנו מידע לגבי כמות ההברחות, אנחנו יודעים רק מה שאנחנו תופסים. עם זאת, מניתוח הדו"ח האפידמיולוגי (המתאר התפשטות מגיפות) של משרד הבריאות, אנחנו מבינים שאם בירושלים, לדוגמה, יש עלייה בתחלואה מסלמונלה, זה אומר שיש זליגה של ביצים לא מפוקחות לעיר".
לדבריו, "עכשיו, לקראת פסח, אנו מרכזים מאמצים בשני נושאים: הברחות בשר וביצים מהשטחים. בשבוע האחרון היו תפיסות גדולות של בשר, ירקות וביצים. בעלי עסקים ממלאים מחסנים לקראת החג". את ההברחות מבצעות קבוצות פשיעה שונות המורכבות מישראלים ופלסטינים, שמחלקות ביניהן את השטחים וקובעות מי יוכל לפעול והיכן. "יש ארגון פשיעה שמפעיל בודדים. לא כל אחד יכול לעלות על אוטו ולהבריח סחורה. אנחנו יודעים על ארבעה־חמישה ארגונים, שיש ביניהם הסכמה. למגדלי הביצים בשטחים יש ראיסים שמרכזים להם ביצים, והמגדל עובד רק עם הארגון ששולט באזור שלו".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "משרד החקלאות ומועצת הלול נלחמים בתופעה בכל האמצעים העומדים לרשותם, מתוך הכרה כי מדובר בראש ובראשונה בבריאות הציבור ומתוך רצון לספק לצרכן מוצר איכותי ומבוקר שעבר את כל שרשרת הפיקוח. פעולות האכיפה כוללת מאמצים משותפים של כלל גורמי האכיפה, לרבות מע"מ ומס הכנסה. בנוסף לכך, המועצה קונסת מגדלים שחרגו ממכסתם בוועדת הקנסות. המשרד ומועצת הלול משקיעים מאמצים רבים בהגברת המודעות לצריכת ביצים מסומנות ממקורות ידועים ומבוקרים בנקודות מכירה מסודרות". בנוגע לטענותיו של כהן על היעדר פיקוח על ביצים ההתנחלויות, נמסר ממשרד החקלאות: "הטענה כי אין אכיפה על לולנים מעבר לקו הירוק פשוט אינה נכונה. האכיפה מעבר לקו הירוק זהה לחלוטין לאכיפה בתוך גבולות הקו הירוק".
שומרים על מכסת ייצור נמוכה כדי שהמחירים יהיו גבוהים"
"בישראל שומרים על מכסת נמוכה לייצור ביצים כדי שהמחירים יהיו גבוהים" - כך אמר אתמול מקור ממשלתי. "מועצת הלול דואגת שתיווצר כמות ביצים מסוימת שלא תציף השוק, כי יש לה אינטרס לשמור על המגדלים. אני לא מאמין שנצליח לחסל את השוק השחור בענף הביצים כל עוד קיים תמריץ כלכלי לייצר ביצים מחוץ למכסה", הוסיף.
לדבריו, ניתן להגדיל את המכסות ובכך להוריד מחירים בצורה מבוקרת. לראיה, כל שנה יש יבוא ביצים שנועד לענות על עודף ביקוש. האלטרנטיבה היא ביטול התכנון בענף, אך יש מי שחוששים כי הדבר יוביל לא רק לצניחת מחירים, אלא גם לקריסת לולנים. "הממשלה מנסה להילחם בשוק השחור, ולמשרד החקלאות אף נוספו תקנים לפיקוח, אבל צריך להבין שבמקום שיש תכנון ומכסות יהיה שוק שחור וייצור מחוץ למכסה. אנחנו שומעים על משווקים שמשלמים בונוסים למגדלים כדי שיעבדו אתם, כך שיש מרווח תמרון במחירי הביצים בתוך השוק המפוקח", הוסיף.
לדברי אחד הלולנים, אילו הוסר הפיקוח מהענף, ניתן היה להגדיל את היקפי הייצור ולהוריד מחירים. "כל נושא המכסות נועד לשמור על מגדלי התרנגולות בגליל", אמר. "במשרד האוצר היו רוצים שלא יהיו מכסות, כי אילו לא היו מכסות השוק היה חופשי, ואז בעלי ההון, שהם בעיקר המשווקים, היו בונים לולים גדולים ומייצרים המון ביצים והמחיר לצרכן היה יורד. מכסות הביצים נשארו בגלל אנשי הגליל, כי שם אין חלופות לפרנסה והמדינה רוצה שהאנשים שיושבים ליד הגבול לא יברחו. הם גם מקבלים עוד 5–6 אגורות לביצה. המגדלים במרכז הארץ צריכים להגיד תודה לאנשי הגליל, כי בזכותם יש להם מכסות. לולא היו מכסות, המחירים היו בלי ספק יורדים".
ממשרד החקלאות נמסר בתגובה: "ענף המטילות הוא ענף מפוקח והמחיר המרבי לביצים נמצא תחת פיקוח של המדינה. הצרכן מקבל ביצים במחיר מפוקח (כשקל לביצה), שמגלם בתוכו את עלויות הייצור. הצריכה היא עונתית, ובחלק מהחודשים יש חוסר שמושלם באמצעות יבוא ללא מכס, בעוד בחודשים אחרים קיים עודף. בכל שנה נבחנת מחדש הצריכה הצפויה, ובהתאם לה נקבעות המכסות. בכל מקרה, המחירים לצרכן לא יעלו עקב מחסור בייצור. עדכון המכסות נעשה בידי שר החקלאות, בהתייעצות עם המועצה ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, הקובעת את התקנות למכסות. ועדת המכסות מחלקת אותן בהתאם לתקנות שקבע השר".
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
