ארל גריי. ארבע אחר צהריים בבונד סטריט
תה ארל גריי של פומפידו
מה כבר יכול להפתיע בארל גריי בניחוח ברגמוט טבעי? אז זהו, שיכול. כחובבת תה אנגלי שחור, ועוד כזו שידועה בקפדנותה בכל הקשור לארומה שלו, באמת לא ציפיתי ליהנות מהתה החדש. משהו באריזה עם העלים הצהובים עשה לי תחושה של "הנה עוד תה צמחים במסווה של אולד אינגליש תה" – אלא שאז התברר שדווקא מדובר בתה איכותי ומוקפד, שכל חובב תה אמיתי ימצא בו את מבוקשו.
אז נכון, הוא לא מתוק, וגם לא עושה ריח נעים בחדר, בטח לא כזה שמביא אנשים לשאול אותך מה את שותה שמריח כל כך טוב, אבל כמו מלכת אנגליה, מדובר בטעם של פעם. אז מי צריך קשקושים של הדרים, לואיזה לימונית, מנטה ושאר טעמים שרק מקלקלים את הדבר האמיתי. כמעט בא לי להגיד שאפשר לקחת שלוק ולדמיין תה של ארבע אחר צהריים בבונד סטריט. נו, הלוואי.
מחיר: 12 שקל ל-20 שקיקים.
קפה נופר. בריאות ליד הסיגריה
קפה עם ויטמינים
פתגם בדואי אומר שקפה שחור צריך להיות חזק כמו הלוחם הבדואי, שחור כמו הלילה במדבר ומר כמו חיי הנישואים. קפה נופר שם לעצמו למטרה להרחיב את ההגדרה הזו; לדעת יצרניו קפה צריך לא רק לאחוז בכל התכונות הללו, אלא גם להיות בריא, או לפחות עשיר בוויטמינים ומינרלים. לפי המוצהר על האריזה, כל כפית של נופר מכילה שליש מהקצובה היומית המומלצת של ויטמינים ומינרלים. כל זה טוב ויפה, אבל מה לגבי הטעם? יצאנו לבדוק.
ראשית הרחנו. מריח כמו קפה נמס, אבל למען ההגינות נציין כי הוא אינו מכיל חומרים משמרים. שנית מזגנו מים חמים – ושמחנו לגלות שאין גרגרים צפים. מה לגבי הצבע? שחור כמו הלילה במדבר? אולי בליל ירח מלא. והעוצמה? חזק כמו הלוחם הבדואי? יכול להיות, אם נפלנו על לוחם יללני ורכרוכי במיוחד. והמרירות? לא מי יודע מה, אם כי בהחלט אפשר לסמן וי על טעם לוואי לא מאוד נעים.
מצד שני, קפה שחור הוא טעם נרכש. כידוע לכל מכור, בשלב מסוים מתרגלים למותג כלשהו, ומאותו רגע הטעם לא באמת משנה – כך שאם טענותיהם של אנשי קפה נופר נכונות והקפה אכן מכיל ויטמינים ומינרלים לרוב, למה לא להרוויח כמה גרמים של בריאות ליד הסיגריה?
מחיר: יקר תופת - 48 שקל ל-150 גרם.
מאנדיי. שווה את הכסף
קורנפלקס מאנדיי מצופה סוכר
בעידן שבו דגני הבוקר הפכו לחיה מפלצתית, מהסוג שיכול לעלות 30 ומשהו שקל ל-350 גרם ולהכיל 15 סוגי דגנים מלאים – לא צפוי למצוא על המדף קורנפלקס חדש שכל ייחודו בכך שהוא מצופה סוכר. כאילו, על פרוסטיז שמעתם? ואם לא – איפה בדיוק העברתם את 20 השנה האחרונות?
מאידך גיסא, אולי זה בדיוק הזמן לרענן קצת את השורות עם מוצרים מיוחדים פחות וזולים יותר – כאלה שאפשר למלא בקערה, להוסיף חלב ולאכול בשביל שיהיה מתוק וטעים, ולא כדי להוות איזושהי קונקורנציה למדף הדגנים של ג'רי סיינפלד. ואת זה המאנדיי עושה מעולה: מדובר במותג לא נורא נורא איכותי, אבל בהחלט טעים וטוב, ובהחלט שווה את הכסף. בגזרת מצופי הסוכר הפרוסטיז יותר מוצלח, זה נכון – אבל בשביל ההפרש הזה לשלם כל כך הרבה? לא אנחנו.
