בימים האחרונים הוגשה בקשה לאישור של תובענה ייצוגית כנגד יצרניות טחינת 'הנסיך', 'בארכה', 'אלודי', 'המותג' ושופרסל, בטענה שערכי הסידן הרשומים בטבלת הערכים התזונתיים אינם נכונים ומטעים. מבדיקה שערכו במעבדה נראה כי כמות הסידן שבמותגים הללו נמוכה מהערכים הכתובים בטבלה שעל המוצר ואף נמוכה מהערכים של טחינה לא מלאה של אותו המותג.

טחינה (צילום: princetahina.com)
טחינה עם שומשום מלא, וטחינה משומשום מלא זה לא אותו הדבר | צילום: princetahina.com

בטחינה משומשום מלא ערכי הסידן נעים בין 800-1000 מ"ג סידן, בעוד בטחינות משומשום טהור (לבן, רגיל, מעובד), הערכים נעים בין 60-200 מ"ג. לכן, אני תמיד ממליצה לצרוך טחינה משומשום מלא, כי היא מכילה בממוצע פי 5 יותר סידן.

אבל מה קורה אם יצרן הטחינה כותב ערך לא נכון על טבלת הערכים התזונתיים שלו, כמו בטענות התובעים בתובענה הייצוגית? איך נדע מה הטחינה הטובה ביותר עבורנו? לפעמים האמת נמצאת בפרטים הקטנים: על חלק מהמותגים הנ"ל ניתן לראות כי היצרן כתב "טחינה עם שומשום מלא" ולא "טחינה משומשום מלא". הדבר כנראה מעיד על תכולת המוצר ויכול להסביר את ההבדל בערכים התזונתיים. 

סופרמרקט, עגלת קניות (צילום: istockphoto)
עצרו לרגע כדי לקרוא את המרכיבים שעל התווית | צילום: istockphoto

אני מאמינה בתזונה נבונה או תזונה מודעת. כל אדם צריך לדעת מה הוא אוכל, מה המשמעות של האוכל אותו הוא בוחר ומה היתרונות והחסרונות של הרכיבים השונים באוכל שלו - וכך לעשות את הבחירה הטובה ביותר עבורו. הנה כמה כללים שכדאי לאמץ:

כלל ראשון: עשו בחירה מושכלת במזון שמגיע ארוז

כדי לדעת מה מזון שמגיע ארוז מכיל, צריך לקרוא את תוויות המזון ולא רק את שורת הערך הקלורי. אבל יש הרבה דברים חשובים שאפשר לגלות על האריזה של המזון מלבד הערך הקלורי:

א. המרכיבים מסודרים לפי סדר הריכוזים: המרכיב הראשון הוא הרכיב המרכזי במוצר, והרשימה שאחריו מתארת בסדר יורד את רשימת המרכיבים לפי נפחם במוצר. חשוב לשים לב שלא עובדים עלינו, לדוגמה כששם המוצר או המראה שלו משדר משהו אחד וברשימת המרכיבים מופיעים דברים מפתיעים: כמו לחם כהה שנתפס כחלם מלא. הרבה פעמים המרכיב הראשון שלו הוא "קמח חיטה", שהוא קמח לבן, וברשימת המרכיבים כלל לא מופיע המרכיב "קמח חיטה מלאה". מה שמסביר את הצבע הכהה של הלחם יהיה "צבע מאכל טבעי (קרמל)" שזה בעצם אומר שמדובר בלחם שצבוע בקרמל כדי לשוות לו מראה בריא מבלי שהוא באמת כזה. עוד דוגמאות: מעדן חלב שברשימת המרכיבים שלו יש יותר סוכר מחלב, הוא בעצם ממתק ויש להתייחס אליו ככזה. "סירופ בטעם מייפל" הוא לא מייפל אמיתי, אלא מים עם סוכר וחומרי טעם, ריח וצבע. חזה עוף צלוי שעומד על מדפי המקררים בסופר (ולא במקפיא) לא מכיל רק חזה עוף ותבלינים - אלא רשימה ארוכה של מרכיבים שמאפשרים לו לעמוד במקרר הסופר קרוב לשלושה שבועות.

פומפרניקל (צילום: istockphoto)
זה שהלחם כהה, לא אומר שהוא בריא | צילום: istockphoto

ב. העדיפו רשימות רכיבים קצרות יותר: קחו שני מוצרים דומים של חברות מתחרות והעדיפו את המוצר שמכיל פחות תוספות לא רצויות באוכל. לדוגמה: גבינות שנראות זהות אך מכילות רשימת רכיבים שונה. מיכלי קוטג' או גבינות 5%, יכולות להכיל רשימות מרכיבים שונות מאוד בין היצרנים. סילאן תמרים יכול להיות מורכב מתמרים בלבד, או מרשימה ארוכה יותר אשר מכילה גם סוכר, שמדלל את המוצר ומוזיל עלויות ליצרן (כי סוכר לבן זול יותר מתמרים).

ג. העדיפו רשימות מרכיבים המכילות דברים שאתם מכירים: כך תדעו מה באמת שמים לכם באוכל ותוכלו לבחור אם לצרוך או להימנע. רכיב כמו "טרטרזין" הוא בעצם צבע מאכל שנחשב רעיל עד כדי כך שבחלק מהמדינות בעולם הוא אסור לשימוש. בארץ חייבים לציין אותו כדי שהצרכן יוכל לבחור אם הוא צורך אותו או לא. "ללא תוספת סוכר" לא אומר שהמוצר בריא יותר, כי כנראה הוסיפו לו שם כזה או אחר של ממתיק מלאכותי.

אבל מה קורה עם מזון שלא מגיע ארוז, נניח כזה שקונים בתפזורת או במסעדה? זה מוביל אותי אל הכלל הבא:

כלל שני: תשאלו

אל תפחדו לשאול מה מכיל האוכל שלכם. הנה כמה שאלות שכדאי לזכור:
א. זה טבעי וטרי? כשמזמינים מיץ כדאי לשאול אם הוא סחוט טרי, או אם הוסיפו לו סוכר.

סושי עטוף בביצי דגים (צילום: Maksym Kravtsov, Istock)
הכתומים האלו מסביב? יש סיכוי גדול שזה צבע מאכל | צילום: Maksym Kravtsov, Istock



ב. האם יש מונוסודיום גלוטמט? בעוד שאנחנו מחפשים בסופר מוצרים שלא מכילים מונוסודיום גלוטומט, מסתבר שבמסעדות אסייתיות (לא רק סיניות, גם יפניות ותאילנדיות), שירותי קייטרינג שמספקים מזון לחברות ואפילו בבתי מלון 5 כוכבים מוסיפים מונוסודיום למזון כמשפר טעם.

ג. האם יש צבעי מאכל? יש מקומות בהם התשובה יותר ברורה, כמו בדוכנים של סוכריות גומי, מיצים ממותקים וכדומה. אבל אפילו בביצי הדגים הצבעוניות ששמים בסושי יש לפעמים צבעי מאכל.

ד. יש בזה שומן טראנס? אנחנו אוכלים בכל מיני מקומות שמגישים קינוחי פרווה ולא תמיד זה מדליק לנו נורה אדומה. כדי להכין דברי מאפה ללא מוצרי חלב משתמשים לרוב במרגרינה המכילה שומני טראנס.

ה. איזה בשר זה? שומרי הכשרות יותר מקפידים בנושא הבשר,  אבל אני מנחשת שכל אחד מאיתנו היה שמח לדעת מאיזו חיה הגיע הבשר שבמנה שלנו. איזה חלק זה? זה הגיע טרי או קפוא? הכנתם פה או קיבלתם מוכן? תתפלאו לשמוע שהרבה בתי קפה שמגישים סלט עוף בכלל לא מכינים את העוף שם אלא קונים עוף מוכן (ממש מאותו הסוג שניתן לקנות בסופר).

ו. כמה שומן? לא את כולנו זה מעניין, אבל לטובת אלה שזה כן - כדאי לשאול מה אחוז השומן בגבינה, אם במרק או בחביתה יש שמנת, אם הבשר שבתבשיל שומני וכו'. בבית אתם יכולים לבחור, בחוץ זה קשה יותר.

כמובן שמומלץ לאכול כמה שיותר אוכל טרי ובריא שאתם בישלתם בבית, אבל זה מן הסתם לא ממש אפשרי ולא תמיד מתאים לאורח החיים המודרני. אז אם אכפת לכם ממה שנכנס לפה שלכם, תעשו בחירה מושכלת - תקראו או תשאלו. ואיך אומרים - "שלא יעבדו עליכם".

גם אתם נרעשתם? שתפו את הכללים!

>> דייסת קוואקר מלוחה
>> עוגת קלמנטינות בחושה של אביבה