קטנה קטנה, מוקפת אויבים - אבל אם יש משהו שאי אפשר לקחת מישראל זה את העובדה שהיא טובה בחטיפים. בסדר, אנחנו לא אמריקה, אבל האדם החפץ בנשנוש תמיד ימצא במדפי הפיצוצייה מבחר נאה של מותגים וטעמים לבחור מהם, וזה לא מובן מאליו.
אנחנו, מסיבה לא ידועה, שומרים פינה חמה לצ'יטוס, החטיף של צ'סטר הצ'יטה, ברדלס הולך על שתיים חמוש בווקמן ומשקפי שמש, אבל חייבים להודות שגם איתו - כבר יצא לנו לחוות נפילות לא נעימות, עם טעמים שקרצו מהמדף אבל בפועל התגלו כבינוניים ואפילו פחות מזה. אז כדי להבטיח שעוגמת הנפש הזו לא תישנה - לא אצלנו ולא אצלכם - זימנו לטעימה את כל טעמי הצ'יטוס שאפשר להשיג בארץ (טעם גבינה וטעם בוטנים מסדרת הקראנץ', ומהסדרה האפויה פיצה, קטשופ, ברביקיו ושני טעמי גבינה), טעמנו את כולם שוב באופן רציני ובשום שכל, ואז דירגנו מאחרון ועד ראשון, כדי שאנחנו (וגם אתם!) לא ניפול בבחירה שגויה ברגע של חולשה.
מקום 7: צ'יטוס איקס-עיגול בטעם פיצה
בין טעם הפיצה וטעם הקטשופ הייתה תחרות לא פשוטה על המקום האחרון והמושמץ. מה שהכריע היה טעם לוואי לא נעים של שקית אורגנו מיובש מהסוג שמגיע עם פיצה זולה ונשכח עמוק עמוק במגירת התבלינים. יכול להיות גם שהיעדר מוצרי חלב מהחטיף, שהוא כשר פרווה, תורם לכך שאין כל קשר בין החטיף לטעם הממכר והאהוב של פיצה אמיתית. הצורה החמודה לא עזרה פה, וכך הוכתר הצ'יטוס הכי פחות טעים. סליחה צ'יטוס פיצה, אבל זה לא אנחנו זה אתה.
מקום 6: כאפה בטעם קטשופ
אם קודם התלוננו על קשר קלוש בין הטעם המוצהר לטעם בפועל, פה אין ספק – טעם הקטשופ מורגש בהחלט, לטוב ולרע. הסיבה לדירוג הנמוך היא כנראה שרוב האנשים מעל גיל 6 רגילים להשתמש בקטשופ כליווי או כתוספת משדרגת למנה ולא בתור הטעם העיקרי, לכן הקונספט הזה מעט משונה. אפילו חובבי הקטשופ הגדולים ביותר לא היו אוכלים אותו בכפית, לא ככה?
מקום 5: ביג גבינה
התלונות העיקריות שנשמעו בהקשר של הכדורים הללו קשורות לגודל: "זה פוצע לי את הפה", "איך אמורים להכניס את זה בביס אחד?" ו"מה זה הגודל הזה?". באופן אירוני, זאת השקית הכי קטנה מכל החטיפים, 40 גרם בלבד.
הנלהבים שבטועמים השוו את הטעם לחטיפי הצ'יז-פאפס האמריקאיים. כמו שאר החטיפים מהסדרה האפויה – גם פה המוצר פרווה ונטול גלוטן, מה שמביא לניחוח פחות מגרה מזה של טעם הגבינה שכולל גבינה אמיתית.
מקום 4: דולפינים
למרות שגם גרסת הדולפינים היא בטעם גבינה ורשימת המרכיבים של שתיהן זהה, היא הרבה יותר מלהיבה מהביג-גבינה ואפילו הריח של השקית מזמין יותר. נכון שאף אחד לא מדמיין בשר דולפינים מתוקים כמעדן, אבל זה לא ממש משנה, כי הצורה של החטיף לא באמת מזכירה את החיה האינטליגנטית. למרות שאין פה חלב או גבינה, הטעם לא מלאכותי מדי וכנראה שלא סתם טבעונים רבים בוחרים בחטיף הזה כנשנוש מנצח. חלק הגדירו את דולפיני הגבינה כתפלים, חלק קראו להם מעודנים, אבל ללא ספק מדובר ביציאה טובה וחטיף שנרכוש עוד פעם.
מקום 3: ברביקיו XXL
במקרה של טעם הברביקיו, הגודל הוא דווקא אטרקציה. כל צ'יטו (ככה קוראים לצ'יטוס בודד?) נפוח וגדול, ונראה קצת כמו מוטציית במבה כתמתמה, ואנחנו מתכוונים לזה במובן הכי חיובי שיכול להיות. מדובר באחד מטעמי הצ'יטוס היותר מלכלכי הידיים, בעיקר כי אין סיכוי לאכול אותם בביס אחד, אבל זה שווה את זה – הטעם מזכיר ביסלי ברביקיו, המרקם דחוס יותר מזה של שאר חטיפי התירס האפויים והאווירה הכללית היא גן עדן לסטלנים – מליחות ומתיקות ופירורים זרחניים בקצות האצבעות. בקיצור, אהבנו.
מקום 2: קראנצ' בוטנים
הקערה של צ'יטוס הבוטנים נגמרה ראשונה - ואם אם זאת לא עדות להצלחה, מה כן? קשה לייצר לישראלים מכורי הבמבה מלידה חטיף בוטנים, וצ'יטוס לגמרי הצליחו. החטיפים לחים, מכוסים בשכבת חמאת בוטנים קטיפתית, קראנצ'יים, מלוחים וממכרים. הרבה מתייחסים לחטיף הזה בתור "הגרסה הקראנצ'ית של במבה", אבל אנחנו רוצים להעניק לה את התואר הסקסי יותר, "במבה למתקדמים".
ובמקום הראשון: קראנצ' גבינה
הצ'יטוס הקראנצ'י הזה הוא היחיד מכל חטיפי הצ'יטוס שאינו כשר פרווה אלא כשר חלבי - וכנראה שהטעם הגבינתי הזה מעניק לו את המעמד של מלך הצ'יטוס. השקית האדומה הקלאסית, זאת שנשלפת בכל טיול שנתי ואין שולחן כיבוד שלם בלעדיה, מלווה אותנו מהניינטיז ואנחנו נאמנים אליה, ולא בכדי: מדובר בחטיף האידיאלי – לח, פריך, מלוח, סוג של אומאמי. אם אתם שואלים אותנו, הוא טוען לכתר של כל החטיפים המלוחים באשר הם.
