ג'רי סיינפלד אמר שכל עוד הן על הראש, שערות הן דבר חיובי ואהוב. אבל ברגע שהן עוזבות את הקרקפת, הן הופכות לסוג של איום על האנושות: ואכן, אחד מהסיוטים הגדולים של כל אכלן הוא למצוא שערה סוררת בצלחת שלו, או גרוע מזה, לדלות אחת ארוכה כזו מתוך הפה.
אבל האם שיער באוכל מהווה גם איום בריאותי? המרכיב הדומיננטי בשיער אדם הוא חלבון בשם קרטין. הוא, כשלעצמו, לא יוצר בעיה מיוחדת בעיכול; אם על השערה שנבלעה התיישב לו חיידק מסוים, באופן תאורתי הוא יכול לעשות בלגן בקיבה. אבל גם זה, לדעת מומחים, כמעט ולא סביר.
שיער באוכל שלי? איכס
מתי שערה באוכל כן מסוכנת? בואו נגיד שאם תאכלו את כל מסת השיער של מישהו – אז כבר תהיו בצרה. כמו שהיא תוקעת את הצנרת בבית שלכם, ככה תעשה פקעת שערות גדולה גם למערכת העיכול שלכם: היא לא תתעכל היטב, והיא יכולה לגרום לכאבים חזקים ולבעיות אחרות. אבל גם התרחיש הזה, מן הסתם, דמיוני לחלוטין. כי מי אוכל שיער?
אז זהו, שתופתעו לשמוע – אתם. יצרני מזון רבים משתמשים בציסטאין, שהיא חומצת אמינו המצויה בקרטין, במטרה לייצב בצקים או להשפיע על טעמם של מאכלים. חלק מהיצרנים משתמשים בציסטאין סינתטי, או בכזה המיוצר מנוצות ברווז – אבל כן, מבחיל לגלות שיש גם כאלה שמקבלים את החומר הזה משיער אדם. הוא מורתח לפני השימוש, כמובן, ואין סיכוי שלמזון ישתרבבו קשקשים או לכלוכי שיער נפוצים אחרים – אבל כן, הוא שם, ועכשיו נסו לשכוח שקראתם את המידע הזה.
אז למה טרחנו לעדכן אתכם בעובדות המיותרות האלה? אולי כדי להכניס אתכם לפרופורציות. בפעם הבאה שתמצאו שערה ארוכה ובלונדינית בסלט שלכם ותגידו "איכס, אני לא משלם על הארוחה הזאת", תחשבו על מה שלמדתם היום – ואולי תצליחו לקבל את הבלונדה בסלט שלכם קצת יותר באהבה.