סצנות האוכל הכי מגרות בסרטים

הסרט החדש של ג'ון פאברו, "שף", עושה שקשוקה מכל מה שחם בארצות הברית בשנים האחרונות – הדיבור על סצנת האוכל, משאיות אוכל, רשתות חבריות וסופיה ורגרה. הסרט מביא את סיפורו של קארל קספר, שף שעובר תקופה לא יצירתית ומפוטר מהמסעדה שבה הוא עובד בעקבות ההתפרצות על מבקר אוכל. כאילו כל זה לא מספיק, אותה התפרצות מתועדת, עולה לרשתות החברתיות והופכת ויראלית. השף קונה משאית אוכל מתפרקת, משפץ אותה ויוצא למסע קרוס קאנטרי בארצות הברית עם בנו והסו-שף שלו, שבו הם מוכרים סנדוויצ'ים קובניים שהופכים ללהיט. יש פה סיפור מסע, קשר בן אב לבן וכמובן – המון המון אוכל מדהים.

ג'ון פאברו התלמד אצל שפים לפני הצילומים, פיתח לעצמו כישורי סכין מרשימים ויכולות בישול אמיתיות והצליח לגרום לכל מי שצופה בסרט שלו להתאוות לכל פיסת מזון שנראית על המסך (והן נראות מדהים). נכון, יש חורים בעלילה, היא לא הגיונית בעליל (גם סופיה ורגרה וגם סקרלט ג'והנסון חושבות שהוא מושך? לא אמין) והסוף הוא קיטשי לחלוטין, אבל זה סרט פיל גוד כיפי שפשוט עושה אותך רעב. אגב, פאברו הסביר לא מזמן בראיון למה הוא ליהק את שתי הכוכבות כמושאי האהבה שלו - ואמר שזה היה כדי להדגים עד כמה טוב השף בסרט מבשל.

>> בואו לפייסבוק שלנו, טעים שם

ולא רק "שף": עולם הקולנוע מלא בסצנות אוכל מגרות שיגרמו לבטן שלכם לרעוד מרעב. הנה כמה מהן:

ג'ולי וג'וליה

בקצרה: ג'ולי פאוול, בלוגרית ניו יורקית, מציבה לעצמה מטרה לבשל את כל 524 המתכונים של הספר האלמותי של ג'וליה צ'יילד במהלך שנה אחת, תוך כדי תיעוד הבישולים בבלוג שלה. במקביל מסופר הסיפור של ג'וליה צ'יילד הצעירה, שמגיעה בעקבות בעלה לפריז של שנות החמישים ומוצאת את עצמה בזכות בית הספר הגבוה לטבחים בפריז והכתיבה של אותו ספר.

קשה לנו להמליץ על סצנה אחת מתוך הסרט, בעיקר בגלל שרוב הסרט פשוט מעורר תיאבון, ואנחנו מדברים גם על הסצנות של ג'ולי וגם על הסצנות של ג'וליה. הנה המרכיב הכי חשוב בסרט ובבישולים הצרפתיים של צ'יילד: חמאה.

זה מסובך

מי חשב שסרט אמריקני רומנטי יכול להיות כל כך מעורר תיאבון? מריל סטריפ (כן, שוב היא) היא בעלת בית קפה הורס (הערה לעצמנו: אם אי פעם נפתח בית קפה, הוא ייראה ככה) שמנהלת במקביל רומן עם הגרוש שלה ועם הארכיטקט שלה.

היא מכינה עוף בתנור, עוגות שוקולד, טוסטים פשוטים עם גבינה (אבל אלוהים, כמה שהם נראים טוב) ומעל הכל – קרואסון שוקולד באישון לילה עם סטיב מרטין, שעושה חשק לפחמימות, חמאה ושוקולד באותו הרגע.

עוד באוכל טוב:

• מתוקים שלי: קאפקייקס אוכמניות
• חזה עוף צרוב משודרג
• קופיקס מציגים: גם הגלידות ב-5 שקלים

מלצרית

יש הרבה על הראש של קארי ראסל בסרט "מלצרית": היא עובדת בדיינר, נשואה לאדם הגועלי בעולם, מאוהבת ברופא שלה ובהריון. כדי לברוח מכל אלו היא מכינה עוגות פאי מדהימות, ואפילו שהיא נותנת להן שמות מאתגרים כמו "פאי אני שונאת את בעלי" ו"פאי לוזרית מרחמת על עצמה כשהיא אומללה ובהריון" – העוגות שלה נראות מדהימות. הסרט מספק הצצה נחמדה לתהליך של הכנת הפאי – כשרואים איך הגיבורה מחברת בראש שלה את הבצק למלית הנכונה עם התוספות המתאימות. תאמינו לנו, פאי מעולם לא נראה מפתה יותר.

לילה גדול

שני אחים שהיגרו מאיטליה לארצות הברית פותחים מסעדה איטלקית קטנה בשנות החמישים של המאה הקודמת. הסגנון האיטלקי המסורתי לא ממש עובד באמריקה השמרנית של אותן שנים ("מה זאת אומרת ריזוטו? זה מגיע עם משהו? אפשר ספגטי וקציצות בצד?"), ושני האחים לא מצליחים להגיע לעמק השווה בנוגע לסוג האוכל שיקלע לטעמם של יותר אנשים. רגע לפני פשיטת הרגל, הם מכינים ארוחה אחרונה גדולה לאורחים חשובים כדי לנסות ולהציל את המסעדה, ובה הם מגישים את המנה המרשימה ביותר שנראתה אי פעם בתולדות הקולנוע: הטימפנו – מאפה פסטה סיציליאני ענק שנראה כמו הכלאה בין קוגל לקציץ בשר.

אוכל, שתייה, גבר, אישה

גם אם אתם לא חובבי אוכל מהמזרח הרחוק, כנראה שתהפכו לכאלו בעקבות הסרט הזה. לא רק אכילה יש בסרט הזה אלה גם הכנה - המצלמה מתמקדת גם בידיים של השף ומראה שלב אחרי שלב את תהליך הבישול. בסצנה הבאה אפשר לראות את השף מפלט את הדג, מקמח אותו בטמפורה ומעביר לשמן עמוק. ולא רק בישולים, אלא גם הכנות (preps): השף קוצץ  צ'ילי ודייקון (צנון יפני) במיומנות קופיץ מרשימה של מאסטר ומכין אותם להגשה. 3:54 דקות של בישולים מהפנטים (הקטע לא מומלץ לצמחונים):

רטטוי

בדרך כלל לא היינו רוצים לחשוב על עכברושים בהקשר של אוכל (בעצם, אנחנו מעדיפים לא לחשוב עליהם בכלל), אבל דיסני הצליחו לחבר באופן מוצלח בין השניים בסרט "רטטוי" מ-2007. איכשהו, אפילו מאכלים פשוטים כמו מרק ורטטוי, אותו תבשיל שאיכרים עניים באזור ניס היו מכינים מירקות העונה (או בעברית: גיבץ'), פתאום נראים מעוררי תיאבון להפליא כשהם יוצאים מתחת ידיו של רמי העכברוש.

לאכול, לאהוב, להתפלל

סרט שאכילה מהווה את אחד משלושת הגורמים המרכזיים בו בכיכובה של ג'וליה רוברטס? בעיקרון, אנחנו לא ממש קונים את זה, אבל אפשר להגיד שסצנות האוכל בחלק הראשון שלו גרמו לנו לרעב מסוים. ג'וליה רוברטס בולסת פיצה, ג'וליה רוברטס מזמינה אספרסו קצר ומעל הכל – ג'וליה רוברטס שואבת פסטה ברוטב עגבניות.

החגיגה של באבט

באבט היא שפית צרפתייה מהוללת הבורחת באישון לילה מצרפת לכפר פוריטני קטן בדנמרק של המאה ה-19, והופכת להיות משרתת בביתן של שתי אחיות סגפניות. כשבאבט זוכה בסכום כסף גדול, היא מכינה לאנשי הכפר הסגורים והעצורים סעודה אחרונה צרפתית מדהימה וענקית עם מרק צבים, מאפי שלווים, בליני, קוויאר, פטריות כמהין, פואה גרה, גבינות, פירות עסיסיים ועוד, שבסופה החיים פתאום נראים יפים (שוב, הצפייה לא מומלצת לצמחונים):

המטבח של מרתה

מרתה היא שפית פדנטית המובילה ביד רמה מטבח של מסעדה. יום אחד חייה מתהפכים כשאחותה ובעלה נהרגים בתאונת דרכים והיא הופכת להיות האפוטרופסית של אחייניתה הקטנה. באותו הזמן מצטרף שף חדש, איטלקי וקולני למטבח, הופך את הסדר שהנהיגה ומטריף אותה על דעתה. הסוף, כמובן, טוב ומלא באוכל ואהבה. לסרט נעשתה גרסה אמריקנית סבונית עם קתרין זיטה ג'ונס וארון אקהרט ("אהבה בתפריט"), אבל אנחנו נדבוק במקור הגרמני.

בסצנה הבאה הטבח האיטלקי משכנע בדרכו שלו את לינה הילדה, שלא אכלה כבר כמה ימים, לאכול את מנת הספגטי שלו. הוא מתיישב לידה ואוכל בתאווה כזו, שהילדה לא עומדת בפני הספגטי ואוכלת אותו בעצמה.

• אוכל
• סצנות