יש קטע כזה עם חטיפים בטעמים משונים, שנורא מתחשק להשיג אותם - אבל אחרי שזה קורה, ואשכרה מכניסים חתיכה לפה, כל התשוקה מתפוגגת באחת. לפעמים זה מלווה בהרגשה מטופשת; הרי מה ציפיתם, אנחנו אומרים לעצמנו, שצ'יפס בטעם כנפי עוף באמת יהיה טעים? לא, ברור שהוא לא טעים, אבל ברור גם שבפעם הבאה שנשמע על חטיף בטעם הזוי או בלתי מתקבל על הדעת נעשה הכל בשביל להניח עליו את ידינו השמנמנות.
ועכשיו בואו נדבר על הפופקורן החדש.
את סדרת הפופקורן למיקרו של סוגת אנחנו מכירים כבר הרבה זמן. יש בה טעמים רגילים (טבעי, חמאה, מלח ופלפל, פופקורן מתוק, קרמל) וטעם אחד בלתי רגיל - תפוח וקינמון - שאנחנו אישית מחבבים אבל יש הטוענים שהוא יותר מדי משונה. מעניין מה אותם טוענים היו חושבים על הטעם החדש, טרי טרי בסדרה - פופקורן בטעם פלאפל. סוטה? בטוח. טעים? וואללה, אי אפשר להגיד שלא.
2 דקות לתוך הבילוי של השקית במיקרו החל לעלות באפנו ריחו של ביסלי פלאפל. כשפתחנו את השקית השתדרג הריח לכדי ריח של פלאפל אמיתי - והאמינו לנו, לראות בעיניים פופקורן צח כשלג ובאף להריח פלאפלייה באלנבי זה דיסוננס די רציני. ואז טעמנו.
אם יש טעמים שקל לזהות בפופקורן החדש אלה טעמי זרעי הכוסברה והחוואייג'. למעשה, המחשבה על מרק תימני עלתה בנו לא אחת בעת הזלילה (אנחנו אוהבים מרק תימני מאוד). אלא שבניגוד לתוקפנות שמגיעה בדרך כלל יד ביד עם התבלינים האלה - התיבול של פופקורן הפלאפל היה עדין מאוד. לצורך העניין, בסוף האכילה הידיים היו טיפה שומניות, אבל לא דבק בהן שום ריח פלאפלי מטריד. למעשה, בחלק מגרגירי התירס התפוחים הטעם היה כל כך עדין, שהיינו צריכים לדמיין פלאפל כדי לחוש בו. באחרים הוא היה חזק יותר, אבל בשום שלב לא הרגשנו מותקפים, ובמקרה של חוואייג' זה לא מעט. מה שכן הורגש על הלשון הוא חריפות קלה ובלתי מאיימת, שהייתה קצת בלתי צפויה אבל נעימה בדרכה.
מן הון להון יצא שחיסלנו את השקית כולה, ולא רק שלא שנאנו אותה בדיעבד, אפילו את עצמנו לא שנאנו. בקיצור, חברים, אין דרך אחרת להגיד את זה. יש פופקורן חדש בטעם פלאפל, והוא טעים לנו.
2-5 שקלים לשקית.