חלק מהמרואיינים לכתבה זו, מבוגרים שנאלצים להתפרנס בדוחק מעבודת כפיים, ביקשו שלא להיחשף בשמם. הם לא רוצים להצטייר כמסכנים ואינם מעוניינים ברחמים
אישה סוחבת אחריה פח אשפה על עגלה ומחזיקה יעה ומטאטא. להערכתי היא כמה שנים מעל 70; לא מאוד מבוגרת, אבל מבוגרת מכדי לנקות רחובות. רואים את זה בכל מקום: אנשים מבוגרים, פנסיונרים או לקראת גיל פרישה, שעובדים בעבודות פיזיות קשות. מאבטחים בכניסה לקניונים, שומרים בחניונים או בבנייני משרדים, עובדים במפעלים, יושבים מאחורי קופות ברשתות ענק ומרוויחים שכר מינימום.
מעולם לא ראיתי מנקה או מנקת רחובות בעשור השמיני לחייהם, ואחרי שחלפתי על פניה תהיתי אם זה נדמה לי, או שהמראה של עובדים בגיל שבו צריך לנוח אכן נעשה נפוץ יותר. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2021 מנתה אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל 1.163 מיליון איש; על פי הנתונים, כרבע מבני ה-65 ומעלה – 280 אלף איש – עדיין מועסקים. הסקר הראה גם ש-19% מהאזרחים הוותיקים בישראל אינם מצליחים לכסות את ההוצאות החודשיות הבסיסיות – מזון, חשמל, תרופות. אי אפשר להבין מהנתונים כמה מהמבוגרים עובדים משום שאין להם ברירה וכמה מתוך רצון, אבל בין השנים 2015 ל-2020 חלה עלייה של כ-2% בשיעור המועסקים בני ה-65 ומעלה.
ד"ר אלי קוק, מומחה להיסטוריה של הקפיטליזם: "בנימין נתניהו כשר האוצר שינה את הדרך שבה קובעים את גובה הקצבה. ישראל היא כיום מדינה קמצנית בקצבאות הזקנה"
המגמה ניכרת מאז תחילת שנות ה-2000: לפי מחקר שפרסמו בשנת 2018 הסתדרות העובדים ומרכז מאקרו לכלכלה מדינית, מספר הקשישים העובדים בישראל במגמת עלייה מתמדת. לשם השוואה, בעוד ממוצע הקשישים העובדים במדינות ה-OECD עלה ב-61.7% בין השנים 2000–2017, הרי שבישראל צמח שיעורם בתקופה המקבילה ב-136.7%.
למנקת הרחובות היו תווי פנים סלאביים. רבים מהמבוגרים העובדים הם עולים מברית המועצות לשעבר, שהגיעו לארץ בלי פנסיה ולא הספיקו לצבור כאן כזאת שתאפשר להם לחיות בכבוד. אבל בין העובדים המבוגרים נראים גם יותר ויותר ילידי הארץ.
"שמתי לב שבקופות בסופרמרקטים יש יותר גברים מבוגרים", אומר ד"ר אלי קוק, מומחה להיסטוריה של הקפיטליזם ומרצה באוניברסיטת חיפה. "אני רגיל לראות את הדברים האלה בארה"ב, אבל לא זוכר שבישראל היו כל כך הרבה גברים מבוגרים בקופות".
למה זה קורה?
"החזון האמריקאי, וגם האירופי, היה בעבר של גבר מפרנס שבגיל 65 יוצא לפנסיה, ורוב האנשים – נשים, מבוגרים, ילדים – לא עובדים. זה חזון שיש בו צדדים שליליים בהיבט המגדרי, אבל מבחינה כלכלית הרעיון היה שהמשכורות יהיו גבוהות, כי לא יהיו הרבה אנשים בשוק העבודה. הפרויקט הניאו-ליברלי הכי חשוב של העשורים האחרונים אומר, 'אנחנו רוצים שכולם יעבדו', כי ככל שיש יותר עובדים, כך שוק העבודה נחלש, המשכורות נחלשות וכוחם של איגודי העובדים נפגע. אפשר להשיג את זה בין היתר על ידי כך שבמקום שנעבוד 35 שנה, נעבוד 60 שנה".
אצטרך לעבוד כל עוד הגוף יאפשר לי
יוסף (שם בדוי), 74, עובד עם ותק של 22 שנה בבית יציקה בברונזה
"אני עובד חמישה ימים בשבוע, עד שתיים בצהריים. פחות מאחרים, כי אני צריך גם לשמור על עצמי. זאת עבודה פיזית קשה, אני מרים פסלי ברונזה כבדים, עובד עם מסורי דיסקים, מקדחות וכלים שונים, והידיים שלי מתעייפות. כשאני חוזר הביתה אני עייף מאוד.
בעוד ממוצע הקשישים העובדים במדינות ה-OECD עלה ב-61.7% בין השנים 2000–2017, בישראל צמח שיעורם בתקופה המקבילה ב-136.7%
"רעייתי ואני חברים במושב שיתופי שהיה מחויב להפריש פנסיות לחברים, אבל זה לא נעשה כי המושב היה במצב כלכלי גרוע. רק כשחוקק חוק מחייב הוא התחיל לעשות את זה. הפנסיה שלי היא 1,200 שקל לחודש ושל רעייתי 600 שקל, ובנוסף אנחנו מקבלים בסביבות 2,400 שקל מביטוח לאומי כל אחד. זה לא מספיק כדי לחיות בצורה מכובדת.
"בעבר עבדתי בכל מיני תפקידים בתוך המושב – הייתי קצין ביטחון, איש תחזוקה של מרכז הספורט, מנהל הצרכנייה. כשהמושב הופרט, כל אחד מהחברים היה צריך לחפש עבודה בחוץ. הייתי אז בן 50 ומשהו והיה לי כוח, אבל בינתיים עבר זמן ואני לא בעל תואר ולא עובד במחשבים, אז מצאתי עבודה בתעשייה. היום אני חושב שאצטרך לעבוד כל עוד הגוף שלי יאפשר לי. אני לא כועס על דברים שאין לי שליטה בהם, אבל המצב הזה הוא לא תקין. מצד שני, החיים שלי ושל רעייתי טובים מאלה של רבים אחרים. אני צריך לשתוק ולהגיד תודה שאני עדיין יכול לעבוד.
"לאחרונה שומעים על בנקים וחברות ביטוח שמציעים לאנשים מבוגרים משכנתה פנסיונית. היא מיועדת למבוגרים שיש להם בית והם יכולים למשכן אותו, ולקבל הלוואה בסכום גדול או הכנסה חודשית לאורך השנים. אני ורעייתי שוקלים ללכת על זה. פעם רק מעטים דיברו על זה, והיום אני שומע על זה בכל מקום ומכיר אנשים שבאמת משכנו את הבית שלהם. יש הרבה שמרגישים חוסר ביטחון ומחפשים פתרון, והבנקים מתלבשים על זה.
"אני לא רואה שהמצב הזה הולך להשתנות בקרוב. למדינת ישראל יש עוצמה כלכלית, אבל החלוקה החברתית של המשאבים היא לא מוצדקת ולא צודקת. גם לא מדברים מספיק על עניין הפנסיה, הילדים שלי למשל לא מדברים על איך החיים שלהם הולכים להיראות בזקנתם. זה נושא מפחיד, ואני חושב שבגלל זה הם מעדיפים לחשוב על ההווה. גם המוסדות לא מדברים על זה, כי אז תישאל השאלה של מי האחריות לדאוג לזקנים".
~~~
"יש מספר סיבות לכך שרואים יותר מבוגרים עובדים", אומרת ד"ר לילך לוריא, מרצה בכירה בחוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב. "סיבה אחת היא העלייה בתוחלת החיים: יש יותר שנים להתקיים בהן, ואם פעם חשבנו שאפשר לפרוש בגיל 50–60, היום זה לא המצב. יש גם אוכלוסייה גדולה יותר של פנסיונרים, כך שהאנשים העובדים תומכים ביותר מבוגרים. הסיבה השנייה היא שקצבת הזקנה, או 'קצבת אזרחים ותיקים', מסתכמת בשנים הראשונות בסכומים נמוכים מאוד, אלף ומשהו שקל לחודש. יש גם קצבת השלמת הכנסה של כ-3,000 שקל, אבל את זה מקבל מי שאין לו הכנסה אחרת, וזה הרבה פחות משכר מינימום. מאוד קשה להתקיים מזה. זה מה שהמדינה נותנת למי שהגיע לגיל הזכאות – 67 לגברים ו-65 לנשים, אחרי שהעלו את זה השנה מ-62. מן הסתם ימשיכו להעלות את גיל הפרישה בעתיד".
מה מצבם של מקבלי הפנסיה התעסוקתית, אנשים עם חסכונות בקרנות הפנסיה?
"מי שמגיע לגיל פרישה אחרי שחסך סכומים יפים יכול לבחור אם הוא רוצה להמשיך לעבוד כדי לממש את עצמו, או להפסיק לעבוד בכלל. זאת אוכלוסייה שיש לה פריווילגיה לבחור".
היא לא תבחר לנקות רחובות כדי לממש את עצמה.
"נכון, ומולה יש אוכלוסייה שחייבת להמשיך לעבוד. הבעיה חמורה כשמדובר בעולים חדשים שהגיעו בגיל מבוגר יחסית ולא חסכו, אבל זה לא רק הם".
ד"ר לילך לוריא, החוג ללימודי עבודה באוניברסיטת תל אביב: "בפעם הקודמת שהעלו את גיל הפרישה לנשים, עלה מספר המבוגרים העובדים. סביר שעם השינוי לגיל 65 נראה עלייה נוספת"
חוק חובת ביטוח פנסיוני לכלל השכירים במשק נכנס לתוקף רק בינואר 2008. עד אז הייתה ישראל מהמדינות הבודדות בעולם המערבי שלא הייתה לה תוכנית פנסיה חובה לכלל האוכלוסייה. החוק היה אמור לכלול גם את העצמאים, שבסופו של דבר נשארו בחוץ, ורק בשנת 2016 הושלמה חקיקת פנסיית החובה גם בעבורם. "בערך מחצית מאוכלוסיית המדינה הייתה ללא כל ביטוח פנסיוני עד 2008 – בעיקר עולים חדשים, בני מיעוטים, נשים וכמובן עצמאים", אומרת ד"ר לוריא. "ככל שמישהו היה בעשירון גבוה יותר, כך שיעור הביטוח הפנסיוני שלו היה גבוה יותר. עובדים עם הכנסות נמוכות היו פחות מבוטחים, והתוצאה היא אותה תופעה של מבוגרים שנאלצים להמשיך לעבוד".
איך מתייחס שוק העבודה לקשישים?
"הוא מאוד לא ידידותי. בסקרים שונים שאלו מעסיקים על עובדים מבוגרים ושאלו את העובדים עצמם אם הם חשים אפליית גיל, ותמיד עלה שיש אפליה. ואם יש אפליה נגד מבוגרים, הרי שהם ייאלצו לחפש עבודות יותר קשות".
אין לי מושג מה יהיה כשלא אוכל לעבוד
שלומית (שם בדוי), 74, מועסקת ב-15 השנים האחרונות במגדנייה בצפון הארץ
"כל יום אני קמה ב-3–4 בבוקר ועובדת בין תשע לעשר שעות. זאת עבודה פיזית קשה – אני מפנה ארגזים, חותכת עוגות, אורזת, שוקלת.
עובד בן 74 בבית יציקה בברונזה: "אני עובד חמישה ימים בשבוע, מרים פסלי ברונזה כבדים, עובד עם מסורי דיסקים ומקדחות, והידיים שלי מתעייפות. כשאני חוזר הביתה אני עייף מאוד"
"18 שנה הייתי מורה בבית ספר יסודי. בשנה שבה פרשתי, בעקבות תוכנית פרישה למורים ותיקים, מצאתי את עצמי לבד עם שלושה ילדים ובלי מזונות. השגתי עבודה במכינות קדם-אקדמיות בחינוך למבוגרים, אבל אז נתניהו כשר אוצר בא עם תוכנית כלכלית חדשה. אני לימדתי בקורסים למובטלים מבוגרים שרצו לעשות הסבה מקצועית והיו צריכים לעשות בגרויות בלשון ובהבעה, וכשהם נסגרו בעקבות התוכנית, אני פוטרתי. חתמתי אבטלה וחיפשתי עבודה, אבל לא מצאתי בעיר שלי, אז עבדתי בדברים מזדמנים. כל הזמן הזה עוד לא היה חוק פנסיה, אז אף אחד לא הפריש שום דבר ואני לא יכולתי לדאוג לזה כי בקושי היה ליומיום.
"העבודה במגדנייה הייתה אמורה להיות זמנית, אבל אין דבר יותר קבוע מהזמני, ונשארתי. אחרי עשר שנות עבודה שם התחלף הבעלים, ורק אז התברר שלא הופרשה לי פנסיה כחוק. הבעלים החדש מפריש, אבל אני אפילו לא יודעת מה הגובה שלה ואני לא בודקת, כי זה גרושים. אולי 1,500 שקל.
"אני שוכרת דירה ומשכירה את שלי, אבל זה כמובן לא מספיק. בשביל להתקיים ולחיות כמו בן אדם אני צריכה לעבוד. עד גיל 70 לא קיבלתי קצבת זקנה מלאה, כי עד אז אפשר היה להשתכר עד תקרה מסוימת ואם עברת אותה, היו מקזזים לך. אני עבדתי כי הייתי חייבת, לכן קיבלתי אולי טיפה יותר מרבע מקצבת הזקנה שהגיעה לי. מגיל 70 אני מקבלת קצבת זקנה מלאה, שהיא 2,200 שקל. לכי תחיי מזה.
"אני מודה לאלוהים שמבחינה בריאותית אני עדיין מסוגלת לעבוד, ושמחה בחלקי שאני יכולה לפרנס את עצמי בכבוד ולקנות מתנות לנכדים בימי הולדת. הייתי רוצה לעבוד בעבודה קלה יותר, אבל אני לא מעזה לזוז, כי בגילי למצוא עבודה אחרת במקום נורמלי זה בלתי אפשרי, ואני לא יכולה לקחת את הסיכון הזה. אין לי מושג מה יהיה כשלא אוכל לעבוד".
~~~
"הרעיון של קצבת זקנה נולד בסוף המאה ה-19, תחילת ה-20, תלוי איפה", אומר ד"ר קוק. "משמעותו היא סולידריות חברתית: הצעירים משלמים מסים, וחלק מהם מגיע לזקנים שלא יכולים לעבוד עוד. כשאותם צעירים מזדקנים ובעצמם לא יכולים לעבוד יותר, כספי המסים של צעירים אחרים עוברים אליהם.
"הפנסיה התחילה קצת אחר כך, בהתחלה כקצבה שהיית מקבל ממקום העבודה שלך. אנשים עבדו 30–40 שנה באותו מקום, כספי הפנסיה שהופרשה להם לא הושקעו בבורסה, ולא היית צריך לדאוג שאולי היא תקרוס רגע לפני שתפרוש. ספציפית בישראל, 70% מהפנסיות הושקעו בעבר באיגרות חוב שמיועדות לכך. המשמעות הייתה שהמדינה הבטיחה לנו תשואה מסוימת והסיכון לא היה עלינו. ידעת שאתה חוסך כל החיים ומלווה את הכסף הזה למדינה, אבל גם מובטחת לך תשואה חזרה.
"המצב בעבר היה של מדינת רווחה חזקה. זה נותן כוח לעובדים, כי הם לא צריכים לצאת לעבודות גרועות בשכר מינימום. הדבר הכי חשוב שבנימין נתניהו עשה כשר האוצר בהקשר הזה היה הפרויקט הגדול שלו להורדת הקצבאות בתחילת שנות האלפיים: הוא שינה את הדרך שבה קובעים את גובה הקצבה, וזאת הסיבה העיקרית לכך שכיום ישראל היא מדינה קמצנית בקצבאות הזקנה".
מה השתנה בעצם?
"עד נתניהו, הקצבה הייתה צמודה לשכר הממוצע במשק: אם השכר עלה, אז גם הקצבאות עלו והזקנים קיבלו יותר. נתניהו הצמיד את הקצבה למדד המחירים לצרכן, וקשר את גורלנו לתאגידי הענק כשהכניס את כספי הפנסיה לבורסה. השיטה הזאת אומרת, 'בוא נכניס את כל הפנסיות לבורסה וזה ייתן המון כסף לשוק ההון, כי עכשיו כל אחד שהפנסיה שלו מושקעת שם חייב שהתאגידים השולטים בכלכלה יצליחו וירוויחו, אחרת הפנסיה שלו תיפגע'. זוכרת שכחלון הוריד את מחירי הסלולר? אז היו אנשים שאמרו בחצי צחוק, 'אתם שמחים לשלם פחות על שיחות טלפון, אבל ראיתם מה קרה למניות? הן ירדו וזאת הפנסיה שלכם'. זה היה די נכון".
כלומר, הציבור נפגע מהשינוי.
"בעידן הניאו-ליברלי החליטו מכל מיני סיבות שהסיכון צריך להיות עליך. בארה"ב, כשהבורסה קרסה ב-2008, היו אנשים שרצו לצאת לפנסיה ונאלצו להמשיך לעבוד כי הם איבדו את כל החסכונות. בישראל עוד לא חוו קריסת בורסה שהשפיעה על הפנסיות בצורה כזאת, אבל קצבת הזקנה נשחקה. אנחנו רואים ירידה של עשרות אחוזים ב-20 השנה האחרונות. זאת לא טעות וזה לא מקרי: זאת מדיניות".
מדיניות שמטרתה מה?
"אם אתה יכול לשלם גרושים לעובדים בסופר, אז גם המחירים בו יהיו יותר זולים. זה הרעיון שעומד מאחורי הרפורמה של נתניהו: הורדת משכורות והורדת יוקר המחייה. זה הפרויקט, והתוצאה שלו היא שאנחנו צריכים לעבוד יותר. זו לדעתי גם הסיבה העיקרית לכך שאנחנו רואים יותר ויותר מבוגרים עובדים".
צריך להיות עשיר כדי להיות חולה במדינה הזאת
מיקי (שם בדוי), 73, עובדת בארבע השנים האחרונות כגננת של ילדי האורחים במלון באילת
"רוב חיי הייתי עצמאית, היה לי גן ילדים משלי במשך 30 שנה, אבל בגיל 67 חליתי בסרטן ולאחר מכן גילו לי גם גידול במוח. אין בית חולים באילת, ואני נאלצתי לחיות בתל אביב כמטופלת באיכילוב. סגרתי את הגן והכרזתי על פשיטת רגל.
ח"כ ולדימיר בליאק: "ילידי הארץ בדרך כלל נעזרים בהורים, ואצל העולים זה הפוך: הילדים דואגים להורים. זה פוגע בדור הנכדים, כי להם נשאר פחות"
"לפני ארבע שנים, אחרי כל הניתוחים והכימותרפיה, התחלתי לחשוב לאן אלך לעבוד כי יש לי משכנתה וגם ככה אני בפיגורים. הייתי רוצה לשבת בבית, לבשל, ליהנות מסוף חיי, אבל אני צריכה לנסות למשוך שנה ועוד שנה עד שאשלים את המשכנתה ואוכל להוריש את הבית לנכדים.
"אני הולכת כפופה לעבודה. כל הזמן נוסעת לבדיקות, הגוף כואב, לפעמים אין כוח לקום, לפעמים מצב הרוח דיכאוני. יש לי קשיים פיזיים ומנטליים ומגבלות מסוימות בעקבות המחלה שלי ומחלות רקע מסביב, אבל אני צריכה לעמוד על הרגליים וללכת לעבוד. אני מקבלת מהמדינה 3,800 שקל, קצבת אזרח ותיק וחצי קצבת שארים. מגיעות לי שתי הקצבאות, אבל המדינה שלנו יודעת לקחת, וכשצריך לתת היא נותנת חצי.
"המשרה במלון היא חלקית ואני מרוויחה בממוצע 4,000 שקל לחודש. המשכנתה זה 3,400, ויש עוד 1,000 שקל בגלל פשיטת הרגל. בסוף זה לא מספיק בשביל ההוצאות הרגילות, אז אני מוותרת פעם על זה ופעם על זה, וככה מתגלגלת שנים.
"טעיתי כשלא דאגתי לעצמי כעצמאית. בקושי היה לי לשלם לעובדות, אבל שילמתי מה שצריך, ואת עצמי הזנחתי. לא עשיתי לעצמי פנסיה, וגם אם הייתי עושה, הייתי מאבדת אותה בגלל פשיטת הרגל. עכשיו המלון מפריש לי לפנסיה, אבל אחרי תקופה ארוכה של קורונה שבה המלון היה סגור, נאלצתי למשוך את כל מה שהפרישו לי בשנים שלי שם. 12 אלף שקל.
"עכשיו אני צריכה טיפול שיניים דחוף, יש לי בעיה בפה בעקבות הגידול בראש. אני בכאבים, אבל רפואת שיניים היא פרטית כאן. מי שאין לו כסף לא יכול להיות חולה או זקן, ובטח לא כדאי לו להיות שניהם. צריך להיות עשיר כדי להיות חולה במדינה הזאת.
"אני רואה את הזקנים ליד פחי האשפה קרוב לבית שלי, מחפשים בקבוקים ואוכל, וזה עצוב לי נורא. אני מקווה שמתישהו המדינה תרים את הכפפה ותגדיל את הקצבאות".
~~~
"קצבת זקנה אתה מקבל כי אתה זקן. השלמת הכנסה אומרת, 'קצבת זקנה לא מספיקה לך? לך לעבוד ותרוויח חרא, אבל המדינה תשלים לך את ההכנסה'", אומר ד"ר קוק. "הקצבה בעצם מסבסדת את המעסיקים הגרועים, שיכולים לשלם גרושים בידיעה שהמדינה תשלים את זה".
לא מנסים לשנות את זה?
"לאביגדור ליברמן הייתה בעיה בשנה האחרונה, כי רבים מהמצביעים שלו הם יוצאי ברית המועצות שהגיעו לישראל בלי פנסיה ובלי כלום. ולמרות שהוא השר הכי ניאו-ליברלי שהיה פה, יותר מנתניהו אפילו, הוא העלה את קצבת הבטחת ההכנסה ב-500 שקל. זה אמנם ניתן לכל הקשישים בישראל, אבל מבחינת התפיסה, ליברמן לא חושב שיש בעיה עם מבוגרים שעובדים קשה בניקיון, בשמירה, בסופר. מבחינתו ככה זה צריך להיות.
"ככה זה בכל העולם. פוטין העלה את גיל הפרישה לפני המלחמה באוקראינה, ויצא שהגיל יותר גבוה מתוחלת החיים של רוב הרוסים. הוא פשוט אמר להם, 'תעבדו עד המוות'. ברור שבאירופה ובמדינות הסקנדינביות המצב יותר טוב, אבל ישראל לקחה את זה לקיצון. הנה, הממשלה החליטה השנה להגדיל את גיל הפרישה לנשים. רוצים שנעבוד עוד ועוד".
ד"ר קוק: "שמתי לב שבקופות בסופרמרקטים יש יותר גברים מבוגרים. אני רגיל לראות את הדברים האלה בארה"ב, אבל לא זוכר שבישראל היו כל כך הרבה גברים מבוגרים בקופות"
ח"כ ולדימיר בליאק (יש עתיד), חבר ועדת הכלכלה בכנסת היוצאת: "בזמן שהשכר הממוצע במשק עלה לאורך השנים, מדד המחירים לצרכן – שהפנסיה הוצמדה אליו – נשאר כמעט אותו הדבר מאז 2009 ועד השנה האחרונה. בפועל זה שחק את קצבאות הפנסיה ב-20%–25%.
"סיבה נוספת למצב הקשה של הפנסיה בארץ היא שהקצבה הזאת היא אוניברסלית. אמא שלי ושרי אריסון יקבלו קצבת זקנה זהה, למרות ששרי אריסון לא צריכה אותה בכלל. מאותה סיבה, אם אנחנו רוצים להעלות את הקצבה, צריך לעשות את זה לכולם – וזה יוצא מיליארדי שקלים, מה שמרתיע ממשלות. אנחנו התכוונו לשבור את עקרון האוניברסליות ולהעלות את זה דיפרנציאלית, כך שהקצבה תהיה גבוהה יותר ככל שהשכר או הפנסיה נמוכים יותר. ואז הפסדנו בבחירות".
איך נראית קצבת זקנה?
"קצבה בסיסית עומדת על כ-1,500 שקל. עם תוספת ותק – מקבלים עוד 2% על כל שנה – היא מגיעה ל-2,300 שקל. מכאן זה תלוי אם את ממשיכה לעבוד או לא, אם יש לך פנסיה או לא. אם את לא עובדת ואין לך פנסיה משמעותית, אולי תקבלי השלמת הכנסה. קחי לדוגמה את ההורים שלי: הפנסיה שהם הצליחו לצבור ביחד היא 1,000 שקל. לכן הם מקבלים השלמת הכנסה, שזאת תוספת של 5,500 שקל. האם אפשר להתקיים מסכום כזה? לא. זה עובד אצל ההורים שלי רק כי הם גרים בדירה בבעלות המשפחה שלי".
זאת בעיה נפוצה בקרב העולים מחבר העמים.
"נכון, והיא תחמיר, כי בשנים הקרובות יגיעו לגיל פרישה כ-200 אלף אנשים שהגיעו משם בשנות ה-90. אין להם פנסיה כי הם לא הספיקו לצבור, והעול הכלכלי נופל על הילדים שלהם. אם ילידי הארץ בדרך כלל נעזרים בהורים, אז אצל העולים זה הפוך: הילדים דואגים להורים. זה פוגע בדור הנכדים, כי להם נשאר פחות. אצל עולים מאתיופיה המצב עוד יותר קשה, למרות שיש להם יותר עזרה מהרווחה וממשרד הקליטה".
גורם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מספק אבחנות משלו על מצבם של העולים ממדינות חבר העמים: "יש לא מעט מבוגרים שממשיכים לעבוד אחרי גיל 70, רבים מהם דוברי רוסית. אגב, גם חקלאים עובדים עד גיל מופלג ממש, אבל זה מגזר שגווע".
על אילו סוגי עבודות אנחנו מדברים?
"הנשים הרבה פעמים מטפלות, וזה תמיד עצוב כשאישה בת 73 אומרת לי שהיא מטפלת בקשישה. הגברים עובדים במפעלים, בניקיון. זה לא חריג שאנשים חיים מקצבת זקנה של פחות מ-3,000 שקל ולא חריג שהם ממשיכים לעבוד עד שהם כבר לא יכולים יותר פיזית, ואז מביאים להם מטפלת. לפחות יש רשת תמיכה כלשהי, הם לא גרים ברחוב. יש ביניהם לא מעט שאומרים שהם מאוד מודים למדינה על הדאגה שלה. אני שומע את זה בעיקר מאנשים שאין להם משפחה, עריריים, מה שגם נפוץ מאוד בקרב הקהילה הזאת. הם אומרים שאף אחד לא היה דואג להם ברוסיה".
כל יום נרקומן אחר גונב את הכיסא
גאורגי (שם בדוי), 71, עבד בשנים האחרונות כשומר לילה. בחצי השנה האחרונה הוא מאושפז בבית חולים, שם נכרתה רגלו. בתו, מיכל, מדברת בשם המשפחה
"עלינו מקישינב ב-1991. אני, ההורים, סבתא בסלון וכלב, כמו שצריך. שני הוריי מהנדסי קול שעבדו בקולנוע ובטלוויזיה. בארץ אמא שלי הצליחה למצוא עבודה בתחום, אבל אבא ויתר על אולפן והתחיל לעבוד כמתקין כבלים בחברות קטנות שסיפקו שירותים לחברות גדולות. כל פעם החברה נסגרה והועברה לבעלים אחרים, וכל הזמן הזה לא הופרשה לו הפנסיה.
"התקנת כבלים הייתה עבודה פיזית קשה, ואבא עבד בה עד שלא היו לו יותר כוחות. אז הוא התחיל לעבוד בחלוקת עיתונים ביום ובשמירה בלילה. העבודה האחרונה שלו הייתה כשומר לילה באחד מבנייני המשרדים בדרום תל אביב, בתנאים איומים. פעם אחת חולדה נשכה אותו, בקיץ לא היה מזגן, בחורף לא היה חימום, וכל יום נרקומן אחר היה גונב לו את הכיסא. ככה הוא עבד עד גיל 70.
ד"ר לוריא: "אנחנו צריכים לעבוד הרבה שנים ולחסוך כמה שיותר במהלכן. הבעיה היא שמערכת הפנסיה מטילה את כל האחריות על הפרט, וצריך לקוות שאנחנו עושים החלטות נכונות"
אמא נפטרה לפני שנה וחצי, ואבא נותר עם קצבת זקנה של 2,000 ומשהו שקל פלוס קצבת שארים, שזה אחוז מסוים מהפנסיה של אמא. ביחד זה יוצא בערך 6,000 שקל לחודש. לפני שנה וחצי הוא חלה מאוד ולא יכול היה לעבוד יותר, ומצאתי עבורו דיור מוגן שהשכירות בו היא בדיוק בגובה ההכנסה שלו. אני משלימה את כל המחיה שלו, ולא יודעת איך הוא היה מסתדר אחרת.
הסיפור שלנו הוא לא הכי קשה מבין הסיפורים של משפחות העולים מברית המועצות לשעבר. אני מרוויחה טוב, בן הזוג שלי הוא יליד הארץ והוא לא צריך לעזור להורים שלו. במקרים אחרים זה הרבה יותר גרוע".
~~~
"אני לא יועצת פנסיונית, אבל אנחנו צריכים לעבוד הרבה שנים ולחסוך כמה שיותר במהלכן", אומרת ד"ר לוריא כשאני שואלת אותה מה יהיה. "הבעיה היא שמערכת הפנסיה מטילה את כל האחריות על הפרט, וצריך לקוות שאנחנו עושים החלטות נכונות".
אבל אנשים לא מבינים בפנסיה.
"זה נכון, אלה התחלואים של השיטה הזאת. לא בחרתי אפיק פנסיוני טוב, לא התמקחתי על דמי הניהול – האחריות עליי. ככל שיש פחות אוריינות פנסיונית, כך זה משפיע לרעה על הפנסיה שלי. גם כאן האוכלוסיות החלשות סובלות מעמדת נחיתות, אבל מחקרים שנערכו בישראל ובעולם מראים שגם אוכלוסייה חזקה עם תארים אקדמיים וידע כלכלי לא יודעת מה קורה עם הפנסיה שלה. יש מחקר מדהים שעשו בישראל על פקידים במשרד האוצר, כלכלנים ורואי חשבון. החוקרים שאלו אותם מה הם יודעים על הפנסיה שלהם, ומצאו שאפילו רמת הידע שלהם בנושא היא נמוכה".
יש לך הסבר לזה?
"יש כל מיני סיבות שאנחנו לא רוצים לחשוב על זה. זה מתקשר למוות, למחלה".
את צופה שבעתיד נראה יותר מבוגרים עובדים?
"חשוב לומר שמסובך לדעת למה יש יותר עובדים מבוגרים. אני כן יכולה להגיד שבפעם הקודמת שהעלו את גיל הפרישה לנשים, ראינו עלייה במספר העובדים. אני מאמינה שעם השינוי לגיל 65 נראה עלייה נוספת".
ד"ר קוק: "הפנסיה שלנו תלויה בבורסה. שמנו את הגורל שלנו בידיים של ההון הגלובלי, ועכשיו צריך שהקפיטליזם ימשיך לעבוד. בתור היסטוריון של הקפיטליזם, אם אני מסתכל על הטווח הארוך – בדרך כלל הבורסה עולה. האם זה יהיה כך גם בעתיד, עם ההתחממות הגלובלית ובעיות אחרות? לא יודע מה להגיד לך. המצב הוא שאף אחד לא יבוא להציל אותנו ואין מדינה שדואגת ואין איגרות חוב. הכל עליך, והכל בבורסה. נקווה לטוב".