בעיצומה של שגעת הקורונה, יפית אטיאס, סמנכ"לית השיווק של "רמי לוי שיווק השקמה" ובתו של רמי לוי, מבקשת להרגיע את עם ישראל: האלכוג'ל יחזור למדפים. "ההתנפלות על המוצר הזה ועל כל חומרי החיטוי גרמה לנו להבין שזה כרגע מוצר צריכה בסיסי, והגדלנו את ההזמנות שלנו בהתאם, לא צריך לדאוג. אני מבינה שעם ישראל בפאניקה, אני עוקבת אחרי הקופות ורואה אנשים קונים ב-4,000 שקל בקנייה אחת, אוגרים פסטות ושימורים וקמח. אני מבינה שזה ממקום של פחד אבל לא צריך לדאוג כל כך".
את לא אמורה להנות מזה? להרוויח?
"זה לא ששורת הרווח שלנו תעלה, אנחנו לא מעלים מחירים. אם אני אעלה מחירים אז הריצה שלי היא לטווח הקצר מאד. לאנשים יש זיכרון. אנחנו הכי הוגנים עם הלקוחות שלנו ונישאר הוגנים כל החיים. דווקא בימים האלה גדלו לנו ההוצאות. עובדים בסניפים 24 שעות כדי לאפס אותם בלילה ולקבל את האנשים בבוקר. אנחנו משתמשים בקבלנים חיצוניים כדי לעשות משלוחים ויש לזה עלויות. קשה לגייס עובדים, כי אנשים פחות רוצים היום לעבוד במקומות הומי אדם".
מה את חושבת שיקרה?
"אני חושבת שאחרי פסח תהיה בעיה אמיתית. עכשיו אנחנו משתמשים ברזרבות של פסח אבל אחרי פסח אני מאוד מקווה שהייבוא לא יתקע. גם במזון שמייצרים בישראל משתמשים לפעמים בחומרי גלם מחו"ל והספקים יצטרכו לעבוד יותר קשה. אם זה לא יצליח - אנשים פשוט יקנו מה שיש. לא יעזור לי להיות עכשיו בפאניקה. גם לי יש ילדים וגם הם רואים חדשות ומבינים מה קורה, אבל אין ברירה - חייבים להמשיך כרגיל".
יפית נראית ונשמעת מלאת בטחון בעודה מחייכת מתחת לבובו השיקי שלה - כיסוי הראש החרדי והמפואר. אבל בכתבה האחרונה שהיא הופיעה בה, לא יכולתם לראות את את החיוך הזה. כשיפית כיכבה ברשימת "40 המשפיעים על הכלכלה החרדית עד גיל 40" של האתר "ביזנעס", הופיע במקום פניה לוגו של "רמי לוי", כפי שלוגואים של חברות אחרות כיסו את פניהן של הנשים האחרות ברשימה. "זה אתר שאין בו תמונות של נשים", היא מסבירה, "מי שרוצה לראות את הפרצוף שלי יכול לעשות גוגל. זה אתר חרדי שהוא עבור הקהילה החרדית, רוצים שם לשמור על הצניעות וקווים מסויימים".
זה לא העליב אותך? הפנים של הקולגות שלך גלויות ואת מוסתרת מאחורי לוגו.
"בכלל לא. זה האתר וזה הקהל שלו. אם מאקו ישימו לי לוגו זו הדרה, אבל אין לי בעיה עם אתר חרדי שעושה את זה".
תנו לי לחיות
אטיאס (37) מייצגת לא מעט סתירות. משפיעה בעולם החרדי - אבל עדיין מקבלת את כללי ההדרה שלו. חזקה ואסרטיבית - אבל בוחרת את המלחמות שלה. ולא שאין לה. בפברואר האחרון פורסם כי הסניפים השכונתיים של רמי לוי, "רמי לוי מכולת" - נפרדים מאישור הרבנות. לא משלמים יותר על תעודות כשרות. זו החלטה תקדימית בעולם הקמעונאות בישראל, לאור ההגמוניה של הרבנות בישראל ובהתחשב בחוזק המותג. אבל כמו כל החלטה של אבא רמי הדומיננטי - גם את ההחלטה הזאת יפית מגבה במאה אחוז.
"בסופרים הגדולים שלנו יש תעודות כשרות כי יש שם מעדניות ואטליזים, אבל במכולת לא צריך. המכולת לא פתוחה בשבת והיא כשרה, אנחנו מוכרים שם רק מוצרים סגורים, אין מעדנייה או קצבייה. אז למה אני צריכה לשלם על תעודת כשרות? אנחנו לא נגד הרבנות, אני אישה דתייה ומתפללת שהילד שלי יהיה תלמיד חכם. אבל אין מכולות במדינה עם תעודות כשרות. אז למה אנחנו, כי אנחנו רמי לוי?"
כנראה. כי אפשר לעשות מכם כסף.
"אז לא. שתביני, אני בעד הרבנות. שלא יתפרש אחרת. אחרי מה שהחלטנו היו כתבות שצרמו לי מאוד, כי הציגו את זה כאילו אני יוצרת מחלוקת ואנחנו לא, אנחנו אנשים של שלום. עובדים אצלנו דתיים וחילונים ולכולם יש נשמות טובות. פתאום אני מקבלת תגובות שכל הכבוד לי, נכנסתי בדתיים העושקים והשרלטנים, אבל זו לא מחמאה שאני רוצה לקבל".
את מאמינה שיש שחיתות ברבנות?
"אני לא יודעת להגיד. אנשים שמתנהגים בפחות מוסריות יש בכל מקום. זה לאו דווקא ברבנות, זה יכול להיות גם בצבא או במשטרה או בפוליטיקה או פה בארגון שלנו. הרבנות אמורה להיות גוף מוסרי לחלוטין. אנחנו לא ציפינו שההחלטה שלנו תעשה רעש, עשינו את זה כמו כל דבר שאנחנו עושים - כדי להוזיל מחירים. אנחנו מחויבים ללקוחות שלנו. המכולות היו חברה עם קשיים כלכליים שקנינו ואין ברירה, חייבים להתייעל".
בינתיים היו כאן בחירות שיחסי דת ומדינה היו חלק גדול מהן. למי הצבעת?
"ש"ס", היא אומרת בחיוך גדול.
הצבעת ש"ס בזמן שאת עושה צעד נגד ההגמוניה של הרבנות?
"האמת היא שמעולם לא הצבעתי ש"ס עד לבחירות האחרונות, אבל בקמפיין האחרון של גנץ הרגשתי לא רצויה במדינה שלי. אני מאוד מעריכה אותו כאדם אבל יום אחד נסעתי עם הבן שלי בתל אביב וראינו שלט ענק עם גנץ וכתוב עליו 'מדינה חילונית'. הילד ממש נבהל. הוא אמר, 'אמא, אני לא אוכל ללמוד תורה יותר אם הוא יהיה ראש ממשלה?'. אני לא רוצה להחזיר אף אחד בתשובה אבל תן לי לחיות. לא יכול להיות שבמדינה שלי אני לא אוכל לתת ביטוי ליהדות שלי".
לדעתי הפרידה החלקית שלכם מהרבנות היא משהו שגנץ ולפיד היו אוהבים. זה אקט נגד כפייה דתית.
"אני לא בעד כפייה דתית, אבל אני מפחדת גם מכפייה חילונית. אין מצב שחולדאי יוציא את מניחי התפילין מתל אביב. אם בחור בן 20 נותן למישהו את האופציה להניח תפילין, מה הבעיה? אין כאן בחירה? זו לא דמוקרטיה? מה, כי זה צבוע בסממנים דתיים, אז אתם נגד?"
מה שנכנס לעגלה נכנס לבטן
בעולם של "רמי לוי שיווק השקמה" הכל מתערבב יחד - ליברליזם, קפיטליזם, מסורת, דת, ימניות, מגלומניה. התוצאה היא, באופן הולם, סלט. אני מגיעה לפגוש את יפית במחסן המשתרע על פני 50 אלף מטר רבוע במודיעין. כאן ממוקמת האימפריה - משרדי ההנהלה של הסופרמרקטים, של הקניות באונליין, וגם של "קופיקס" ו"גוד פארם", הרכישות השאפתניות של אב המשפחה. חוץ מזה, רמי לוי היום זה גם סלולרי, נדל"ן, הצגות ילדים. אין ספק שחברה בכזה סדר גודל יכולה להרשות לעצמה סידורי אבטחה מרתיעים, אבל הכל פה דווקא פתוח ונגיש. השומר בכניסה נותן לי לחנות מבלי לשאול מי אני, העובדים מובילים אותי אל יפית. כל החלונות במשרדים משקיפים אל ההאנגר הענק - המחסן. גם שם התנועה לא מפסיקה, כשארגזי הוורוד-מג'נטה הענקיים עמוסים בסחורה, שיוצאת בלי הפסקה לעשרות הסניפים ברחבי הארץ. "זה בנוי כמו שדה תעופה", מסבירה יפית, "הכל מכוון לצאת מיד, ישר לספקים".
אנחנו בהרי ירושלים, את מנהלת מכובדת. את לא מעדיפה לראות נוף יפה מהמשרד שלך?
"המחסן הוא נוף בשבילי", היא צוחקת.
הסטטוס הרשמי של יפית בחברה הוא סמנכ"לית שיווק. בפועל היא יד ימינו של אביה, בעל השליטה והפנים של הרשת שהורידה את מחירי סל הקניות הישראלי לרצפה. בימים אלה יפית מובילה שני מהלכים מצטלבים. לאחד היא קוראת "מהפכה בריאותית" והשני כולל אופציות טבעוניות בייצור המותג הפרטי של רמי לוי. "זה משהו שהיה לי בראש הרבה זמן", היא אומרת, "אני תמיד אוהבת את השטח, מסתכלת על עגלות של אנשים, מנסה להבין מי הם ומה הסטטוס שלהם. לאחרונה ירד לי האסימון שאנחנו בעצם אחראים על הלקוחות שלנו גם מעבר לסל הזול ביותר, הרי מה שנכנס לעגלה נכנס לבטן וגם בעגלה הבסיסית אפשר לעשות שילובים נכונים. אני נגד התנזרות. אני לא אומרת לאנשים לא לאכול שוקולד או סוכר, אבל אם נסביר להם מה תפקידם של המלפפון והגזר, זה יכול לעזור. לקחנו את פאולה רוזנברג, מיכל צפיר וענת גורן שיעזרו לנו להנגיש את זה לקהל הרחב. הן ליוו אותנו בידע המקצועי ובתוכן ואנחנו מנגישים לציבור הרחב את הנושא הבריאותי".
יש לך ארבעה ילדים. הם אוכלים בריא?
"עשיתי קצת שינויים, כן. פעם חשבתי שכדי לאכול בריא צריך לשנות הכל, אבל זה לא ככה. אני הורדתי את הלחם הלבן, קשה לילדים לאכול את הלחמים האחרים אבל אני לומדת לאט לאט איך לאכול קמח מלא, גם בפסטות שפעם חגגו אצלי. אני משלבת יותר קטניות באוכל. מתוקים אצלנו זה יותר לקראת שבת כפינוק. לא תמצאי אצלי שוקולדים במגירה".
וטבעונות אצל רמי לוי, זה לא דיסוננס מעולם העוף בשקל?
"אני אישית אוהבת בעלי חיים, אני לא אוכלת בשר אבל לא מטעמי אידאולוגיה, אני פשוט לא אוהבת. מעדיפה דג ביום שישי. יש לנו תערובת שהיא תחליף לעוף ובשר, אני לא אומרת מה נכון אבל פותחת לאנשים עוד אפשרויות. בניגוד לתחליפי הבשר היקרים בשוק, אצלנו זה במחירים שווים לכל נפש. גילינו שיש דרישה גם מהקהל הדתי שרוצה לצרוך חלבון פרווה".
רשתות הבריאות צריכות להתחיל לדאוג שנכנסתם לעסק?
"אני לא יודעת, אבל נפתחה תחרות. אנשים מכל המגזרים מתחילים לחשוב על מה שהם מכניסים לגוף".
קללת השפע
המציאות בישראל לא מפסיקה להשפיע על הנעשה במשרדי רמי לוי. רק בתחילת החודש הרשת התמודדה עם יום השבתון של בחירות שלישיות בשנה: "לשלם מאתיים אחוז לעובדים זה הפסדים בשבילנו. הפסדנו שלושה מיליון שקל על כל יום כזה, אבל לא נורא. אנשים תמיד צריכים לאכול". לצד זה ישנה כמובן גם בהלת הקורונה וריבים עם חקלאי ישראל, שהגיעו לשיאם השנה.
החקלאים מאשימים אתכם שאתם מייבאים ירקות מחו"ל במקום לקנות תוצרת מקומית.
"זה לא נכון, בואי למחסן ותראי כמה מעט יבוא יש לנו לעומת כחול לבן. אבל אם בישראל מוכרים עכשיו פלפל ב-24 שקל לקילו ואני יכולה ב-9.90, למה שאני לא אעשה את זה? החקלאים בארץ לא תמיד מצליחים לגדל את מה שאנחנו צריכים. יכול להיות מחסור בירקות, עגבניות עם מכות קור, וכמויות של אבטיחים שאפילו לא קטפו. קוראים לזה קללת השפע. או שיש להם הוצאות גדולות, אבל מה זה קשור לרמי לוי? תפנו למשרד הכלכלה והחקלאות שיורידו לכם מיסים ויוזילו את המים. למה אני צריכה לשלם על זה? המדינה צריכה לחבק את החקלאים ולאפשר לנו לקנות מהם סחורה".
אז החקלאים סתם נטפלים אליכם?
"נותנים להם במה, מה הם יגידו? אם אני לא יכולה למכור בזול מצדי אפשר להוריד את השלט רמי לוי. אני לא מוכרת חדשנות או חווית קניה אלא את סל הקניות הזול במדינה. ברגע שזה לא יהיה, אין רמי לוי. זה משהו שאבא שלי מעביר לכל עובד ועובד, משהו שאני גדלתי וחונכתי עליו".
מאחורי המחירים הזולים שהרשת מחויבת להן נמצאת מערכת היחסים המורכבת של רמי לוי עם 8,000 עובדיו, שרבים מהם משתכרים שכר מינימום או קצת יותר. כשיפית עושה לי סיבוב היא משוויצה בחדר כושר לעובדי המשרדים, ומספרת על תכנית הכשרה שתתחיל השנה ושאותה יעבור כל עובד של הרשת, מהזוטר עד לבכיר. כמי שהתחילה את דרכה כקופאית בגיל 14, היא מספרת שהיא עצמה העדיפה לעמוד מלשבת - אבל שהיא חושבת על הנוחות של העובדים כל הזמן. "אנחנו לא חפים מטעויות", היא מודה, "יכול להיות שכל המנגנון של קבלת העובד ואיך לשמור על העובד, זה משהו שהיינו פחות חזקים בו בעבר ולמדנו לשים על זה דגש. היום יש מנהלת משאבי אנוש בכל סניף, אנחנו רוצים להיות יותר מחוברים לעובדים. אנחנו תמיד במצב של למידה ולא חפים מטעויות ואני לא מתביישת לבקש סליחה כשצריך".
אפשר לחיות מעבודה אצלכם?
"אנחנו הרשת שמשלמת היום הכי טוב לעובדים שלה. לא כולם יכולים להיות הייטקיסטים ורופאים ועורכי דין. יש אנשים שהם קופאים או סדרנים, ויש לזה מחיר שוק. כמו שיש מחיר שוק לעיתונאי או של רופא פרטי. הכנסת קובעת את שכר המינימום, לא אנחנו".
ואם מחר יעלה שכר המינימום, לא תרימו קול מחאה?
"בכלל לא. אני אשמח שהוא יעלה. זה כסף שחוזר אלינו, ברגע שהעובד שלנו מרוויח יותר הוא יוציא את הכסף שלו בארץ, אצלנו. היה פעם ספין תקשורתי שהתחילה שלי יחימוביץ' על זה שאנחנו לא משלמים טוב, היא רצתה שישמעו אותה, אז נתפסה לשם שלנו והפכה אותנו לסטיגמה. אבל הקופאית שלי ושל המתחרה שלי מקבלת את אותו השכר, אולי אצלי היא אפילו מקבלת כמה עשרות אגורות יותר לשעה".
חלק מהמתיחויות שפורסמו נגעו ליחסיכם עם ערבים. אמרו שעובדות יהודיות שיוצאות עם ערבים מופלות, שאתם לא טובים לעובדים הערבים שלכם. כדאי לערבי לעבוד אצלכם?
"את חושבת שאני אומרת למישהו שהוא ערבי אז שלא יבוא? או שאני אשים את הערבי בקופה ואת היהודייה במעדנייה? לא, לא יקרה אצלי דבר כזה. אני צריכה עובדים וכולם מוזמנים. ערבים אוהבים לקנות ולעבוד אצלנו ויש לי מנהלים ערבים מקסימים. יש כאן ערבים גם במשרד וגם בהנהלה. כל מי שיש לו דרך ארץ ורוצה לעבוד והוא חרוץ ואמין - מוזמן לעבוד אצלי. לא מעניין אותי מה הוא עושה בשבת או עם מי הוא התחתן. אנחנו ימנים, אבא שלי ליכודניק, אבל פעם כשבאו אליו בטענות אחרי פיגוע שהוא מעסיק ערבים ומארגון להב"ה אמרו שלא יקנו אצלו - הוא אמר, 'אין בעיה, אל תקנו'".
הקונפליקט הלאומי צף שוב כשאביך הותקף על שלא נלחם בחלוקה של שקיות עם הלוגו אלאור אזריה בכניסה לחנויות, אחרי שאזריה הורשע בהריגה.
"זה לא קשור אלינו. אני לא אחראית על מה שקורה מחוץ לדלת".
ופיטורים של עובדת בהריון ללא היתר, לא יקרה שוב?
"אמרו שאני נגד נשים בהריון. איך זה יכול להיות? המהות שלי זה ילודה. אם הייתה עובדת אחת שעשתה לנו סקנדל ובסוף פיטרנו אותה גם אם לא היינו צריכים - זה בכל זאת מקרה אחד מתוך מאות אלפים שעבדו אצלנו".
מזל שחזרנו בתשובה
לפני שלוש שנים, נושא היחסים עם עובדים היה גם במרכז פרשת איכון סלולרי על עובדי החברה, שבסופה הוגשו כתבי אישום נגד רמי לוי, נגד בעלה של יפית, אופיר אטיאס, ונגד עובד נוסף. בכתב האישום נטען כי הם השתמשו בנתונים סלולריים ממשרד התקשורת למעקב אחר עובדיהם ואחרי אנשים שאינם עובדיהם, ובכך עברו על חוק הגנת הפרטיות. "אני בטוחה שזה כלום, אני מכירה את בעלי ויודעת מי אנחנו ואיפה האנרגיה שלנו נמצאת".
איך זה יגמר?
"מה שהשם יחליט. זו הייתה תקופה מאוד קשה. כולם כתבו עלינו שלילי, זה יצא מפרופורציה והתעצם. היו רגעים שמאוד נפגעתי מהמשטרה. עצרו את אופיר ואת אבא שלי, עשו חיפוש בבית. קראו לי לחקירה ולא נתנו לנו להפגש שבועיים כשהוא היה אצל אחותו במעצר בית. אני מבינה שזו העבודה של השוטרים ושזה מה שהם צריכים לעשות, אבל לא חייתי עם זה בשלום. אני מאמינה שזה יגמר כלא היה".
מאז הפרשה, אופיר כבר לא ממנכ"ל את "רמי לוי תקשורת" אבל עדיין עובד בחברה בתפקיד בכיר - ובכל זאת יפית לא מרבה לפגוש אותו במסדרון. למעשה, הלו"ז של הזוג מתיש אפילו כשרק שומעים אותו: "שנינו עובדים מאוד קשה. היום אהיה בבית סביב שבע ואתמול הייתי בעשר. מזל שחזרנו בתשובה ואנחנו שומרים שבת, זו ההזדמנות היחידה לזכור שאתה חי עם עוד אנשים בבית".
הם חיים בבית נקופה, עם ארבעת ילדיהם - אדר רחמים בן ה-12, עדי בת ה-11, מאירי בן התשע ושירה בת החמש. יפית היא האחות הבכורה מתוך ארבעה. אמה, עדינה, היא הגזברית של "רמי לוי", ולשלושת האחים יש תפקידים בחברה - אבל ברור מי הבוסית. כשהאחות הצעירה, שיר, החליטה ללמוד משפטים יפית הצטרפה אליה, נרשמה גם היא, ובכך הוסיפה עוד טייטל לתואר הראשון והשני שלה במנהל עסקים.
את חננה.
"כן, ממש. ילדה טובה. מעולם לא הייתי מרדנית".
את לא מתווכחת עם אבא שלך?
"אני משתדלת שלא, הוא המבוגר האחראי והבוס שלי ובעל הניסיון. בסוף אני מקבלת את מה שהוא אומר, גם אם זה מתנגש עם מה שרציתי. אני יודעת מתי להוריד תריס, ואומרת לעצמי - 'עם כל הכבוד לך ולדעות שלך, עכשיו תעשי הכי טוב את מה שהוא ביקש'. זה קורה אצלי בשלב די מהיר, זה מובנה אצלי".
את הכי דומה לאבא שלך מכל הילדים?
"כן. אנחנו דומים גם פיזית וגם באופי. אמא שלי אומרת שאנחנו אפילו מחזיקים את המזלג אותו דבר. אני שרופה עליו. יש דברים שהוא מתייעץ רק איתי עליהם, ולהיפך. יש לנו את השפה שלנו".
אני יודעת מה הקופאית מרגישה
כשבגיל 14 ביקשו מיפית לבוא לשבת בקופה בסופרמרקט הראשון של רמי לוי בשכונת תלפיות בירושלים, היא לא שקלה לסרב. היא גם לא ביקשה תשלום או דמי כיס בעבור עבודתה. "הסופר היה מפוצץ 24 שעות ביממה חוץ משבת, היה צריך כל עזרה אפשרית. בחיים לא הייתי בקייטנה או בחופש - תמיד רק בעבודה". בגיל 17 קודמה מקופאית למנהלת סניף. "העובדים לא תפסו ממני בתור הבת של הבוס כי גם אני עבדתי כל הזמן, הייתי איתם. גרמנו לעסק לעבוד ולהצליח, ואני יודעת מה הקופאית מרגישה ומה המחסנאי והסדרן. אני רואה בזה יתרון ואני שמחה שעבדתי מגיל צעיר".
אחרי שירות צבאי, כשיפית ניסתה לחשוב איפה תשתלב בניהול החברה, היא החליטה לקחת על עצמה חנות בגדים שאביה השקיעה בה בשם "יפיז". "היה לאבא שלי עסק לבגדים שלא עבד. אמרתי לו - 'אתה יודע למכור ירקות, לא בגדים. תן לי, מקסימום תסגור'. שיניתי את הקונספט ועד לפני שנתיים העסק היה חי וקיים".
העבודה, כמובן, היתה המקום בו הכירה את אופיר: "הוא הגיע למכור נעליים, היו לנו יחסים של לקוחה וסיטונאי. כשהתחלנו להיות יחד הוא חשב שלא אעבוד הרבה. הוא אמר לי - כשאת הולכת לישון אני ממשיך לעבוד. אמרתי לו - כשאתה התגלשת מהמגלשה כילד, אני הייתי מדביקה צ'קים לעובדים במעטפות. אז בוא תירגע".
זמן קצר אחרי החתונה, אופיר ויפית חזרו יחד בתשובה. "בחתונה שכחתי להתלבש", היא אומרת וצוחקת צחוק גדול, "באתי טופלס, ברצינות. זה נראה שלא התלבשתי בכלל. לשמחתי כל האלבומים שלנו נאכלו על ידי פטרייה, זה כנראה מלמעלה". החיים החרדיים הביאו איתם רבייה מהירה, שלא האטה את התקדמות הקריירה של יפית.
"חזרתי לכאן שבועיים אחרי כל לידה ולפעמים הבאתי גם תינוק, כי הם רק אוכלים וישנים. כשהם גדלים מוצאים דרכים להתקמבן. היום אני הולכת לימי הורים, אבל באסיפות הורים אני כבר מסתפקת בזה שיעבירו לי צילום בוואטסאפ. אני יודעת מתי הילדים שלי עושים ולא עושים שיעורים. שואלים אותי אם לפעמים 'תגידי, אין לך מצפון על השעות שאת עובדת?' והתשובה היא לא. אני חושבת שאני מעניקה להם את הטוב ביותר עבורם, מתנהגת אליהם בכבוד ועושה הכל שיהיו שמחים ומאושרים. מי שצריך להרגיש רגשות אשם זה מי שמשפיל את הילד שלו ומרביץ לו. פעם הבת שלי באה ואמרה לי שהיא רוצה להיות כמוני כשהיא תהיה גדולה. אמרתי לה - אבל את רואה שאני משלמת מחיר, אני לא איתך הרבה, והיא אמרה 'אז מה?'. ככה הבנתי שאני עושה את הדבר הנכון".
למה בחרתם לגור ביישוב חילוני?
"כי אהבנו את היישוב. הילדים הולכים למסגרות דתיות אבל משחקים עם הילדים ברחוב וכולם מסתדרים טוב. יש לנו טלוויזיה בבית אבל לילדים לא יהיה טלפון חכם. אני מוצאת את הדרך להיות מי שאנחנו. הבת שלי עדי הייתה בחוג היפ הופ והתלבושת לא הייתה צנועה, לא הרשיתי לה ללבוש אותה להופעה אבל גם לא להפסיק את החוג. אני רוצה שהיא תרקוד ותופיע - כמי שהיא מאמינה שהיא. את דתייה, אז תרקדי עם חצאית וחולצה. זה המסר שלי - שאנחנו יכולות לרקוד, להיות יפות ולהצליח ולשמור על מי שאנחנו".
אני נראית לך פחות טוב מאישה חילונית?
החרדיות המודרנית שיפית מתעניינת בה עמדה גם במרכז העסק האחרון שהקימה עם לינור אברג'יל, "ליה", מותג של בגדים מעוצבים לאישה החרדית - בעיקר גלביות, כמו שיפית לובשת בפגישתנו, וכיסויי ראש מעוצבים וזוהרים.
איך הכרת את לינוי?
"באומן. עוד לפני זה נפגשנו כמה פעמים כשהיא הופיעה בהפקת חנוכה שלנו, אבל רק כששתינו נסענו לאומן הכרנו באמת. שם נפתחנו אחת לשנייה וגילינו שאנחנו מאוד דומות ושלשתינו אין מה ללבוש. האופציות בשבילנו זה או חרדי או חילוני שאז את עושה תוספות, פה את מרחיבה, שם את מוסיפה. ואז אמרנו - נצא בליין של וואן פיס, מוצרים צנועים ואיכותיים. לצערי שתינו לא פנויות לזה, אז השהינו את העסק כרגע".
הבובו הייתה אחת המילים החמות של השנה. אפילו יצאת להגנת לינור שהותקפה על כיסוי הראש שלה בטקס הדלקת המשואות.
"זה עיצבן אותי מאוד. זו לא הייתה פעם ראשונה שרואים אישה דתייה עם כיסוי ראש בפריים טיים, אבל זו כן הייתה אישה מחוץ לשבלונה המוכרת. היא לא אפורה טליבאנית ומדוכאת אלא אישה יפה ומצליחה שעובדת ושומרת על קידוש השם, אז נהיה לאנשים דיסוננס. אני נראית לך פחות טוב מאישה חילונית? את יכולה להיות יפה ומטופחת גם עם כיסוי ראש. הוא בסך הכל אומר לעולם שזו אישה נשואה, אתה לא יכול לדבר אליה איך שאתה רוצה ולגעת בה".
אני רווקה וגם אליי אסור לדבר ולגעת איך שרוצים.
"את צודקת. אבל מה לעשות - לפני ששמתי את כיסוי הראש גברים הרשו לעצמם יותר, חיבוק או נשיקה. היום גבר לא יחשוב לבוא ולחבק אותי. גם קודם זה לא היה כדי לפגוע מינית, אבל זה קרה".
תגידי, יוצא לך להרגיש את ההצלחה? לחיות כמו אישה עשירה?
"אם הייתי רוצה, הייתי מבזבזת כל היום את הכל הכסף שלי, אבל זו לא המהות שלי ולא חונכתי ככה. זה לא מה שעושה לי פאן. עוד כשהייתי קטנה, הייתי באה לבית ספר עם חולצה חדשה ואמרו לי - 'זה אמא שלי קנתה לך כי היא עושה אצלכם קניות', בלי לדעת כמה קשה אני וההורים שלי עובדים. אנחנו לא מתפנקים, אנחנו טוחנים עבודה. בעצם יש רק דבר אחד שאני מרשה לעצמי שהוא באמת פינוק. יש אצלי מנקה כל יום".