בשעה חמש בבוקר הוכנסו רוזה ליין ובעלה ולדימיר, יהודים תושבי סנט פטרסבורג, לאולם הנוסעים בנתב"ג. לא רחוק מהמסועים הריקים הם ראו כ-300 בני אדם מפוזרים על הרצפה, חלקם ישנים, אחרים יושבים ושותקים. מאחורי אחד השולחנות שהוצבו במקום ישב קונסול עייף ובדק מסמכים. פה ושם נראו כלבים וחתולים לצד בעליהם.
בין האנשים שראתה ליין כשנכנסה לישראל ב-9 במרץ לא היו כלל גברים צעירים, והיא מיד הבינה למה. "סבא שלי מלבוב, הסבתות שלי מקייב ומברדיצ'ב. כשתפסתי שמדובר בפליטים מאוקראינה רציתי לשאול אותם כמה שאלות, אבל הם היו טרודים ועייפים ובעצמם לא ידעו הרבה", היא מספרת. "חוץ מזה, פחדתי שהם יגיבו בתוקפנות בגלל שאני מרוסיה".
מאז ה-24 בפברואר, אז פתחה רוסיה במלחמה נגד אוקראינה, מיליוני פליטים נמלטו מהמדינה המופצצת, לוקחים איתם את ההכרחי בלבד וגם זה לא תמיד, משאירים מאחור את חייהם ואת בניהם ובעליהן שנלחמים נגד הצבא הכובש. העולם עוקב בדאגה אחר הטרגדיה ההמונית הזו, ובה בעת מתעלם או שאינו ער למצבם של כ-200 אלף אזרחי רוסיה שעזבו את מולדתם בתנאים שונים מאוד, וגם הם אינם יודעים אם ומתי ישובו הביתה.
הזמרת יסמין, בעלת שורשים יהודיים, הכחישה שעזבה את רוסיה, טענה שהיא כאן בחופשה שתוכננה מזמן, והעלתה סטורי שבו היא מכינה אוזני המן
המצב הכלכלי המחריף, החוקים שחונקים כל התנגדות למשטר, הפחד מפני מה שצפוי במדינה ככל שנמשכות הן המלחמה והן הסנקציות – לא חסרות סיבות להימלט מרוסיה, ופרופיל הנמלטים מגוון בהתאם. לישראל הגיעו אנשי עסקים, מעצבי דעת קהל, אוליגרכים ובני מעמד הביניים. בין המגיעים ארצה ניתן למנות גם כמה מהאנשים המפורסמים ביותר ברוסיה: כוכבי טלוויזיה, מוזיקאים נחשבים, קומיקאים מהשורה הראשונה.
"האינטליגנציה הרוסית בורחת. הרבה עיתונאים, אנשי המקצועות החופשיים, אנשי תרבות", אומר רומן קוגן, מנהל פיתוח קהילות דוברות רוסית ב"קרן נדב" של לאוניד נבזלין (האחרון, אגב, ויתר על אזרחותו הרוסית בעקבות המלחמה). "אלה אנשים שחושבים חופשי, ליברלים שיודעים להבדיל בין תעמולה למידע אמיתי. הם יודעים טוב מאוד מה קורה במדינה שלהם ומבינים שהם לא יכולים להיות שם יותר. רוב החברים שלי ממוסקבה ומסנט פטרסבורג עזבו או עוזבים את רוסיה, ומי שיכול לעלות לארץ מגיע לכאן".
דמיטרי צ'רנישב, מעצב במקצועו ובלוגר פופולרי שמבקר נחרצות את משטר פוטין, נעלם מהרשת לאחר שהוחלו ברוסיה הגבלות על התקשורת ועל הרשתות החברתיות. ביום רביעי השבוע צץ צ'רנישב מחדש, ובפוסט ארוך בפייסבוק תיאר את המעצר ואת החקירה שעבר. לדבריו איימו עליו במשטרה שישלחו אותו לרפובליקה העממית של דונייצק ויקשרו אותו לעמוד כמו שעושים האוקראינים לבוזזי הבתים הנטושים, דרשו ממנו לחתום על שבועת אמונים לפוטין ואיימו על ילדיו. כעת נמצא צ'רנישב בישראל עם משפחתו.
לא כל העוזבים הם בהכרח פעילים פוליטיים או מתנגדי משטר. יש ביניהם אפילו כאלה שתמכו פומבית בפוטין. אחד כזה הוא סמיון סליפקוב, יהודי בעל אזרחות ישראלית, אחד הקומיקאים המוכרים ביותר ברוסיה. סליפקוב עמד בעבר לצד המשטר וביקר את מתנגדיו – ספציפית את מארגני ההפגנות נגד פוטין – ומאז פרוץ המלחמה לא הביע התנגדות לפעולות באוקראינה, אלא רק הצהיר שהוא "בעד השלום". זה הספיק כדי לגרום לו לעזוב את רוסיה; כמו כל הכוכבים שהגיעו ארצה ברכבת האווירית של השבועות האחרונים, גם הוא מבטיח לחזור.
הזמרת-שחקנית אלה פוגצ'ובה חטפה כשהגיעה לישראל. כומר מוסקבאי פרסם סרטון שבו הוא אומר: "שמתם לב שהאוויר נקי יותר? פוגצ'ובה עזבה לתמיד את רוסיה"
המפורסמים שעזבו את רוסיה אינם מודים בגלוי שעשו זאת בגלל המלחמה, הסנקציות של המערב או החוקים הדיקטטוריים החדשים שנוספו בהוראת פוטין. יצאנו לחופשה, הם כותבים באינסטגרם. לא פלא: ממשלת פוטין מפמפמת דרך ערוצי התעמולה שאזרחים הנוטשים את המולדת הם בוגדים שיש להעניש, ובתגובות מאחלים לנמלטים שלא ישובו.
ויש גם מי שקורא לילד בשמו. למשל העיתונאי בוריס גרוזובסקי, שנמלט עם רבים אחרים לגיאורגיה וכתב בדף הפייסבוק שלו: "אתם חושבים שכולנו פתאום רצינו נואשות לאכול ספראבי וחצ'פורי? אנחנו לא תיירים, אזרחי גיאורגיה היקרים: אנחנו פליטים. אנחנו לא בורחים מכדורים, פצצות וטילים, אלא מבית הסוהר".
הפקידים מבינים שאף אחד כאן לא נוסע לחופשה
על פי נתוני עדכניים של רשות האוכלוסין וההגירה, מאז פרוץ המלחמה באוקראינה הגיעו לנתבג 7,115 אזרחים רוסים. משרדו של עורך הדין כרמי אלברט, לשעבר היועץ המשפטי של לשכת "נתיב" וקונסול ישראל במוסקבה, התמחה עד היום בהסדרת עסקים בחו"ל של אזרחי רוסיה. כיום מסייעים שם לבעלי זיקה ליהדות בשינוי סטטוס, מתיירים לעולים חדשים.
"על מנת להתמודד עם הסנקציות של המערב, פוטין החליט על מגבלות כלכליות על תנועת הון מחוץ למדינתו. גם הרובל שהידרדר הביא לכך שאנשים שהיו אמידים מוצאים את עצמם פתאום עם הרבה פחות", אומר אלברט. "צו חדש קובע שהם יכולים להוציא מהמדינה במזומן רק 10,000 דולר, כרטיסי האשראי שלהם כבר לא עובדים מחוץ לרוסיה עקב פגיעה מערבית במערכת הבנקאית הרוסית, וחלק מהאנשים שנמצאים מחוץ לרוסיה מוצאים את עצמם מחשבים מה הם אוכלים מחרתיים. בין האנשים שמגיעים ארצה יש מי שמצפונו לא מאפשר לו להישאר ברוסיה, אבל אין בעולם הכרה ב'פליטי מצפון', ובואי נודה על האמת - חלק מהאנשים האלה הם בעלי מקצועות חופשיים כמו עיתונאים, מוזיקאים, בדרנים. מי רוצה אותם בעולם? מה הם יעשו?".
רוזה ליין, שהגיעה עם בעלה מסנט פטרסבורג: "יש לנו דירות, מכוניות, עבודות שאהבנו. לא רצינו לעזוב, ואם האנשים במולדת היו חושבים שהמלחמה היא רוע, הייתי חוזרת"
רוזה ליין, ארט דיירקטורית במקצועה, היא אחת מאותם פליטי מצפון. "הבנו שאנחנו חייבים לעזוב את רוסיה", היא אומרת. "במשך עשור הלכנו להפגנות ולא פעם השוטרים הגיעו אלינו הביתה, אבל מי שיביע עכשיו התנגדות למלחמה יכול להיכנס לכלא ל-15 שנה".
איך הגעתם ארצה?
"כדי שלא יחשדו שאנחנו בורחים קנינו כרטיסים הלוך-חזור, כולם עושים את זה. היעד היה טורקיה ושילמנו 2,000 יורו לכרטיס. כשהטיסה הזאת בוטלה בגלל הסנקציות קנינו שוב כרטיסים, הפעם לדובאי. לפני הטיסה ישבנו שעות, מחקנו התכתבויות וחשבונות אינסטגרם, כי בשדה התעופה חוקרים אנשים, מחטטים להם בטלפונים, מחפשים ראיות להתנגדות לפוטין. אבל כשהסתכלתי על הנוסעים האחרים חשבתי, 'הפקידים מבינים מצוין שאף אחד כאן לא נוסע לחופשה'".
למה?
"בגלל שכולם נראים אותו דבר. עצובים, עם עיניים אדומות וכבדות אחרי לילות ללא שינה ודמעות, עם כמות גדולה של דברים, חלקם לבושים בשני מעילים. חברים שלנו ברחו לטורקיה, לאזרבייג'ן, לגיאורגיה. אנחנו באנו לישראל כי אנחנו יהודים, אבל היו לנו חיים מאוד טובים ונוחים. יש לנו דירות, מכוניות, עבודות שאהבנו. לא רצינו לעזוב, ואם חלק גדול מהאנשים במולדת שלי היו חושבים שהמלחמה היא רוע, הייתי חוזרת לשם. אבל אני יודעת שרובם חושבים שצריך לפוצץ ולהשמיד. הסנקציות על רוסיה פוגעות במעמד הביניים, באנשים כמונו, אבל בכפרים ובעיירות הקטנות לא משתמשים ב'ווסטרן יוניון', לא טסים לחו"ל. הם מלאים רגש פטריוטי, וכל עוד יש להם אוכל במקרר, זה לא מזיז להם".
עו"ד כרמי אלברט: "אין בעולם הכרה ב'פליטי מצפון', והאמת - חלק מהמגיעים לישראל הם בעלי מקצועות חופשיים כמו עיתונאים, מוזיקאים, בדרנים. מי רוצה אותם בעולם?"
מקסים גלקין, קומיקאי, העלה עם פרוץ המלחמה ריבוע שחור לחשבון האינסטגרם שלו וכתב: "מהבוקר המוקדם אין קשר עם קרובי משפחה וחברים באוקראינה, אין לי מילים לתאר מה אני מרגיש. איך כל זה אפשרי? אין הצדקה למלחמה! לא למלחמה!". מאז, לצד אי אילו גילויי תמיכה, גל של שנאה פטריוטית שוטף את גלקין. מגיבים כותבים שהוא בוגד שמכר את עצמו, שפרסם את הפוסט תמורת 500 אלף דולר, שהוא תומך בזלנסקי ומאחל לחיסולה של רוסיה. בערוץ טלוויזיה מקומי שודרה כתבה על אנשים שבאו להחזיר כרטיסים להופעה שלו.
לא רק גלקין סומן כבוגד. גם אשתו, הזמרת-שחקנית אלה פוגצ'ובה - כוכבת ענקית עוד מימי ברית המועצות, הברברה סטרייסנד של רוסיה - חטפה ברשת לפני ואחרי שהגיעה עם בעלה לישראל. בשבוע שעבר פרסם כומר מוסקבאי סרטון שבו הוא אומר: "שמתם לב איך האוויר נהיה נקי יותר? פוגצ'ובה עזבה לתמיד את רוסיה. אלוהים, כמה חיכיתי לזה!".
"אתה מקדים לשמוח", השיבה פוגצ'ובה בחשבון האינסטגרם שלה. "חופשה והליכים רפואיים הם לא הגירה, אני אחזור והכל יתבהר. אלך לכנסייה שלך, אנדריושה. אתפלל בשבילך, מחלל קודש שכמוך".
מגיש הטלוויזיה איוואן אורגנט נעלם מהמסך ונפוצו שמועות שברח. "בלי פאניקה, אני אחזור", כתב בפוסט האחרון שלו. לפני כשבוע הגיע ארצה עם משפחתו
חברים של פוגצ'ובה מספרים שהיא אכן עברה בישראל מספר הליכים רפואיים עוד לפני המלחמה. בניגוד לבעלה אין לה שורשים יהודיים, לא ברור מהן התוכניות שלה ושלו ומה נאמר רק מתוך חשש לתדמיתם ולשלומם. כך או כך, כרגע הם בארץ עם שני ילדיהם.
"פתאום כל המפורסמים שלנו בחופשה בישראל. מה הם חוגגים שם?", כתב מגיב אחד תחת תמונה של הזמרת יסמין, שהצטלמה עם ילדיה בכותל המערבי. יסמין, בעלת שורשים יהודיים, הכחישה שעזבה את רוסיה, טענה שהיא כאן בחופשה שתוכננה מזמן, והעלתה סטורי שבו היא מכינה אוזני המן.
בחרתם מדינה אחרת, אז לכו לעזאזל
אם פוגצ'ובה היא סטרייסנד, אז מגיש הטלוויזיה איוואן אורגנט הוא ג'ימי קימל הרוסי. מנחה תכנית האירוח הפופולרית, שמוצאו יהודי, מחזיק בדרכון ישראלי והגיע ארצה עם משפחתו לפני כשבוע. קצת לאחר תחילת הפלישה הרוסית לאוקראינה פרסם גם הוא בחשבון האינסטגרם שלו ריבוע שחור וכתב: "פחד וכאב. לא למלחמה". מיד לאחר מכן נעלם אורגנט מהמסך ונפוצו שמועות שברח. "בלי פאניקה, שחררו אותי לחופשה, אני אחזור", כתב לפני חמישה ימים בפוסט האחרון שלו. בתמונה שהעלה הוא נראה רציני שלא כהרגלו.
קסניה סאבצ'אק היא עיתונאית שביקרה לא פעם את משטרו של פוטין. גם היא נמצאת כעת בישראל, עם בעלה קונסטנטין בוגומולוב, הבמאי והמנהל האמנותי של תיאטרון "במלאיה ברונאיה", ולא בטוח שיוכלו לשוב לרוסיה בזמן הקרוב.
סמיון סליפקוב, אחד הקומיקאים המוכרים ברוסיה, עמד בעבר לצד המשטר. לאחר פרוץ המלחמה הצהיר שהוא "בעד שלום"; זה הספיק כדי לגרום לו לעזוב את רוסיה
"כדי לשמור על המדינה עלינו להתגונן, בין היתר מפני אזרחים כאלה", אמר השבוע אנדריי קרסוב, חבר פרלמנט ממפלגת רוסיה המאוחדת. הדברים נאמרו בעקבות הצעה של שני נציגים אחרים ממפלגתו להכריז על אנשי העסקים, האוליגרכים והכוכבים שעזבו כפרסונות נון גרטה ולא לאפשר להם לחזור. "הם בחרו בעולם המערבי, מכאן שהם לא אזרחי המדינה. שימשיכו להילחם על האינטרסים של מדינות שבהן לדעתם מתוק יותר, שבע יותר, דמוקרטי יותר. ששם ידאגו להם בזקנתם. הפדרציה הרוסית, מאוחדת סביב ולדימיר פוטין, צריכה להגיד לאנשים האלה 'לא'. בחרתם מדינה אחרת, אז לכו לעזאזל". הצעת החוק המדוברת, אם כך, מבוססת על ההנחה שכדי להיות אזרח רצוי ברוסיה אסור למחות נגד המלחמה (או אפילו לכנות אותה מלחמה), אסור לדרוש שלום ואסור לעזוב. מותר רק להישאר ולשתוק.
"עבור רוסים רבים זו קריסת העולם, אובדן החיים כפי שהיו", אומר עו"ד אלברט. "יש כאלה שמפחדים שמסך הברזל יורד שוב על רוסיה והם חוזרים אחורה בזמן".
וחלקם בורחים. איך מקבלים אותם במדינות אחרות?
"הרוסים פוגשים עכשיו הרבה עוינות בכל מקום בעולם. מייחסים להם את כל הרוע שרואים בטלוויזיה, לא משנה מהי עמדתם. האבסורד הוא שחלק מהרוסים שגולים עכשיו מארצם עזבו בגלל שהם לא מסכימים עם מה שקוראים ברוסיה 'מבצע מיוחד באוקראינה', אבל לאנשים בחו"ל זה לא משנה. הם עדיין מאשימים אותם. בישראל היחס ליוצאי רוסיה ככלל יותר חיובי, אבל גם כאן קורים דברים: בדיוק שמעתי בגוף ראשון סיפור על שני חיילים בקורס צבאי שכמעט הלכו מכות. שניהם ישראלים דוברי עברית, במדים, אבל אחד מהם עלה מאוקראינה והשני מרוסיה. העולה מאוקראינה האשים את העולה מרוסיה במותו של סבא שלו, שנהרג במלחמה".
בעוד שבישראל יש מי שמשווה בין היחס לפליטים מאוקראינה לשערים שנסגרו בפני יהודים במלחמת העולם השנייה, קליפ חדש של להקת לנינגרד - הרכב מיתולוגי שהסולן שלו, סרגיי שנורוב, תמיד ביקר את משטרו של פוטין – יוצר הקבלה דווקא בין היהודים אז והרוסים היום. בקליפ לשיר "אין כניסה!" שר שנורוב לצד גברים בחולצות רוסיות מסורתיות שמגני דוד כחולים רקומים עליהן.
"הרוסי עכשיו הוא כמו היהודי בברלין בשנת 1940", אומרות מילות השיר וממשיכות: "בכניסה למשרדו של הרופא שלט: אין כניסה לרוסים ולכלבים [...] הרוסים בשבילכם הם היהודון החדש, עדיף לשרוף את כולנו בתנור".
אין לי בית יותר, ואלוהים יודע מתי יהיה
בעוד שנושא הפליטים האוקראינים לא ירד מסדר היום בישראל עד ששונה מתווה הטיפול בהם, המגיעים מרוסיה ממשיכים לקבל ממדינת ישראל כתף קרה. "עוכבנו 11 שעות בנתב"ג", מספרת רוזה ליין. "איימו עלינו שיגרשו אותנו, נלקחנו לכמה חקירות. לאחת מהן לקחו רק את בעלי ואני עמדתי ליד הדלת והקשבתי, הפקיד אמר לו שהוא יחזיר אותנו לרוסיה. ניסינו להסביר שיש לנו מסמכים, שאנחנו יהודים שזכאים לעלות לישראל, אבל הם היו אטומים. בקומה השלישית של מוזיאון 'אנו' (מוזיאון העם היהודי – י.פ) מוצג וידאו שלי שבו אני מספרת בקצרה על הזהות היהודית שלי לצד הזהות הרוסית שלי. כשאחד הפקידים שוב איים שישלח אותנו בחזרה לרוסיה, התחלתי לבכות ואמרתי לו: "אתה לא יכול לגרש אותנו! אני מֵיצב במוזיאון העם היהודי!'. בסופו של דבר הגיע נציג קונסוליה שהקשיב לנו והתייחס אלינו לראשונה כמו אל בני אדם".
איך מתייחסים אליכם ברחוב?
"לא נתקלתי ביחס עוין, אבל חברים מרוסיה שהגיעו לכאן עכשיו מספרים שחוו תוקפנות מילולית כלפיהם. אני מאד חוששת מזה".
ליין חוששת בצדק. ברשת כבר נשמעת ביקורת מצד ישראלים ותיקים דוברי רוסית, רובם ילידי אוקראינה, על כך שהעוזבים את רוסיה הם אנשים מפונקים, "מוסקבאים מלאים בעצמם" שיצאו מהמדינה רק כי הם כבר לא יכולים לקנות מותגי יוקרה. הדוברים תוקפים את כל מי שמציע לראות גם בהם פליטים, למרות ההבנה שארצם הולכת ונסגרת בפני העולם וכולאת את אזרחיה המתנגדים למשטר ולמלחמה.
"אחותי הייתה בחופשה במקסיקו עם בעלה והילדה שלה כשרוסיה פתחה במלחמה", מספרת ליין. "הם לא חזרו למוסקבה אלא הגיעו לישראל באמצע החורף עם מזוודה מלאה בגדי קיץ. יש להם רכוש והם חיו טוב ברוסיה כמו רבים מאיתנו, אבל עכשיו הם חסרי כל. הם מחכים שיכירו בהם כעולים חדשים, אבל הכל מתעכב כי יש עדיפות לאוקראינים. זה לגמרי מובן, אבל הילדה שלהם חולת כליות ולא יכולה לעבור את כל הבדיקות שהיא חייבת לעבור, כי הביטוח שהם עשו לא מכסה את זה".
פיוטר (שם בדוי) הוא מפיק קולנוע שנמצא עכשיו בישראל. אין לו קשר ליהדות והוא הגיע לכאן כי חברים קרובים שלו חיים בארץ; בכל הנוגע לסטטוס שלו בישראל, הוא יכול רק לקנא ביהודים אזרחי רוסיה. "לקחתי איתי את ה-10,000 דולר במזומן שהחוק מאפשר ואין לי מושג מה לעשות הלאה", הוא מספר. "כל יום אני מתעורר בסלון של החברים, בוהה בתקרה, מנסה להתעורר מהסיוט הזה ומבין שזאת המציאות. אין לי בית יותר ואלוהים יודע מתי יהיה, והכל בגלל גחמות של מטורף שגורר את הרוסים והאוקראינים לגיהינום".
כמה רוסים לא יהודים הגיעו לכאן לדעתך?
"אני לא יודע, אבל יש ביניהם דמויות מאוד ידועות. אנשי רוח ותרבות באים לכאן כי יש פה לא מעט דוברי רוסית וחברים. יש גם כאלה שאיבדו את מקומות העבודה שלהם, כי הם עבדו בחברות זרות שנסגרו ברוסיה. כל החברים שלי שעזבו את רוסיה, יותר מהכסף והמעמד שהם מאבדים עכשיו, מפחדים מאבדן החופש שלהם במדינה שמשמידה את האחים שלנו באוקראינה".
אנחנו מתביישים שאנחנו משם
אלכס (שם בדוי), יהודי תושב מוסקבה שעוד לפני המלחמה הגיש מסמכים לקונסוליה הישראלית כדי לעלות לארץ, עדיין לא קיבל תשובה. בינתיים נאמר לו שהתור לקונסול התארך ויגלוש לשנה הבאה.
הקומיקאי מקסים גלקין כתב באינסטגרם: "אין הצדקה למלחמה! לא למלחמה!". מאז, לצד אי אילו גילויי תמיכה, שוטף אותו גל של שנאה פטריוטית
"ברגע שהתחילה המלחמה הבנתי שאני חייב לברוח. אני בן 22, ברשימה לגיוס ולא רוצה להילחם", אומר אלכס מדירת Airbnb בבירת אזרבייג'ן באקו שהוא שוכר עם עוד שלושה חברים שנמלטו מרוסיה. "לא חשבתי על כלום, לקחתי את כל המסמכים שיש לי, קניתי את הכרטיס הראשון שמצאתי וטסתי עם החברים. כאן בבאקו התחלתי לקרוא מה לעשות כדי לעלות עכשיו לישראל, שאנשים מגיעים כתיירים ועובדים על שינוי סטטוס, אבל אנשים כתבו שאסור להגיע לישראל כי אפשר להיתקע פה הרבה חודשים, עד חצי שנה, על תקן תייר. בזמן הזה אתה ללא שום זכויות, ללא אפשרות לעבוד, לעשות ביטוח, לקבל סל קליטה".
אתה יודע מה תעשה?
"כבר קניתי לי ולאמא שלי כרטיסים לישראל, אבל כשהאמוציות נרגעו התחלתי לחשוב בהגיון. ראיתי את שכר הדירה שאצטרך לשלם, והבנתי שלא אוכל לעמוד בזה כשאני לא מתפרנס. אז בינתיים אני פה בבאקו. חשבתי לנסוע לגיאורגיה, לדעתי כל האופוזיציה הרוסית נסעה לשם כי הם אנטי רוסיה. הבעיה היא שהגיאורגים מאלצים את הרוסים לחתום על הצהרה שהם מתנגדים למלחמה, אבל אם הם יחזרו לרוסיה, על הצהרה כזאת אפשר להיכנס לכלא".
עו"ד אלברט מכיר היטב את הקונפליקט של אנשים במצבו של אלכס: "אזרחי ברית המועצות לשעבר זכאים לעלות לישראל מתוקף חוק השבות. הזכאות שלהם נבדקת על בסיס מסמכים מהתקופה הסובייטית באופן רציני ב'נתיב', על ידי עובדים שעברו הכשרה מקצועית שנקראים 'קונסולים לענייני עלייה'. עכשיו רוב הקונסולים מסיבות מובנות מופנים לפליטים מאוקראינה, חלקם עושים לילות כימים בנתב"ג, גויסו אפילו גמלאי הארגון, אבל עדיין אין מספיק אנשים, והתורים ברוסיה התארכו עד לרמה של שנה. רק שאנשים רוצים לצאת עכשיו, אז חלקם אומרים, 'נגיע כתיירים ונעשה את התהליך מכאן'. בינתיים הם נמצאים כאן כתיירים, ללא מעמד, כסף או ביטוח רפואי. עוד ועוד יגיעו, ועלולה להיווצר גם כאן בעיה רצינית שחייבים לפתור. הרי כדי לקבל שינוי סטטוס מתייר לעולה חדש הפונה חייב לשהות בישראל, לפנות תחילה למשרד הפנים, להמתין כחודשיים לראיון ב'נתיב' ולהראות שמרכז חייו הוא כאן, אבל רבים מהזכאים לעלייה לא יכולים להגיע על תקן תיירים, כי במצב הנוכחי אין להם מספיק כסף לחיות כאן. אני מקווה שהמדיניות תשתנה לאור המצב".
יומיים לאחר שהגיעה לישראל כתבה רוזה ליין בפייסבוק: "אימה דביקה אוזקת את רגליי, את לשוני, ורק האצבעות מסוגלות לכתוב. לקחו לנו את העתיד, לקחו לנו את הכל. אני לא מדברת על מכוניות, דירות ואופנועים. אני מדברת על משפחה, חברים, עבודה, על מדינה. שיקרו לנו, בגדו בנו, דרסו את החלומות שלנו. לקחו את החיים שלנו. לכן עזבנו את רוסיה [...] אני הולכת, מדברת, אוכלת ולפעמים אפילו מחייכת, אבל החיים כאילו נעצרו. כל מה שנותר הוא כאב, בושה ותקווה חלשה לשלום".
רומן קוגן, מנהל פיתוח קהילות דוברות רוסית ב"קרן נדב": "האינטליגנציה הרוסית בורחת. אלה אנשים ליברלים שיודעים להבדיל בין תעמולה למידע אמיתי"
השבוע אומרת ליין: "אני לא יודעת מתי אראה את רוסיה ואני לא יודעת אם אי פעם ארצה. אנחנו מתביישים שאנחנו משם, ונכון לעכשיו אני חושבת שאם וכאשר יהיו לי ילדים, לא אלמד אותם רוסית. אני יודעת שאין פה אנשים רעבים, אבל אני עכשיו עם האחיינית הקטנה שלי במרכז מסחרי, והיא אומרת לי שהלוואי והכל היה בחינם כי אני לא יכולה לקנות לה אוכל. זאת הפעם הראשונה שאני במצב כזה, וזה סיוט. אני יודעת שזה ישתנה ונקבל אזרחות והכל יהיה טוב, אבל זה יכול לקחת גם שנה וזה נורא מפחיד".
איך את רואה היום את הפליטים מאוקראינה שפגשת בנתב"ג?
"לא הייתי צריכה לפחד לדבר איתם אז. אנחנו עומדים עכשיו ביחד בתורים למשרדי הממשלה, ממלאים טפסים, מדברים ומאוד תומכים זה בזה. אנחנו מתחבקים ומנחמים אחד את השני ואין מצדם שום אגרסיות. אני יודעת שהם במצב הרבה יותר נורא משלנו ואין להם לאן לחזור, אבל גם אנחנו לא יכולים ללכת הביתה".
איפה אתם גרים עכשיו?
"עברנו בין כמה דירות של חברים ועכשיו אנחנו בכרמל אצל דוד שלי שעלה לארץ בשנות ה-90. הוא אמר לי שכשהוא בא היה מי שעזר לו, עכשיו הוא עוזר לנו, וכשאנחנו נהיה כאן הרבה זמן, גם אנחנו נעזור למישהו אחר".
מרשות האוכלוסין וההגירה נמסר בתגובה: "לגבי הטענות על היחס של בקרי הגבול - העובדים מונחים חד משמעית להתייחס לכל מי שמגיע, ללא הבדל בין דת או מוצא, בכבוד לו הם ראויים, ועל כן תלונות נקודתיות תיבדקנה. עם זאת, נוסעים הנוחתים בנתב"ג ומצריכים תשאול, עוברים לתשאול של ביקורת גבולות".