כולנו מכירים את זה: פותחים שקית תפוצ'יפס (או כל צ'יפס אחר בשקית, כן? המודעה פונה לכל המינים) ומגלים שרבע ממנה מכיל צ'יפס וכל היתר - אוויר. כלום. משמעות הקיום שלנו. אז מסתבר שלא מעט אנשים שאלו למה, בעצם, זה ככה, וגם כתבו על זה, למשל פה ב-Business Insider, וחזרו עם תוצאות שהפתיעו אותנו ממש.
לא נחזיק אתכם במתח - מה שמכניסים לשלושת רבעי השקית הנותרים שהם לא צ'יפס זה לא אוויר אלא גז חנקן. למה? כי מולקולות החנקן לא מתרכבות בקלות עם מולקולות אחרות מה שהופך אותו לחומר משמר מצוין - הצ'יפס נשמרים בשקית טריים ופריכים, בדיוק כמו שאנחנו רוצים אותם, חיי המדף של המוצר מתארכים, והחנקן עצמו הוא נטול ריח וטעם - כך שהצ'יפס נשארים בדיוק בטעם שבו הם עזבו את פס הייצור שלהם.
חנקן הוא בעצם רוב מה שיש באוויר שאנחנו נושמים (78 אחוז), אבל אם סתם היו מכניסים אוויר לשקית כל הקטע של השימור לא היה מתרחש - כי 21 אחוזי החמצן שיש באוויר דווקא כן מגיבים עם כל מה שזז סביבם והיו גורמים לצ'יפס להתיישן.
מה המסקנה המתבקשת מכל זה? נכון מאוד: רצוי לאכול את כל תכולת השקית כשפותחים אותה, אחרת - הצ'יפס יתייבש וזה יהיה נורא. נו, אנחנו טוענים את זה כבר שנים.