את הוויכוח הנצחי בין חובבי הסורבה לבין אלה שלא רואים בו קינוח לגיטימי לא אנחנו נכריע. רק נאמר שאותנו אף סורבה לא הצליח להונות, ושאין סיכוי שנעיף אליו מבט שני בביקור בגלידריות או במעברי הקפואים בסופר, בטח כשיש גלידה אמיתית באזור. אבל מאחר שבימים אלה הגיע לארץ המותג האמריקאי הוותיק והפופולרי Sharon's sorbets, החלטנו לתת צ'אנס למקפא הפירות המפוקפק.
על השולחן נחתו שלושה מתוך ארבעה טעמים שמשווקים אצלנו – מנגו, פסיפלורה וקוקוס (יש גם לימון), ועמם התגלית שה"גלידות" של שרון אמנם מבוססות על פירות, אבל הן מכילות גם לא מעט סוכר, קצת שומן ובין 83 ל-204 קלוריות ל-100 גרם. דיאטטי זה לא.
מה שכן, לכל הסורבטים יש טעם אותנטי של פרי. את הקוקוס היינו שמחים לארח במקפיא – הוא לא מתוק מדי, בעל טעם עשיר ומלווה בשבבים זעירים של הפרי. היה קשה שלא לדמיין איך הררי סירופ שוקולד מעל הופכים אותו לבאונטי המושלם. סורבה המנגו מעט יותר מתוק אך לא בלתי טעים (פלוס: אכילתו לא כרוכה בהיטנפות ושליית שערות מהשיניים). הפסיפלורה מומלץ לחובבי הז'אנר שמוכנים להתעלם מהחמיצות העזה של הפרי, שאלמלא יחסי הציבור הטובים שהוא זוכה להם, כבר מזמן היינו אומרים עליו שהוא מקולקל.
שורה תחתונה: לכו על הקוקוס, אבל גם השאר טעימים. מחיר: 24.99 שקל.
לוקחים שלוק ולא רוצים להפסיק
שלוקית cool
עם כל הביקורת שיש לנו על חלק ממוצריה של כרמית, ויש, בגזרת המקלות הקפואים (איך קוראים לזה בכלל? נו, כמו פופ-אייס) – הם היו ונשארים מנצחים. למוצר של כרמית קוראים שלוקית cool – שם מאוד בלתי קול כשלעצמו – ובאופן כללי לא הוד לו ולא הדר: אריזתו אריזת ניילון כחולה, כמו שקיות המיץ של פעם, הכיתוב שעל האריזה חצי מרוח, והלוק הכללי מיושן ודי עלוב.
אבל בפנים – בפנים באמת מסתתר הממתק האולטימטיבי של הקיץ, שמתעלה בקלילות מעל מתחריו בשוק. מעין קרטיב קטן, כלומר בדיוק במידה, בטעם פירותי לא אגרסיבי, ובמתיקות נעימה שלא משאירה צריבה בגרון. הגודל בול נכון, הטעם בול מספק, האחיזה בול נוחה. יופי של מוצר לקיץ.
ורק לפרוטוקול: באריזה שלושה טעמים – לימון, פטל וענבים – אבל ההבדל ביניהם זניח, אז אל תריבו.
שורה תחתונה: מוצר מעולה בקנקן אללה יסטור. מחיר: 11 שקל לחבילה של 40 יחידות.
לא תשימו לב שזה בריא
חלב סויה בטעם מקיאטו
לפעמים נדמה לנו שפולי סויה הם תופעת טבע מסוכנת ובלתי מוסברת, כי איך עוד אפשר להשלים עם העובדה שחומר גלם אחד משמש להפקת חיקוי לבשר, חיקוי לחלב, רוטב ונשנוש לפאב? הרעיון של חלב שלא מגיע מחיה נראה לנו כל כך מופרך, שאנחנו מנסים להימנע מחלב סויה ככל האפשר.
חברת "אלפרו" הבלגית הוסיפה לארסנל שלה חלב סויה בטעם מקיאטו, שרק בגלל האזכור לקפה החלטנו לתת לו צ'אנס. כמי שלא פותחים את הבוקר בלי ספל מהביל, חשבנו שאם הקפה החליט לחבור לחלב הסויה, מי אנחנו שאגיד לא.
וההפתעה לא איחרה לבוא. גם את תצמידו אקדח לראשנו לא נוכל להבחין בין חלב הסויה לחלב מן החי. המרקם קרמי וטוב, ואין לחלב את טעם הלוואי שיש לחלב סויה בדרך כלל. טעם המקיאטו היה מעודן במידה ומתוק בצורה מושלמת, והעובדה שהוא נטול חומרי טעם וריח מלאכותיים, בלי כולסטרול ובלי לקטוז רק הופכת אותו לבריא. ומעולם לא חשבנו שנודה בזה – אבל הנה מצאנו משהו שהוא גם בריא וגם טעים.
שורה תחתונה: דוגרי, הופתענו. מחיר: 18.20 שקל לקרטון של ליטר.
די לקרוא לזה קוסקוס. פתיתים
פתיתים אפויים בשלושה צבעים ופתיתים עם בצל מטוגן
לפני שבכלל נגיע לטעם של הפתיתים החדשים, ברצוננו לצאת בקריאה נרגשת ליצרני הפתיתים באשר הם – די לשקר לנו! קוסקוס אמיתי עשוי מגרגירי סולת זעירים ובשילוב עם מרק ירקות/מפרום/כל דבר עם קצת רוטב טעמו אלוהי. לקרוא לגריגרי קמח גסים שנאפו מראש "קוסקוס" זה פשוט פשע.
אחרי ששמנו בצד את זעמנו על האריזה, התפנינו להכין את הפתיתים. ההוראות פשוטות, ההכנה זריזה (כיאה לפרי פיתוח ישראלי שנולד בימי הצנע) והתוצאה סבירה. הפתיתים לא נדבקו אחד לשני, הם לא היו רכים או קשים מדי, אבל למרות הכל לא נפלנו. התוצאה היא תוספת די סתמית בטעמה, שהיינו שמחה להחליף בפסטה/אורז כמעט בכל מצב.
לא ממש ברור האם הצבעים החדשים אמורים להשפיע על הטעם (ברכיבים מוזכרת אבקת תרד, אבל שאלוהים יעזור לנו – לא הרגשנו שום תרד. אפילו לא מלאכותי), אבל הם מוסיפים קצת חיים לצלחת. יש זן פתיתים שמגיע מראש עם בצל מטוגן מיובש ונועד לחסוך עבודה למי שאוהב תוספת עם הפתיתים שלו. אבל בפועל, התוצאה בעלת טעם מלאכותי וכל קשר בין הבצל המיובש לטעמו של בצל מטוגן ראוי לשמו – מקרי בהחלט.
שורה תחתונה: הצבעוניים בסדר, הבצל לא. מחיר: 6.30 עד 6.90 ₪ לשקית של חצי ק"ג.
