זה בוודאי ייזכר כ"פרשת גיימסטופ", אגדה שהייתה באמת על ניסיון הפיכה כלכלי של צעירים שיושבים בבית ומשחקים במניות. לא פלא שהשבוע דווח על עיבוד קולנועי לסיפור שלא יורד מהכותרות; הרי יש בו כל המרכיבים של דרמה, שלא לומר דרמה קומית. באמצעות ממים וסרטוני טיק טוק הצליחו מילניאלז בארה"ב לנפח את שווי המניות של חברות זניחות כמו רשת חנויות משחקי המחשב "גיימסטופ", ענקית הטכנולוגיה לשעבר "בלקברי" ואפילו מאובן בורסאי כמו רשת ספריות הווידאו "בלוקבאסטר" – ולגרום לשתי קרנות גידור ממוסדות, שהימרו נגד המניות של החברות הללו, להפסד של מיליארדים שהכניס את וול סטריט כולה לסחרור.
אבל בפרשה הזו יש יותר מכותרת, יותר מדרמה ובוודאי יותר מקומדיה. זה גם סיפור של דור שגדל בצל המשבר הכלכלי של 2008 וכעת מתבגר בתוך משבר הקורונה, אנשים צעירים שמאוד מודעים לצורך להרוויח כסף ולהבטיח את ביטחונם הכלכלי, אבל מציאות חייהם אינה מאפשרת להם להתקדם אפילו אל מחוץ לבית של ההורים – ומייצרת רצון לנקום בתאגידי הענק, בבנקים ובקרנות הגידור שאחראים לפערים הכלכליים העצומים בארה"ב. באמצעות אפליקציית "רובין הוד" לסחר במניות, המלניאלז האלה ערערו את שוק ההון המעונב והמלא בעצמו. אלא שבתוך הניצחון האפי הזה מקופלת טרגדיה, כי "רובין הוד" היא גם המקום שבו צעירים רבים איבדו את כל כספם.
"לתפיסתם של הבומרים, המילניאלז זה דור שלא משקיע כסף או מבזבז אותו על כריכי אבוקדו במקום לקנות דירות. מצחיק שעכשיו, כשסופסוף המילניאלז משקיעים בבורסה, הבומרים עדיין מתלוננים"
זה גם סיפורו של דור אחר, דור המבוגרים שקשה לתחום במונחים שנתוניים, אבל קל לסכם בכינוי "בומרים". הם, ההורים והסבים המבוססים של המילניאלז, רואים איך מעשיהם של הצעירים מייצרים נבואות זעם על קריסה אפשרית של בורסות העולם ואפילו של המערכת הכלכלית כולה, ונכנסים ללחץ. מה אם הסיפור האמיתי הוא על ילדים שמשחקים באש?
מדורי הכלכלה מוצפים בפרשנויות סותרות. יש מומחים שרואים בניפוח המלאכותי של מניות סימן מקדים להיווצרותה של בועה שלמה שתתפוצץ לכדי משבר, כמו פיצוץ בועת הדוט קום בתחילת המילניום רק בתוספת אסון הקורונה. אחרים רואים צעירים מפונקים ובורים שמחפשים דרך קלה וחסרת אחריות לעשות כסף, ולעומתם יש החוששים מפני ערעור של הסדר הקיים על ידי מילניאלז שיודעים יותר משנדמה. מול אלה ניצבים פרשנים שמדברים על מהפכה חיונית, תהליך ריפוי אפשרי של תחלואי הקפיטליזם - אם רק יוסקו המסקנות הנכונות ממה שקרה בחודש הראשון של שנת 2021.
כדי לזהות ולפענח תהליכים בעת התרחשותם יש צורך בפרספקטיבה רחבה, הרחבה ביותר בנמצא. פרספקטיבה כמו של ד"ר אלי קוק, מרצה בכיר בחוג להיסטוריה כללית וראש התכנית ללימודי ארה"ב באוניברסיטת חיפה, היסטוריון של הקפיטליזם האמריקאי והמחשבה הכלכלית המודרנית. בפתחה של שיחה על מה שקרה ומה שעוד יקרה, קוק ממצב את עצמו באסכולה האופטימית-זהירה: הוא חושב שהמילניאלז השיגו בשבועיים את מה שאנשי "כיבוש וול סטריט" מעולם לא הצליחו להשיג - למרות שפעלו בשיאם של גלי ההדף ממשבר 2008. קוק אמנם מזהיר מפני ניתוח לא נכון של מניעי המשקיעים ב"רובין הוד", אבל לא נבהל מנבואות הזעם ומבטל על הסף את התגובות ההיסטריות לירידות שנרשמו בבורסות בעקבות עלייתה ונפילתה של מניית "גיימסטופ": "אחד השקרים שאני שומע עכשיו הוא שזה הכסף של כולנו, וזה שטויות. 90 אחוז מהמניות בבורסה נמצאות אצל העשירון העליון, 50 אחוז אצל המאיון העליון, והיחידים שיכולים לקחת סיכון להשקיע בקרנות גידור הם אנשים עם הרבה כסף. 'אנחנו' זה 10 אחוז מהבורסה, המפסידים הגדולים בסיפור הזה הם העשירים, ובואי לא נרחם עליהם".
"מכנים את קית פטריק גיל (בתמונה) 'החלילן מהמלין', וזה הופך את המשקיעים למטומטמים שנפלו בקסמו. אבל החבר'ה הראשונים שנכנסו לסיפור הזה דפקו את קרנות הגידור ושיחקו אותה בענק"
והסיפור הזה, מהי בעיניך החשיבות האמיתית שלו?
"הוא חשף בפני כל העולם את העובדה ששוק ההון הוא משחק של הימורים. כל מיני בנקאים גרמו לנו להרגיש שהם עושים משהו רציני כי הם לובשים חליפות, אבל הם בסך הכל מהמרים. וזה בדרכו עשה את המשחק הזה נגיש לכולנו".
זה דור שקונה מניות של אפל כמו שאנחנו מזמינים אוכל מוולט
ההצלחה של אפליקציית "רובין הוד" מיוחסת בין השאר לעמלות המינימליות שהיא גובה מהסוחרים, ובעיקר לכך שהיא מאפשרת סחר בחלקי מניות – כך שניתן לרכוש, לדוגמה, חלק ממניה ששוויה 1,000 דולר ב-100 דולר בלבד ועדיין ליהנות מהחלק היחסי של כל עלייה בשוויה. אלא ש"רובין הוד" הושקה כבר ב-2013, וזה לא שמצבם הכלכלי של המילניאלז נעשה קשה בן לילה. השאלה היא לא רק למה התרחשה הטלטלה של ינואר 2021, אלא גם למה היא לא התרחשה קודם. "זה קרה עכשיו בגלל הקורונה", אומר קוק. "אחוז האמריקאים מתחת לגיל 25 שעדיין גר אצל ההורים הוא גבוה מאוד, זה חבר'ה שיושבים במרתף של ההורים בלי עבודה, ופתאום הממשלה נותנת לכל אזרח מענק בשתי פעימות – 1,200 דולר ואז עוד 600. חלקם החליטו להשקיע את זה בבורסה, וזאת גם הייתה הטענה נגדם: תראו מה הם עושים עם הכסף. אבל אם אתה גר אצל ההורים וקנית כבר אוזניות ופלייסטיישן, לא מופרך שהדבר הבא יהיה הימורים בבורסה. אולי יש פה גם קטע פסיכולוגי, כי כסף שנפל עליך זה כסף שיותר קל להפסיד".
למה דווקא דרך רובין הוד?
"כי הם יצרו מצב שבו קל מאוד לקנות ולמכור מניות. אם פעם רצית להשקיע במניה, היית הולך למומחה והוא היה עושה את זה בשבילך. זה היה כרוך בביורוקרטיה ובעלויות גבוהות, וכל זה נעלם. אין יותר מתווכים, יש גישה ישירה לשוק ההון, ועכשיו כל הדור הזה יושב בבית וקונה או מוכר מניות של 'אפל' כמו שאנחנו מזמינים אוכל מ'וולט'".
"משקיעי רדיט באים מהימין הכלכלי, הליברטריאני, או מהשמאל בגרסת ברני סנדרס. הם לא אוהבים את טראמפ וגם ביידן הוא אויב, כי הוא חלק מהממסד"
כלומר מדובר בשילוב בין הנסיבות הייחודיות של המגפה לתרבות הדיגיטלית.
"הדבר הרלוונטי הנוסף בהקשר הדיגיטלי הוא הרשת החברתית 'רדיט'. זה עולם של ממים, עולם שהכל בו הוא בדיחות פנימיות, יש שם אפילו קבוצה שמהמרת איזה מם יצליח. בתוך הסצנה הזאת של רדיט קמה קבוצת 'WallStreetBets', 'הימורי וול סטריט', שעליה שמענו כולנו בשבועות האחרונים. מדובר בקבוצה של חבר'ה - רובם גברים לבנים צעירים, אבל לא כולם - שדנים ביניהם במניות ונותנים עצות. הם פיתחו תרבות שלמה, עולם של ממים ובדיחות שאת ואני לא יכולים להבין. למשל, אם הולך להם טוב בשוק ההון, הם חוגגים את הניצחון באכילת שניצלונים שנקראים Tendies. ועכשיו הילדים שאוכלים שניצלונים עשו צחוק מהגדולים, הטרילו את וול סטריט. הם רוצים להיות ויראליים, זה מה שהם תמיד רצו. לא רק דולרים מעניינים אותם, אלא גם לייקים".
View this post on Instagram
מתי נולד הסיפור של מניית גיימסטופ? למה דווקא היא?
"לחבר'ה האלה יש כבר שנים ממים על גיימסטופ, רשת שהמקבילה המקומית שלה היא אולי 'באג'. זה מקום מהילדות שלהם, יש להם ממנו זיכרונות טובים והם מתגעגעים למציאות שבה יכולת להיכנס לקניון ולקנות את המשחק שלך, לפני ש'אמאזון' דרסה את כל העסקים הפיזיים. ב'וולסטריטבטס' דיברו זמן מה על זה שהם הולכים להשקיע בגיימסטופ, וזה דבר לא רציונלי כי זאת השקעה גרועה, הרי אף אחד לא הולך לקניון לקנות משחקי מחשב. בטח לא עכשיו. אבל הם בכל זאת התחילו לקנות מניות של גיימסטופ, והסיפור קיבל תפנית כשהם הבינו שקרנות גידור עשו שורט לחברה הזאת - כלומר, הן מהמרות שהמניה שלה עומדת ליפול".
אז עכשיו זה הקטנים נגד הגדולות.
"כן, ובגלל שקרנות הגידור האלה הן גופי השקעה כל כך גדולים, יש כאן נבואה שמגשימה את עצמה. אם הם רוצים שחברה תקרוס, הם יכולים לגרום לזה לקרות. שורט זה כשאת מהמרת שמחיר המניה ירד: את כאילו לוקחת בהשאלה נייר ערך ומוכרת אותו בשוק, ולאחר זמן מה את צריכה לרכוש את המניה מחדש כדי להחזיר אותה לבעליה. אם היא ירדה בינתיים, יצאת ברווח. ב'וולסטריטבטס' אמרו, בואו נדפוק את קרנות הגידור האלה. נשקיע דרך רובין הוד במניה, נקפיץ אותה בצורה מטורפת, וכשהם יצטרכו להחזיר הם יפסידו מיליארדים. כאן נכנס עוד מושג, 'שורט סקוויז': כשהקרנות רואות שהמחיר עולה, הן ממהרות לקנות בחזרה את המניה כדי למזער הפסדים. זה כמובן גורם למחיר המניה להמשיך לטפס, כך שבעצם הן כורות לעצמן את הקבר, מה שאכן קרה".
הם הולכים ביודעין להפסיד את הכסף שלהם
לכאורה זה היה אמור להסתיים באותה נקודה. הילדים מנפחים עוד ועוד את מחיר המניה, הבומרים מקרנות הגידור נאלצים לרכוש אותה במחיר אסטרונומי ומפסידים הון, הסוף. "אבל אז קרה דבר ביזיוני", אומר קוק, "באיזשהו שלב רובין הוד לא נתנה יותר לילדים האלה לקנות מניות של גיימסטופ. זאת הייתה בגידה קשה, המוניטין של האפליקציה הזאת הרי נבנה על דמוקרטיזציה של ההשקעות, כוח לאיש הקטן. אבל מתברר שיש לרובין הוא עוד לקוחות - אנשי וול סטריט שקונים מהם מידע על בסיס הנתונים של המנויים שלהם. והפלא ופלא, כשהגיע רגע האמת הם יישרו קו עם וול סטריט".
"מה שראינו בחצי השנה האחרונה הוא פסיכי, שוק ההון שובר שיא ועוד שיא בזמן שמיליוני אמריקאים סובלים מרעב ומתים מקורונה. הגיע הזמן שהבורסה תשקף את המציאות העקומה"
בוא נלך צעד אחורה. אם הצעירים יודעים שגיימסטופ היא השקעה רעה, למה הם נכנסים לזה מלכתחילה? הרי הם יפסידו כסף.
"כאן נכנס שיקול אחר של חלק מהם, כמו בחור שחשף ב'וולסטריטבטס' את הסיפור האישי שלו. הוא הזכיר שבמשבר של 2008, כשקרנות הגידור והבנקים הגדולים הפילו את החברה האמריקאית ותוך שנה שוב גלגלו בונוסים, מיליוני אמריקאים איבדו הכל ולא חזרו לעצמם. הוא כתב שהוא כאן בשביל הנקמה, שאבא שלו הוא אדם שבור ואלכוהוליסט שעומד למות. כמוהו יש רבים שגדלו בצל המשבר הכלכלי, והם לא עושים את המהלך הזה בשביל כסף, אחרת הם באמת לא היו משקיעים בחברות כמו גיימסטופ. הם אוהבים את הסרט 'ג'וקר' ואוהבים לשתף את הסצנה מ'האביר האפל' שבה הג'וקר הקודם שורף הר של כסף. הם הולכים ביודעין להפסיד את הכסף שלהם. יש כאן קטע תרבותי, הם מתלהבים ממי שמחזיק במניה אחרי שהיא התחילה לקרוס. זה סוג של גבריות חדשה, כולם מוכרים ואני מחזיק את המניה ביד כמו גבר".
יש גם משקיעים צעירים עם אג'נדה אחרת לגמרי. לא מעט נכתב על קית פטריק גיל בן ה-34, הידוע בכינוי "החתלתול השואג", ששכנע רבים להשקיע במניית גיימסטופ דרך רדיט וערוץ היוטיוב שלו. בפורום וולסטיריטבטס פרסם גיל צילום מסך שהראה כי השקיע 53 אלף דולר בגיימסטופ; עד יום רביעי שעבר הוא גרף רווח של 4,000% על ההשקעה. בימים האחרונים הפסיד אמנם למעלה ממחצית מהרווחים שצבר בשנה האחרונה, לאחר שגיימסטופ צללה כלעומת שטיפסה, אבל אין ספק שהאיש הזה בא להרוויח.
כמה "החתלתול השואג" משמעותי בסיפור הזה?
"הוא דמות מרתקת, אבל התקשורת מנסה לעשות פה מה שהיא תמיד עושה - להפוך את הסיפור לאישי, לתת פרצוף לתופעה, ובכך היא מפספסת את העיקר. בתקשורת מכנים אותו 'החלילן מהמלין', וזה הופך את החבר'ה האלה למטומטמים שנפלו בקסמו של שרלטן ועכשיו הולכים לאבד הכל אחרי שהשחקנים הגדולים בוול סטריט קרקפו אותם. אבל חייבים להבין, החבר'ה הראשונים שנכנסו לסיפור הזה עשו מהלך מתוחכם, דפקו את קרנות הגידור ושיחקו אותה בענק. הם לא הפסידו כסף, הם מכרו את המניה בחזרה במחיר גבוה פי אלף ממה שקנו. עכשיו התקשורת מנסה למסגר גם את הסיפור של החתלתול השואג כאילו הוא הפסיד כסף, וזה ניסיון של המדיה להגיד לנו 'בואו תשאירו לנו המומחים להגיד לכם מה לעשות'. זה מטומטם".
View this post on Instagram
ואתה אומר, כל הלך הרוח הזה של לדפוק את וול סטריט מתחיל לא בגיימסטופ אלא ב-2008.
"כי המסכות ירדו. מאז המשבר אנחנו יודעים שהבנקים הגדולים לא עוזרים לנו ושהם משחקים משחקים על חשבוננו, כי הם גופים מונופוליסטיים שיכולים להישען על המדינה שתבוא ותציל אותם, אבל לא אותנו. בארה"ב מובן לכולם שמאחורי הדבר הזה עומד משהו שהוא מעבר לכסף, כי כולם שם שונאים את הבנקים. בישראל זה עדיין לא קרה, אבל אולי יקרה בעוד חצי שנה. לכן המבט הישראלי לא רואה את גודל הקרע החברתי, אותו קרע שהצמיח את טראמפ אגב".
מהו באמת השיוך הפוליטי של אותם משקיעי רדיט?
"או ימין כלכלי, ליברטריאני, או שמאל בגרסת ברני סנדרס. הם לא אוהבים את טראמפ וגם ביידן הוא אויב, כי הוא חלק מהממסד".
אחת הטענות נגדם היא שהם לא מבינים בשוק ההון, מבצעים פעולות הרות גורל בלי הידע הדרוש.
"הם מבינים בבורסה בדרך שלהם, גם בגלל כלים כמו רובין הוד וגם כי אין להם פנסיות או עבודה מסודרת. אם הם מושקעים בבורסה, זה כי הם למדו אותה היטב. יש פה גם עניין של רקע: מאז 2008 הופיעו המון ספרים, סרטים ותכניות טלוויזיה שחשפו אותם לפרטים הקטנים של העולם הזה".
"קרנות הגידור בבעיה. יש עכשיו ילדים שהם שחקן חדש וחזק, שהקרנות לא יודעות איך להתמודד איתם. מה שקורה הוא דבר מצוין במובן הזה, כי הוא מערער את המצב הקיים"
ועדיין, ההתנהגות שלהם מנוגדת למצופה ממשקיע רציונלי.
"אנחנו מתקשים להבין שאי אפשר להכניס אותם לשבלונה של מיקסום רווחים. לאנשים יש איזו תפיסה שהבורסה זה מקום שבו גבר לבן בחליפה מחליט איזו חברה עומדת להצליח ואיזו לא. הם הראו שזה לא ככה. מה שאתה עושה בשוק זה בסופו של דבר ניחוש מושכל - למניה הזאת יש כרגע נטייה לרדת, לכן אקנה אותה בשמונה בבוקר ואמכור בצהריים. בורסה היא בסך הכל הימורים בין אנשים עשירים, ואין בה שום דבר יעיל או ערכי. לא כל הבורסה, אבל בטח קרנות הגידור".
צעירים גם התאבדו אחרי שאיבדו הון ברובין הוד
לצד ההתנגשות בין שני סוגים של משקיעים, קוק מציע לא להקל ראש במאבק הבין-דורי שאנחנו עדים לו. "יש נרטיב של בומרים על המילניאלז – לתפיסתם זה דור שלא מתעניין בכלכלה, לא משקיע כסף או מבזבז אותו על כריכי אבוקדו במקום לקנות דירות. וזה נרטיב מטומטם, כי המצב הכלכלי של המילניאלז הוא מחורבן בהשוואה לזה של הדורות הקודמים. הבומרים חיו בגן עדן שבו הלימודים היו זולים, שהכל היה יותר זול ופחות תחרותי. זה מצחיק שעכשיו, כשסופסוף המילניאלז משקיעים את הכסף שלהם בבורסה, הבומרים עדיין מתלוננים".
>>רוצים עוד? הירשמו לניוזלטרים של קבוצת mako<<
הפער הדורי מורגש בכל מקום, בוודאי במערב. למה זה התפוצץ דווקא בארה"ב?
"אם משווים לישראל אז יש עניין רגולטורי. בארץ אין לך אפליקציה לקניית מניות בבורסה של תל אביב, ובארה"ב זה חלק מהאידיאולוגיה הקפיטליסטית. זאת הנקודה המרכזית, כי ארה"ב היא המדינה הכי קפיטליסטית בעולם ואנחנו נוטים לשכוח שזה לא רק עניין של גודל אלא גם של תרבות. בשנות ה-80 התחילה התופעה של ה-Day traders, אנשים החליטו שהם לא רוצים לעבוד אלא להרוויח כסף מלקנות ולמכור מניות. זה נהיה החלום האמריקאי החדש. כשבאותו עשור יצא הסרט 'וול סטריט', עם מייקל דאגלס כנציג של קרן גידור שנואם ש'תאוות בצע היא טובה', אנשים תלו את הפוסטר שלו על הקירות. אבל אז הגיע המשבר של 2008 ואנשים לא מעריצים יותר את האנשים האלה, הם שונאים אותם. לא שזה מונע מהם לרצות להיות עשירים כמוהם".
View this post on Instagram
איך לדעתך זה יתפתח? כמה זה ישפיע על הכלכלה האמריקאית ומכאן עלינו?
"יכול להיות שהסיפור הזה יגמר כקוריוז ובעוד חמש שנים הם יהיו זיכרון בלבד, חיסוני הקורונה יעשו את שלהם והם יצאו מהמרתפים ולעולם לא נשמע מהם שוב. זאת אופציה, אבל אני חושב שעדיין יש פה השפעה כוללת על איך אנשים מסתכלים על שוק ההון. קרנות הגידור בבעיה, עלו עליהן. יש עכשיו ילדים שהם שחקן חדש וחזק, קבוצה גדולה של אנשים שהקרנות לא יודעות איך להתמודד איתם. מה שקורה הוא דבר מצוין במובן הזה, כי הוא מערער את המצב הקיים".
יש אנשים שזה בדיוק התרחיש שמבהיל אותם.
"שוק ההון בארה"ב מתנהל בצורה מזעזעת. הוא בקושי משפיע על הכלכלה האמיתית, הכסף כמעט שלא מגיע לאנשים שבאמת צריכים אותו. אין היום השקעות הון גדולות בטכנולוגיות, במפעלים. זה הכל משחקים של עשירים שמעבירים את הכסף מאחד לשני, עולם מנותק לחלוטין מהמציאות הכלכלית. מה שראינו בחצי השנה האחרונה הוא פסיכי: שוק ההון שובר שיא ועוד שיא בזמן שמיליוני אמריקאים סובלים מרעב ומתים מקורונה. הניתוק הזה בין העולם האמיתי לבורסה הוא אדיר, והסיבה שכל הדברים האלה קורים היא שהבונוסים של המנכ"לים בתאגידי הענק מגיעים כמניות או כאופציות. לכן המטרה שלהם היא לא לבנות חברה מצליחה, לא לדאוג לביטחון תעסוקתי, אלא למקסם את מחיר המניה. מכאן כל המשחקים הפיננסיים האלה".
תרחיש אחר שמזהירים מפניו הוא משבר כלכלי כמו ב-2008.
"לסיפור הזה יהיו בהחלט השלכות על הכלכלה האמיתית אם הבורסה תיפול, אבל קשה לי להאמין שאנחנו מתקרבים למצב כזה. הבנק המרכזי האמריקאי לא יתן לזה לקרות. נכון שהרבה אמריקאים לקחו הלוואות כדי לקנות מניות, אבל הריבית נמוכה. אז מצד אחד אתפלא אם הסיפור הזה יוביל לקריסה, ומצד שני, הכלכלה האמריקאית כבר במצב איום ונורא והגיע הזמן שהבורסה תשקף את המציאות העקומה".
זה לא בדיוק סוף טוב.
"יש משהו מאוד אמריקאי בגישה של החבר'ה האלה, כי הם כאילו הראו שהדרך להפיל את בעלי ההון הגדולים היא להיות בעל הון קטן. כלומר, הדרך לנצח את הקפיטליזם היא להיות קפיטליסט. אני חושש שאנשים יתחילו לחשוב שרובין הוד היא הפתרון, אבל היו גם מקרים של צעירים שהתאבדו אחרי שאיבדו שם המון כסף. חייבים להבין, רובין הוד זה רק כלי, והוא הצליח כי הם עבדו כקולקטיב. הייתי שמח מאוד אם זה היה הולך לכיוון שבו אנשים יגידו, תראו מה קורה כשאנחנו מתאגדים ביחד, מיליוני אנשים. תראו איך אנחנו יכולים להפיל את הקבוצות הכי חזקות במשק".