תודה לאל, יש לנו בישראל לא מעט חטיפים (מתוקים ומלוחים) שזכו עם השנים למעמד כמעט מיתולוגי. ביניהם אפשר למצוא את טעמי, טורטית, פסק זמן, או מקופלת, שבאמת כולם נהדרים וכבודם במקומם מונח. בשנים האחרונות אנחנו עדים להתעללות מתמדת שעוברים החטיפים האלה עם ניסיונות לשלב אותם באינספור מוצרים: מעוגות, דרך עוגיות ועד גלידות או השקת מהדורות מוגבלות של טעמים מיוחדים ונועזים, שכמעט תמיד נופלות מהמקור.
התוספת האחרונה לאותם ניסיונות שדרוג כפיתיים היא סדרת גלידות חדשה מבית גלידות שטראוס, שמתהדרת בחטיף פסק זמן: שלגון פסק זמן שמוגדר כמעדן קפוא בטעם נוגט עם ריפל בטעם נוגט ובציפוי שוקולד חלב עם דגנים פריכים; וקורנטו פסק זמן - טילון בטעם נוגט עם ופל ודיסק שוקולד חלב.
כמו תמיד, ברגע שראינו את הגלידות החדשות, נפלנו שוב בפח. הרי השימוש בלוגו ובשם "פסק זמן" יכולים להוציא מאיתנו התלהבות גם אם מדובר בתיונים. כנראה שבגלידות שטראוס יודעים את זה טוב מאוד, אחרת אנחנו לא רואים שום סיבה שבעולם לעשות את זה. בייחוד כי התוצאה הייתה אכזבה מוחלטת.
ובכל זאת, נתחיל מהחדשות הטובות: הגביע של הטילון היה כיפי כתמיד והציל את המצב וכך גם דיסק שוקולד החלב, שלא מצאנו משהו רע להגיד עליו. הדבר המדכדך ביותר בטילון פסק הזמן היה הגלידה, שהטעם שלה לא הזכיר פסק זמן בשום צורה והיה פשוט לא מוצלח, לא מבחינת המרקם ולא מבחינת הטעם (שהצליח להיות תפל ומתוק מדי בו זמנית).
אותה גלידה בדיוק היא גם זאת שמילאה את השלגון, שהיה מוצלח אפילו פחות מהטילון ומתוק ממנו בהרבה. אנחנו, לכל הפחות, התאכזבנו מאוד ונעלבנו בשם חטיף פסק הזמן, שנאלץ להשאיל את שמו למוצר שכל כך לא קשור אליו.
בשורה התחתונה: אם גם אתם רואים את הגלידות החדשות בחנויות ולהוטים לנסות, עדיף אולי לצנן את ההתלהבות. ומכם היצרנים, הרשו לנו לבקש שתפסיקו להתעלל בחטיפים האהובים ותשאירו את החדשנות במקום הראוי לה. כולם ירוויחו מכך.