דבר אחד אפשר להגיד על מנכ"ל משרד החקלאות, שלמה בן אליהו: פה גדול יש לו. זהו המנכ"ל הראשון של המשרד שאינו מגיע מהמגזר החקלאי, וזה ניכר: הוא לא עושה חשבון לחקלאים. בן אליהו הודיע שלא ימשיך לנהל את משרד החקלאות לאחר שימונה שר חדש. לקראת פרישתו הוא הוציא סדרת מכתבים, הכוללים המלצות לממשיכו בתפקיד לגבי המדיניות הרצויה של המשרד.
ההמלצות הדרמטיות הן החלום הרע של הלובי החקלאי לדורותיו. העובדה שהן נוגעות לענפי חקלאות רבים כל כך גם מעלה שאלות לגבי התנהלותו של בן אליהו: מדוע הוא מטיל את האחריות על ממשיכו ולא נקט מהלכים בעצמו? לבן אליהו אין תשובה טובה. הוא ממלמל משהו על כניעתו של שר החקלאות היוצא, אורי אריאל, ללחצי החקלאים. קשה להניח שהשר הבא יתמודד עם מציאות שונה בהרבה, ולכן קשה להאמין שבן אליהו חושב ברצינות שמישהו יממש את המלצותיו.
ובכל זאת, כדאי להקדיש מחשבה לעמדה של מי שניהל את ענף החקלאות בארבע השנים האחרונות, ונחשף למחדליו ולכשליו. הוא ממליץ שלא לחדש את היתר דיג האמנונים בכנרת (למה לטפח דגיגים שבכל מקרה יחוסלו על ידי קומץ דייגים?); להפסיק לתקצב האכלה של עופות נודדים כדי להרחיקם מבריכות הדגים; לבטל את האחריות של פקיד היערות על מתן היתר לכריתת אילנות (פרט לקומץ אילנות שיוכרזו עצים לשימור); לבטל את המדען הראשי במשרד החקלאות ולהעביר את התפקיד לרשות החדשנות; ללמוד מהפיאסקו של סיוע המדינה למגזר החקלאי בסוף שנות ה-80 - אז נמחקו חובות של 30 מיליארד שקל, והחקלאים שילמו רק 2 מיליארד - שאין זה תפקיד המדינה לספק סיוע כזה; לבטל את החלוקה ההיסטורית של מכסות החלב, שמעניקה עדיפות לקיבוצים על פני המושבים (ולהפך, לתת יותר מכסות למושבים כדי שרפתותיהם יגדלו); להוסיף מעתה מכסות חלב רק לרפתות קטנות של עד 1.2 מיליון ליטר בשנה; לבטל את קרטל הדבש, כי אין סיבה שהמדינה תתערב בשירותי האבקה של הדבורים (כשם שאינה מתערבת בשירותי הדברה או דישון).
"אפליה והעדפת מקורבים"
יותר מכל, בן אליהו פותח את הפה על ההתנהלות של מועצות הייצור החקלאיות - ההתאגדויות הקרטליסטיות של החקלאים. בראש ובראשונה הוא מתרעם על מועצת הלול, שמנהלת את קרטל גידול הביצים בישראל, שדעתו עליה גרועה במיוחד. לדבריו, הנתונים שהמועצה מפרסמת אינם אמינים ("לא לסמוך על נתונים, עובדות והערכות של מועצת הלול", הוא ממליץ לממשיכו); היא פועלת שלא על פי כללי מינהל תקין; היא סובלת מכשל ניהולי של מנהליה ושל שומרי הסף בה; ומהניהול שלה עולה "תחושה של תחמון מתמשך". בן אליהו גם רומז לאפליה ולהעדפת מקורבים, ולכן דורש להוציא מהוועדה המקצה את מכסות גידול הביצים את נציגי המגדלים. לבסוף, הוא טוען שהמועצה גם מבצעת מהלכים המסכנים את בריאות הציבור.
להבדיל מהתנהלותו בשאר הנושאים, שבהם השאיר לממשיכו לעשות את העבודה הקשה והמלוכלכת, בנושא זה בן אליהו כבר לקח את המושכות לידיים. לכן, החל ביולי צפויה התלהטות בגזרת המלחמות מול הלובי החקלאי, כאשר לראשונה ייאסר על לולנים לאכלס את לוליהם. על פי ההוראה, שיצאה מהשירות הווטרינרי, לולן שלא ישדרג את לולו ויוודא שהוא עומד בתקנות הבריאות - לא יוכל להכניס להקה חדשה ללול. בין היתר, התקנות דורשות החלפה של משטחי הרצפה בלולים - הוצאה שחלק גדול מהלולנים בישראל יתקשו לעמוד בה. ככל הידוע הרוב המוחלט של הלולנים לא נערכו להגבלה - אף שעמדה לרשותם שנה וחצי לעשות זאת. מאחר שהלולנים מחליפים את הלהקות אחת לשנתיים, המשמעות היא שהחל ביולי כ-4% מהלולים יושבתו מדי חודש.
התעללות בבעלי חיים
ההוראה של השירות הווטרינרי נובעת מהמצב המזעזע של הלולים בישראל. כיום פועלים בארץ כ-1,800 לולנים - רובם בעלי לולים קטנים שהוקמו בשנות ה-50 וה-60. הלולים הללו לא עומדים בשום תקן עולמי מבחינת תברואה ומניעת התעללות בבעלי החיים (המטילות מבלות את חייהן בכלוב קטנטן, שבקושי מאפשר להן להסתובב במקום).
בדיקות שערך השירות הווטרינרי במשרד ב-2018 העלו כי 29% מהלולים נגועים בסלמונלה, וב-4.4% מהם נמצא סלמונלה אלימה המסכנת את הבריאות של מי שסובלים ממערכת חיסונית מוחלשת (זקנים, חולים, תינוקות). כתוצאה מכך, רק בשנה האחרונה הושמדו על ידי משרד החקלאות 79 אלף תרנגולות.
במשרד החקלאות מודים בפה מלא שהביצים בישראל מסוכנות, וכי קרוב לוודאי שכל אזרח בישראל נדבק מדי פעם בסלמונלה - רובנו מרגישים קצת לא טוב, ולא יודעים למה לייחס זאת. במקרה של חולים, במשרד נוקטים יוזמה עצמאית: בכל פעם שמתגלה התפרצות סלמונלה מתקשרים שם למחלקות האונקולוגיות בבתי החולים, ומייעצים להימנע מאכילת עוף וביצים לשבוע הקרוב.
לא פחות גרוע, הלולים גם לא עומדים בתקני יעילות: הם קטנים ומיושנים מדי, ולכן עלות גידול הביצה בהם גבוהה להחריד. כמה גבוהה? נתוני השוואה אחרונים שהשגנו הם מ-2014, ואז מחיר הביצה בישראל היה השני בגובהו באיחוד האירופי. המחיר המופקע נבע כמובן מחוסר היעילות המשווע של הלולים. לול ממוצע בישראל מונה 2,300 מטילות, לעומת 13 אלף בממוצע באיחוד האירופי ו-75 אלף בממוצע בארה"ב. אין פלא לכן שהלולים אינם רווחיים, והתוצאה היא שהלולנים אינם מסוגלים להשקיע בשדרוגם, ובפתרון בעיות התברואה הקשות.
המדינה ניסתה לעזור. לפני כשלוש שנים הציעו משרדי האוצר והחקלאות טיוטת הסכם לחקלאים, שלפיו המדינה תעמיד מענקים בסך 360 מיליון שקל ללולנים שיעברו ללולים גדולים וחדישים. למעשה המהלך נועד להשיג הסכמה של חלק מהלולנים להתמזג, ושל רבים, כנראה, לפרוש מהענף. מועצת הלול והלולנים דחו את ההצעה. בהמשך הציע האוצר מענק התנדבותי של 50 מיליון שקל ותוספת מכסה של 200 אלף ביצים לכל לולן שיסכים לבנות לול חדש בעצמו. ההיענות היתה דלה.
התוצאה היא שהענף ממשיך להיות אכזרי לחיות, לא יעיל, ובעיקר מסוכן לבריאות. על רקע זה הגיעה הודעת השירות הווטרינרי על איסור האכלוס החל ביולי. "מעל 10 שנים הממשלה לא הצליחה להגיע עם הלולנים להסכמות מרצון על הריסת הלולים הישנים ובניית חדשים... עליכם להיערך למצב שבו חלק מהלולים שאתם עומדים אתם בקשר לא יקבלו היתר לאכלוס מטילות אם לא יעמדו בתנאים הנדרשים", כתב בן אליהו במכתב למשווקי הביצים באחרונה.
מגדילים מכסות יבוא
מאחר שמדובר בהוראה של השירות הווטרינרי, ולא של מנכ"ל משרד החקלאות — גם השר והמנכ"ל החדשים לא יוכלו לבטל אותה. המשמעות היא שהפסקת הגידול בלולים מיושנים, מלוכלכים ומסוכנים אכן תצא לפועל החל ביולי, והמשרד נערך למחסור אפשרי בביצים באמצעות הגדלת מכסות היבוא של ביצים. אחרי עשור שבו ניסיונות לשכנע את מועצת הלול לשדרג את הלולים המזעזעים בישראל ולהתאימם לתקנים המקובלים בעולם עלו בתוהו, הגענו לשעת הש'. ככה זה כשהלובי החקלאי ונציגיו מתבצרים בשמרנותם, ומסרבים להבין שהעולם התקדם.
ממועצת הלול נמסר: "מאכזבת הבקשה להתייחסות למכתב מ–2017, שגם חלוף הזמן לא הופך את טענותיו ההזויות לרלוונטיות. באשר להיתרי האכלוס, המתייחסים ליולי 2019, פנינו לקיים שימוע כמקובל במטרה לדון בצעדים האמתיים שיש לנקוט. באשר לנושא הביצים, המגדלים פועלים על פי הנחיות השירותים הווטרינריים".
הכתבה פורסמה לראשונה באתר TheMarker
עוד ב-TheMarker: