בהנחה שאתם אנשים עובדים, שהעבודה הזאת מתרחשת במשרד ושאתם מגיעים אליה מדי יום, סביר להניח שלפחות פעם בחודש (או בשבוע. או בשעה) אתם נעצרים לרגע. עומדים באיזה מסדרון או מטבחון או משרד ושואלים את עצמכם – זהו? ככה החיים שלי ייראו תמיד? האם נידונתי להעביר את הסיבוב שלי בעולם הזה מול אאוטלוק משרדי, תחת אורות ניאון צהבהבים, קמל לאיטי באשקובית? התשובה החלקית היא כן. אם יהיה לכם מזל ותישארו במעגל העבודה עד גיל פנסיה, ככל הנראה תעבירו את מרבית חייכם מול המייל של המשרד. העניין הוא שזה לא חייב להיות במשרד עצמו. עבודה, עבור אלו מאיתנו שנדרשים לכלכל את עצמם (לא אתה יאיר נתניהו, תירגע), היא גזירת גורל. אבל המשרד, בקיומו הפיזי שכולל פקקים הלוך וחזור ותור למיקרו וימי גיבוש, לא בהכרח.
כתבה על עבודה מהבית, מן הראוי שתכתב מהבית. הנושא מורכב, מצד אחד חסכתי נסיעה לרמת החייל, שעה הלוך ושעה חזור בקו 189, מצד שני אם אני כבר בבית סביר להניח שאכניס שתי מכונות כביסה ואעביר איזה סיבוב בדייסון ואבדוק מה התחדש בנטפליקס. האם אנחנו פרודוקטיביים יותר מהבית? מהירים יותר או פחות? מגייסים את האחריות הפנימית שלנו, ללא עין חיצונית מפקחת, או שלמעשה מתעוררים בבהלה על הספה, בשלוש, בטריינינג, מול ערימת מיילים שהצטברו? האם העבודה נעשית גם ללא התייצבות בוקר מול שעון נוכחות שאליו אנחנו מצמידים כרטיס עובד וממסדים, יום ביומו, קשר שבין אדם למקום?
באוטובוס בדרך למשרד, שלושה שבועות בשנה
תחושות הבטן שלנו, בעיקר בימים גשומים, עלולות לרמז על כך שעבודה מהבית היא קונספט נפלא. מאחר וקשה לסמוך עליהן, הנושא נבדק גם בכמה מחקרים מרכזיים שנערכו בעשור האחרון. אחד מהם הוא של פרופסור ניקולס בלום שעקב אחר סוכנות טיולים בשנגחאי בשם Ctrip שמעסיקה עשרים אלף עובדים. שוויה בשוק – 250 מיליארד דולר. חלק מעובדי החברה שגויסו למחקר עבדו מהבית והגיעו למשרד רק יום בשבוע, חלקם עבדו במשרד. בלום עקב אחרי שתי הקבוצות במשך שנתיים וגילה שביצועיהם של אלו שעבדו הבית השתפרו ב-13%. שיעור ההתפטרות מהחברה ירד ב-50% בקרב העובדים שעבדו מהבית והחברה דיווחה כי הרווחים שלה עלו באופן משמעותי. בעקבות הניסוי, החברה החליטה לתת לכל עובדיה את האפשרות לעבוד מהבית.
גם חברת IBM קידמה לא מעט את נושא העבודה מהבית והציגה מחקרים שהוכיחו שעובדים שלא נמצאים במשרד מרוצים יותר, מעורבים יותר בעבודה, חשים פחות לחץ מעמיתיהם שבמשרד ורואים בחברה שלהם מקום חדשני וגמיש יותר. מספר עצום של עובדי IBM - כ-40% מהם - עבדו מהבית. בשנה שעברה עובדי החברה קיבלו לפתע הנחיה לחזור לעבוד מהמשרד, מה שהתברר מאוחר יותר כמהלך מחוכם של פיטורי רפאים - החברה לא פיטרה, אבל היא ידעה שהעובדים יתפטרו בעצמם. כי לעבוד במשרד זה אולי עול שרובנו נושאים בהשלמה, אבל לחזור למשרד אחרי שעבדת מהבית והבנת שאפשר גם אחרת? זה כבר קשה.
אז מי הם האנשים שעובדים מהבית? לפי אולג'ובס, עשר המשרות הנפוצות ביותר בעבודה מהבית הן עבודות טלמרקטינג, גרפיקאים וביצועיסטים, מתרגמים, אנשי שיווק, משאבי אנוש, מתכנתי WB, אדמיניסטרציה, סטודנטים למדעי המחשב, אנשי תוכן ונציגי שירות לקוחות. בארה"ב, 3% מכוח העבודה, שזה 3.9 מליון אנשים, עובדים מהבית לפחות מחצית מהזמן. העובדים האלה נוטים להיות בני 45 ומעלה, משכילים יותר ומרוויחים יותר.
הנושא תפס תאוצה בארה"ב לא בגלל המחשבה על רווחת העובד, חלילה, אלא בגלל הניסיון לצמצם את זיהום האוויר שנגרם מריבוי המכוניות על הכבישים. מלבד לעודד אנשים להשתמש בתחבורה ציבורית ובנסיעות משותפות נתנו להם גם את האפשרות לעבוד מרחוק, וגילו ששביעות הרצון של העובדים עלתה, מה שהשפיע על היעילות בעבודה ועל רמת הפריון. חברות שונות מדווחות על עלייה בפרודוקטיביות של בין עשרה לארבעים וחמישה אחוזים לעובד לשנה. גם סביבתית התגלה ערך עצום: מחקרים אמריקאים מצאו שעבודה מהבית עשויה להפחית את יבוא הנפט, לצמצם את גזי החממה ולחסוך 7.5 מיליארד גלוני דלק מדי שנה. עובדים מהבית יוכלו להימנע במשותף מ-247 מיליארד קילומטרים של נהיגה ולחסוך 25 מיליארד דולר על רכישות דלק. אה, וחיסכון זמן הנסיעה עבור אותם עובדים מהבית מצטבר בממוצע לכדי חמישה שבועות בשנה. כמובן שזה משתנה, יש אנשים שנוסעים המון זמן לעבודה ויש כאלו שפחות, ניסיתי לעשות את החישוב על עצמי ויצא לי שלושה שבועות בשנה. שלושה שבועות בשנה אני מבלה בנסיעות הלוך וחזור לעבודה.
"בישראל יותר מקובעים, אבל זה יגיע לפה"
בהיותנו שכירים, המעסיק מבטיח לנו משכורת חודשית, פנסיה, ימי מחלה ועוד אי אלו תנאים שהוא מחויב להם. אנחנו, מצדנו, מתחייבים לעבוד עבורו, אנחנו מעניקים לו את המוח והמחשבות שלנו או, תלוי בסוג העבודה, את המיומנות הטכנית או הפיזית שלנו. במשך שמונה או תשע שעות ביום, חמישה ימים בשבוע, אנחנו שייכים למעסיק. נכון, בני אדם לא באמת שייכים לבני אדם אחרים ואנחנו יכולים, כביכול, לקום וללכת מתי שבא לנו, אבל ריבוי מקרי ההתעמרות בעבודה כבר הוכיח שזה לא מדויק. מעבר לחרדה הכלכלית המובנת אנחנו מרגישים גם שייכות למקום העבודה שלנו, גאוות יחידה, נאמנות למותג או למקום ורצון להצטיין ולהתקדם. אבל עבור המעסיק זה לא מספיק, הוא צריך גם את הנוכחות הפיזית שלנו במקום כדי להנכיח ולעגן את הבעלות והשליטה שלו עלינו.
ההיגיון העליון של ההגעה למשרד ברור לנו איכשהו. אנחנו מבינים שהמדינה המודרנית מניעה את המערכות שלה באמצעות בירוקרטיה המחייבת שליטה במרחב, פיקוח ורישום. כשאנחנו בעבודה אנחנו מפוקחים, אנחנו נשלטים, אנחנו מרוכזים ביחד, אפשר לספור אותנו ולחלק אותנו למחלקות ולהזיז אותנו ממקום למקום ולהאכיל אותנו ולהניח לנו מתנה קטנה על השולחן ולחסן אותנו נגד שפעת כדי שלא נהיה חולים ונפסיד עבודה. ויותר מזה, נוכחותנו הפיזית במשרד מגבירה את ההזדהות והמחויבות שלנו לארגון וגורמת לנו להרגיש לא נעים כשאנחנו באים לבקש העלאה, כי אנחנו "יודעים כמה החברה במצב לא טוב והחברה זה אנחנו". טרמינולוגית ה"משפחה" שנפוצה במקומות עבודה רבים עוזרת לטשטש את מושגי הבית/עבודה, וזה לגמרי לטובת המעסיק. הוא לא רוצה שנעבוד מהבית כדי שלא נזכור איפה זה, בדיוק, הבית.
כשאנחנו בבית, המעסיק לא יודע איפה אנחנו מסתובבים ואת מי אנחנו פוגשים וכמה שעות מהיום התחת שלנו על הכיסא. אם אף אחד לא רואה אותנו עובדים, האם באמת עבדנו? אבל ברגע שהמעסיק משחרר הוא מגלה, לעתים, שמי שלא אחראי ומחויב לא יהיה כזה לא מהבית ולא מהעבודה, ומי שכן, יהיה מחויב מכל מקום. ההבנה הזאת מחלחלת אפילו למעסיקי כלוב הזהב הגדולים ביותר, חברות ההייטק.
58% מחברות ההייטק הישראליות מאפשרות עבודה מהבית. זה אמנם סותר את אתוס עבודת הפרך בשלל חברות מתקדמות, שמחזיקות בחדרי כושר, ארוחות שוות, מסאז'ים, פעוטונים ושאר תפנוקים שמטרתם אחת – להחזיק את העובד כמה שיותר שעות ביום בעבודה, אבל זה מתגלה כיעיל לא פחות. לפי סקר שנערך בישראל, בתחום פיתוח התוכנה מודל העבודה מהבית שכיח מאוד (בכ-30% מהחברות), ובתחום השיווק והמכירות ניתנת האפשרות לעבוד מהבית בכ-23% מן החברות. כ-14% מחברות השיווק שמשתתפות בסקר מאפשרות גם לעובדיהן הבכירים לעבוד מהבית. לעומת אלו, בתחום משאבי האנוש (6%), התפעול (5%) והכספים (4%) התופעה הזו כמעט ולא קיימת, בין היתר בגלל שעבודה במקצועות אלה כרוכה בחשיפה יומיומית לדו"חות פנים ארגוניים או חומרים שבעייתי להוציא מהארגון.
לוגיטק, חברה שויצרית שמייצרת ציוד היקפי למחשוב, מאפשרת לעובדיה בארץ לעבוד מהבית. שוחחנו עם איתי שוויפל, מנהל פעילות החברה בישראל, והוא סיפר לנו שאין להם בכלל משרד, הם גרים בכל מיני מקומות בארץ, גם בחדרה וגם בראשון: "שלא יהיו יותר מידי שעות על הכביש, אלו שעות מבוזבזות. העובדים הרבה יותר יעילים כשהם לא צריכים לבלות שעה ומשהו בדרך למשרד". גם חברת ההייטק טיילור ברנדס ביטלה השנה את נוכחות החובה של העובדים שלה במשרד. "שיטת העבודה המסורתית שבה עובדים נדרשים להיות צמודים למשרד בימים ושעות קבועים כבר לא רלוונטית היום. כולנו נבדקים לפי איכות התוצרים", הסביר המנכ"ל, יהלי סער, את ההחלטה. "זו דרך לשמור על חיים מאוזנים בין העבודה והמשפחה בתחום שהוא תובעני".
גם יניב אננבורג ורום טויזר, מנהלים ושותפים בחברת תקשוב מהבית, מונים את היתרונות של העסקת עובדים מהבית: "הרבה יותר קל לגייס עובדים מכל מקום בארץ וזה חוסך כסף של הכשרה, גיוס, נדל"ן, נסיעות, מים וארנונה. זה מאפשר להביא אנשים הרבה יותר איכותיים ומנוסים וזה אומר שרות טוב יותר ללקוח". לדבריהם, בארה"ב המצב הזה כבר הרבה יותר מקובל, "בכל התחומים שם התרבות הארגונית היא של עבודה מהבית, גם בחברות עם כמויות של עובדים כמו אמריקן אקספרס ואפל. בישראל יותר מקובעים וחוששים, אבל זה יגיע לפה. תוך שנתיים שלוש זה יהיה הרבה יותר נרחב מהיום, חד משמעית".
אני כבר בבית, אני לא אעשה כלים?
אז למה לא, בעצם? "התשובה לשאלה הזאת טמונה בעקרון הכי הכי בסיסי שמאפיין כל שבט או קבוצה: עקרון התקשורת", אומרת זהר תדמור אילת, מנכ"ל HRISRAEL, שבעברה כיהנה כסמנכ"ל משאבי אנוש וכיועצת ארגונית בחברות מובילות במשק. "על מנת שלארגונים יהיה קל להעביר מסרים, לסנכרן, לתאם ולייצר עבודה יעילה יותר, יש משמעות למיקום הפיזי, לקשר העין ולשפת הגוף שמערבים כל תקשורת באשר היא. עולם העבודה הנוכחי הוא עולם של התמחויות ונישות, אך מנגד של מוצרים מורכבים. ככל שהמוצר והשרות מורכב, כך נדרשים המון מוחות וכישורים לפתח ולייצר אותו, ורק הסנכרון בין כל אלה ייתן את השלם. לכן, למרות הרצון העז לאפשר מודלי העסקה גמישים, ברוב המקרים סינרגיית הצוות והביחד גוברת על צוורך זה ולמעסיק עדיין משתלם להביא אנשים מהבית למשרד".
נקודה נוספת שתדמור אילת מעלה היא זו החברתית. "אנשים עוזבים את היום-יום והבית ונכנסים לתפקיד וכובע שונה מהכובע האישי-משפחתי. להרבה אנשים מקום העבודה זה מפלט של שפיות ונוגד דכאון. עבודה מהבית, גמישה ככל שתהיה, משאירה אותך בפיג'מה".
יש אנשים שאוהבים לבוא למשרד. להתלבש, לדבר עם אנשים מבוגרים (זה, יספרו אימהות רבות, הדבר שהכי חסר לנו בחופשת לידה), להיות חלק ממרקם חברתי שבסופו של דבר, אם אתה עובד במקום נחמד, הוא די כיפי ומהנה וכולל אנשים אהובים וחברים טובים. עובדה שגם אנשים שמועסקים מהבית בוחרים לעבוד בבתי קפה או בחללי עבודה מזן we work. יש גבול לכמה שאפשר לבלות עם עצמך. עבודה יצירתית, שכוללת כתיבה, תוכן וקריאייטיב, גם תלויה לא מעט בסיעור מוחות, בכמה אנשים שיושבים ומדברים ומעלים רעיונות ומפרים אחד את השני, וגם בשביל זה צריך משרד, קשה יותר לנהל עבודת צוות במיילים ובוואטסאפ.
מה שחוזר בשיחות עם מעסיקים ועובדי משרדים הוא שעבודה מהבית דורשת "משמעת עצמית". וזה נכון, הפיתויים בבית גדולים יותר. אבל בסופו של דבר יש עבודה להספיק ויש מישהו שצריך לעשות אותה. עובדים שעברו לעבוד מהבית מסכימים שאחרי כמה ימים של דחיינות, שבמסגרתם התחילו לעבוד רק בערב אחרי יום שלם של גרירת רגליים, הם הצליחו להתאפס ויום העבודה שלהם חזר להיראות פחות או יותר רגיל, רק טיפה יותר נוח. אבל דו"ח חדש שפרסם ארגון העבודה הבינלאומי מצא שלנינוחות המגיעה עם הגמישות במקום ובשעות העבודה עלולה להיות דווקא השפעה שלילית: העובדים מהבית, שאמנם נהנים מרמות לחץ נמוכות יותר, הם בעלי סיכון גבוה יותר להרגיש בודדים, מנותקים משאר חבריהם למשרד ולסבול מכאבים פיזיים הקשורים לעבודה בשל סביבת עבודה לקויה. כי, נגיד, הלפטופ הזה על הברכיים כשאתם על הספה, זה לא הדבר הכי מדהים לגב. בנוסף, יש משהו בניתוק הפיזי שבין המשרד לבית שגורם לעובד במשרד פשוט להפסיק לעבוד בסוף יום העבודה, כשהוא מעביר כרטיס ונוסע הביתה. כשאתה עובד מהבית ואחראי על השעות שלך, השעות האלו יכללו ערבים וסופ"שים ויובילו לטשטוש גבולות לא בריא.
טשטוש גבולות נוסף קיים בנושא מטלות הבית, במיוחד אצל נשים. כשאישה עובדת מהבית, הציפייה ממנה היא גם להכין ארוחת צהרים, לאסוף את הילד ולקפל כביסה. זה מיושן, אבל זה עדיין המצב. אם אני כבר בבית אז מה, אני לא אעשה כלים? התוצאה היא שבמקום שאני ובן זוגי נשוב בסוף כל יום לבית הפוך ומזוהם ונארגן אותו באופן שוויוני, אני אבלה את יומי בניסיון להספיק גם עבודה וגם את מטלות הבית וזה, עבור אלו מאתנו שלא חיים בשנת 1954, פחות מתאים.
ד״ר שלמה ווייניש, יועץ ארגוני ובעל חברה בשם ״עמוד ענן - כלים להובלה ומנהיגות״, טוען שלעבודה מהבית יש אמנם לא מעט יתרונות, אבל שזה לא תמיד משתלם למעסיק ולעובד. לדבריו, יש קושי בבקרה של ביצועי העובדים ועלולה להיווצר הידרדרות אפשרית במיומנות העובדים ובאיכות העבודה. למרות שעבודה מהבית חוסכת משאבים למעסיק, עדיין קיימות עלויות ראשוניות של הכשרת עובדים לעבודה בסגנון כזה ומתן ציוד מתאים. קיימים גם סיכוני אבטחת מידע, בעיות תקשורת אישיות בין העובדים והיעדר אינטראקציה שעלולה להוביל לירידה במורל. לדבריו, עבודה מהבית לא מתאימה לכל סוג של עבודה וגם לא לכל אדם, ורבים יעדיפו תקשורת פנים אל פנים עם עמיתיהם. "התופעה הולכת ומתרחבת", הוא מסכם, "עם זאת, לא מעט ארגונים נמנעים מהמהלך ללא קשר לשיקולי התועלת או הנזק, אלא, פשוט, מכיוון שהארגון או העומדים בראשו עדיין תקועים בפרדיגמות תעסוקתיות ישנות".
שיעורי העבודה מהבית ככל הנראה ימשיכו לצמוח, לאיטם, במקומות שבהם הם מתאפשרים. בהתחשב בגלובליזציה, בעולם ככפר, ביכולת שלנו לתקשר, לקנות, ללמוד, לעבוד ולהזדהות עם אנשים מכל רחבי העולם, המשרד נראה כמו מגבלה פיזית מיותרת. חברות בינלאומיות רבות בארץ שעובדות מול חו"ל הפסיקו לעבוד בימי ראשון, פשוט כי אין להן עם מי לדבר בצד השני. אז אם גם ככה אתה מתקשר עם הקולגות שלך דרך מסך מחשב ומייל - מה זה משנה אם אתה עושה את זה מהקיוביקל או מהסלון שלך?
חמישה ימים במשרד הם עול רומס רוח ונפש. עבודה בלעדית מהבית היא אי עגום של בדידות. איך מוצאים את האיזון הנכון? ככל הנראה מדובר במינונים. שלושה ימים שבועיים במשרד הם די והותר על מנת לטפח חיי חברה ולנכוח בכל הישיבות החשובות. יומיים נפלאים בבית יכולים לייעל את הפרודוקטיביות שלנו, לתת לנו את תחושת החופש ואת האפשרות לפילאטיס בוקר ולהחזיר את השקט שכל כך חסר בחיינו. אולי להיפטר מהמשרד לגמרי יהיה מסובך מדי עבור המעסיקים והמועסקים, לפחות בשנים הקרובות, אבל הפוגות קצובות של עבודה מהבית יכולות לעשות לכולם רק טוב. ואפשר להתחיל מהשבוע, אמור להיות גשום.
השתתפה בהכנת הכתבה: ענת סימן-טוב