"עוגיות אוראו ממכרות כמו קוקאין" זעקו הכותרות בעיתונים בשבוע שעבר, לאחר שמחקר שנערך באוניברסיטת קונטיקט שבארה"ב מצא שחולדות נמשכות אל העוגייה הרבה יותר משהן מחבבות פריכיות אורז תפלות (מפתיע, באמת). התהייה אם מזונות מסוימים הינם ממכרים ממש, ברמה הפיזית, נחקרת היטב בשנים האחרונות בשלל מוסדות אקדמאים ברחבי העולם, ואלה משחררים מפעם לפעם מחקר חדש. בגדול, המחקרים חוזרים ומבשרים את אותה הבשורה: יש אוכל ממכר, וצריך להיזהר ממנו.
זה עושה לי טוב, אני רוצה עוד מזה
למה ואיך אנחנו מתמכרים למשהו? כאשר חומר מלאכותי החודר לגוף גורם למוח להפיק תחושות נעימות של רוגע ואושר, נפגם הייצור הטבעי של החומרים האלה, אותם הגוף שלנו יודע במקור לייצר לבד – ונוצרת תלות באספקה החיצונית שלהם. סוכר הוא הדוגמא הטובה ביותר לכך: הוא מעלה את רמות הסרוטונין במוח, מייצר תחושה נעימה של שלווה ועונג – וגורם לנו להזדקק לו שוב ושוב.
כדי להיות מדויקים, צריך להסביר שמזונות בפני עצמם, לרוב, אינם בעלי אפקט ממכר. הבעיה מתחילה באוכל מעובד: סוכר וקמח לא קיימים בטבע באותן הכמויות בהן אנחנו צורכים אותם באוכל שלנו. הכמות שלהם במזון טבעי – בפירות, למשל, אינה מסוכנת כלל. כאשר הם עוברים תהליכים תעשייתיים המרכזים כמויות גדולות מהם יחד, נוצרים מזונות בעלי פוטנציאל גבוה להפוך לממכרים.
אז איזה מזונות עשויים לגרום לנו להפוך לג'אנקיז, ולא סתם כי אנחנו לא יודעים לשלוט בעצמנו – אלא באמת כי התמכרנו אליהם פיזית?
סוכרים פשוטים הם הבעייתים ביותר – אבל כלל המאכלים המכילים ערך גליקמי גבוה, כמו גם קמח, תפוחי אדמה ואפילו אורז, גורמים לעלייה חדה ברמות הסוכר בדם. זו מביאה לייצור מאסיבי של אינסולין, שמוריד את רמות הסוכר – ומייצר אצלנו צורך מיידי למתוק. לחם לבן, גלידה, ממתקים, פסטות ועוגות – כל אלה, כאשר צורכים אותם בכמות גדולה, מייצרים תלות והזדקקות גופנית לעוד ועוד.
"כדאי לצמצם ולהימנע משתיה של משקאות קלים ומהסוכרים הפשוטים שמתפרקים מהר וגורמים לנו לחוש רעב", מסבירה מיטל עזר, דיאטנית קלינית וספורט ותזונאית הבית של הרבלייף ישראל, "ובמקומם לשלב חלבונים וסיבים תזונתיים באוכל שלנו. לא תמיד חשוב כמה קלוריות יש במנה – חשובה האיכות שלה, שהיא מכילה עוד מרכיבים פרט לסוכרים ולשומן".
הזהרו מצ'יפס, למרות שהוא לא מתוק
מסוכנים במיוחד הם המשקאות הקלים והממותקים. "במשקאות המתוקים יש הרבה מאוד סוכר, ובגלל שהם מגיעים בנוזל הספיגה שלו לדם מהירה מאוד – ולכן העלייה של רמת הסוכר בדם חדה וההשפעה מהירה", אומרת עזר. משקאות הקולה בפרט מועדים לפורענות, בזכות השילוב המנצח של סוכר וקפאין.
הקפאין, המצוי גם בקפה, בתה ובקקאו (ומכאן גם בשוקולד) מוגדר כסם לכל דבר. זהו חומר ממריץ הפועל על המערכת העצבית שלנו, וההשפעה שלו קטנה ככל שצורכים אותו יותר. מי שרגיל לשתות כמות גדולה של ספלי קפה ביום יזדקק לכמות גדולה עוד יותר כדי לחוש את ההשפעה המעוררת של המשקה, ואם יוריד במינון באופן שאינו הדרגתי יחווה תופעות גמילה לא נעימות כמו כאבי ראש, בחילות ועייפות.
אבל לא רק המתוקים ממכרים: גם הצ'יפס מוזכר מדי פעם בדיונים ובמחקרים על התמכרות לאוכל. גם בצ'יפס יש סוכר ושומן, ובנוסף, לדבריה של עזר, גם המלח תורם לצריכה המוגברת שלו: "אנחנו מתרגלים כל הזמן לסף מליחות גבוה יותר ויותר, וככל שאנחנו צורכים יותר מלח, כך מאכלים מלוחים מרגישים לנו כיותר ויותר תפלים. גמילה ממלח אפשר לבצע בקלות: נמנעים לחלוטין ממלח לשבוע או לשבועיים, הגוף מסתגל מחדש לכמות נמוכה של מלחים, ואז אפשר לחזור וליהנות מאוכל לא כל כך מלוח".