"השכר של נוחי דנקנר: 1.26 מיליון שקל לחודש כולל מענקים". זאת הייתה הכותרת של העיתונים הכלכליים בחודש מרץ 2005, כשחברת אי.די.בי אחזקות פרסמה את דוחותיה הכספיים וסיכמה שנה אדירה מבחינתה - רווח שיא של 595 מיליון שקל. יש הרבה דרכים לספר על מה שקרה מאז לאי.די.בי ולדנקנר, אבל זאת כנראה הקצרה והקולעת מכולן: מי שהיה יו"ר אי.די.בי אמור להתחיל לעבוד בקרוב כעוזר הוראה בכלא. שכרו יעמוד על 1.25 שקלים לשעה.
חודש עבר מאז שדנקנר הפך מהמשפיע מספר אחת על המשק הישראלי לאסיר מספר 9093384 באגף 7 של כלא מעשיהו (שכונה אגף 10 בתקופת אולמרט). בשעות הבוקר של ה-2 באוקטובר הוא הגיע במכנסי ג'ינס וחולצת טי שחורה לכלא ברמלה, מלווה בפרקליטתו עו"ד שני אילוז, בחתנו טל אנגלנדר וברב יעקב גלויברמן. רגע לפני שהחל לרצות שלוש שנות מאסר בגין הרצת מניות הוא מסר הודעה לתקשורת: "המעמד כאן הוא יום קשה לי ולמשפחתי. אני בוטח באלוהים ובוטח מאוד במערכת המשפט ואוהב את מדינת ישראל". הוא סירב להשיב לשאלות העיתונאים, כולל לשאלה אם הוא חש חרטה.
השכר המעודכן של דנקנר נשמע מגוחך אפילו לאדם שלא היה מורגל לגלגל מיליארדים, אבל אלו הסכומים שמשלם שב"ס לאסירים. הרב הראשי לשעבר יונה מצגר - חברו של דנקנר לאגף 7 שמרצה שלוש וחצי שניo מאסר בגין קבלת שוחד - עובד במכבסה בסכום של כשקל לשעה. מי שמעוניין להשתדרג כלכלית יכול לעבוד בעבודה פיזית באחד מהמפעלים בכלא תמורת 13 שקלים לשעה.
הימים הראשונים בכלא לא פשוטים וההסתגלות קשה נפשית ופיזית, אבל לפחות כלפי חוץ נראה שדנקנר עשה את ההתאמות הדרושות. "נוחי הוא דמות חיובית מאוד באגף", מספר מתוך הכלא ב', אסיר במעשיהו. "מאז שהוא נכנס שוררת במקום אווירה מאוד נינוחה ורגועה לעומת מה שהיה קודם".
מה היה קודם?
"לפני שהוא הגיע הייתה מתיחות בין כמה מהאסירים. הוא משרה עליהם רוגע, הם מכבדים ומעריכים אותו מאוד. הוא גם התאקלם מהר מאוד, לא מבקש הנחות, לא עושה עניין משטיפת כלים או אפילו ספונג'ה באגף. הוא עושה את המטלות כמו שאר האסירים. אם אהוד אולמרט משך אש וגרם לא מעט כאבי ראש לסוהרים ולבכירים בשב"ס, אז נוחי הוא ההפך. הסוהרים מחבבים אותו מאוד. הם מסתדרים עם האישיות שלו".
ביום שלישי הקרוב, ב-13 בנובמבר, יחגוג דנקנר 64 מאחורי הסורגים. זה אולי הכי רחוק מהחגיגות שהיה רגיל אליהן, אבל ב' לא צופה משבר. "אני לא חושב שנוחי נכנס למרה שחורה או חש מבוכה בגלל המצב", אומר ב'. "רואים שהוא עשה הכנה לקראת המאסר ולמעט הסתגלות ביום-יומיים הראשונים, רואים שהוא לא נפל ישר לתוך מים עמוקים".
עדיין, זה בטח לא קל מבחינה פסיכולוגית.
"לדעתי הוא מרגיש שהוא בכלא בסוג של תיקון פנימי. הוא לא מודה בעבירות שביצע ולא מדבר עליהן או על המצב בכלל. אין לו שום טענות לאף אחד והוא ממש לא מתבכיין על מה שעבר אליו. הוא מבחינתו נכנס לכלא בראש זקוף וייצא ממנו בראש עוד יותר זקוף".
הבדיחה הקבועה על אסירי צווארון לבן היא שהתנאים בכלא גורמים לראשים שלהם להצמיח כיפות.
"הוא הביא מהבית ערכת תפילין וציצית, כיפה וקובץ תפילות מיוחדות שרב הכין בשבילו לפני שהוא נכנס לכלא", אומר מ' אסיר נוסף ששוהה עם דנקנר בכלא. "הוא גם דואג שאסירים ישלימו מניין. תמיד הייתה לו קרבה לרבנים, בשיאו הוא תרם עשרות מיליונים למוסדות של הרב יהואשיהו פינטו, ה'רנטגן' ואחרים. אבל הוא לא חוזר בתשובה כמו אסירים אחרים שגילו את הדת בכלא. יש לו פשוט פינה חמה בלב לדת. יכול להיות שהוא עוד ייצא מהכלא חזק יותר נפשית ורוחנית מאיך שהוא נכנס".
הטייקון שנכנס לסחרור
דנקנר נולד לאחת המשפחות העשירות בישראל. אביו יצחק הוא מבעלי מפעלי תעשיות המלח בעתלית. נוחי למד בתיכון "גימנסיה הרצליה" בתל אביב, ושירת בצבא כקצין מודיעין. לאחר השחרור הוא למד מדעי המדינה ומשפטים באוניברסיטת תל אביב והתמחה במשרד עורכי הדין "יגאל ארנון ושות'". כשהפך לעו"ד הקים משרד משלו עם משה לוסקי.
דנקנר אהב את עולם המשפט, אבל נמשך תמיד לעסקים. ב-1995 הקים יחד עם אביו ושותפים נוספים את חברת "גנדן תיירות תעופה". החברה צברה חובות והפסדים של עשרות מיליוני שקלים, אבל השתלטה על חברת "כלל תיירות" ותחתיה הוקמה "אי.די.בי תיירות". ב-1999 הוא הקים את חברת "גנדן השקעות". שורה של השקעות כושלות הביאו אותו לחוב אישי של כ-400 מיליון שקל לבנקים.
בשנת 2003, יחד עם משפחות מנור ולבנת, רכש דנקנר את גרעין השליטה על תאגיד אי.די.בי. בהמשך השתלט בעזרת מינוף מהבנקים גם על קונצרן "כור", חברת הקמעונאות "שופרסל" וחברת התקשורת "סלקום", והפך במהירה לאיש החזק ביותר במשק הישראלי. העיתונות הכלכלית דיווחה על תגמול מנהלים במשכורות שמנות ומפנקות של עשרות מיליוני שקלים בשכר שנתי. דנקנר, על פי "גלובס", קיבל כ-60 מיליון שקל בשנה. ב-2010 הונו הוערך על ידי המגזין "פורבס" בכמיליארד דולר.
יש כאלה שמסמנים את רגע נפילתו של דנקנר ברכישת העיתון "מעריב" מידיו של איש העסקים עופר נמרודי – עסקה בה הפסיד מעל 300 מיליון שקל. המחאה החברתית שפרצה בשנת 2011 פגעה מאוד במעמדו הציבורי, והוא הפך לאדם המזוהה ביותר עם הכינויים "הטייקון" ו"הון-שלטון".
החובות של החברות של דנקנר היו גבוהים משוויי נכסיהן, מה שגרם לילד הזהב של המשק הישראלי להיכנס לסחרור. בניסיון אחרון להשאיר בידיו את הבעלות על אי.די.בי הריץ דנקנר את מניות החברה כדי להעלות את ערכן לפני ההנפקה הצפויה ב-2012. דנקנר הכחיש את הטענות, אך הורשע בבית המשפט המחוזי, שגזר עליו שנתיים מאסר בפועל, שנה מאסר על תנאי וקנס של 800 אלף שקל. דנקנר ערער לעליון, וזה החמיר את עונשו לשלוש שנות מאסר בפועל. בחודש שעבר, כאמור, הוא החל לרצות את עונשו.
קודם כניסתו לכלא התייעץ דנקנר עם האסירים המשוחררים דני דנקנר (בן דודו), איש העסקים ג'קי בן זקן והזמר קובי פרץ, ועם עו"ד שני אילוז, שעברה איתו על תהליכי הקליטה ועל שגרת היום. דנקנר התלבט באיזה כלא ירצה את עונשו, ופרץ (שישב במעשיהו לצד אולמרט) סייע לו בבחירה, שהתקבלה בעיקר בשל הקרבה למשפחה בסביון ולחברים ועורכי הדין במרכז. "נוחי הוא איש של הפרטים הקטנים", מספר ג', אסיר משוחרר ששהה במעשיהו כשדנקנר הגיע. "הוא התלבט מאוד בין אגף שבע במעשיהו לבין כלא חרמון. הוא חייב היה לדעת כל דבר לפרטי פרטים, יתרונות וחסרונות. היה חשוב לו לדעת מאיפה הכי כדאי לו לרצות את העונש מבחינת תנאים ואסירים. הוא שוחח כמה פעמים עם קובי ועם בן דודו דני. הם נתנו לו המון טיפים איך להתאקלם בכלא, וזה הביא אותו מוכן למאסר".
בחדר עם רואה חשבון ודיג'יי
התא של דנקנר במעשיהו הוא חדר מספר 2. שכניו לתא הם רואה החשבון א' והדיג'יי והמוזיקאי א'. באגף הקטן, שמונה 15 אסירים בסך הכל, נמצאים גם הרב הראשי לשעבר יונה מצגר ומהנדס עיריית ירושלים לשעבר אורי שטרית (מגיבורי פרשת הולילנד). האסירים אינם אלימים ולא נחשבים למסוכנים – רובם הורשעו בעבירות צווארון לבן כמו מרמה ותאונות דרכים – אך מצלמות אבטחה עוקבות אחריהם במשך 24 שעות ביממה. בתקופת אולמרט אובטח האגף על ידי ארבעה סוהרים, אך כיום צומצם מספרם לשניים. גם שאר הטבות להן זכה אולמרט במהלך שהותו בכלא בוטלו כך למשל חדר הכושר שבו התאמן נסגר, וכך גם חדר הביקורים של האגף, שאפשר לאסירים לפגוש את משפחותיהם מבלי לצאת לבושים במדי אסיר לאגף הביקורים המרכזי של הכלא.
"היממה הראשונה בכלא לא הייתה קלה במיוחד עבור נוחי, אבל אחרי כמה שעות הוא הבין לגמרי איפה הוא נמצא", מספר מ', אסיר נוסף באגף בשיחה מהכלא. "בהתחלה הוא היה עסוק בקריאת קובץ תפילות ופרקי תהילים שרב המליץ לו לקרוא מדי יום. הוא טרח ללמוד ולההכיר את האסירים והשלים מניין בתפילות. יחסית לאולמרט, למשל, הוא התאקלם מהר מאוד. הוא הבין שהמאסר שנגזר עליו הוא בגדר גזירה משמיים והשלים עם זה".
סדר היום של דנקנר מתחיל בשש בבוקר בהשכמה וספירה. הסוהרים - לעיתים בליווי מפקד האגף - בודקים שמצבם של האסירים טוב ושלא היו אירועים חריגים בלילה. בשבע מתקיימת תפילת שחרית. דנקנר אחראי על המניין.
"חשוב לו מאוד להתפלל במניין", ממשיך ג' , "הוא מדרבן את האסירים להתפלל בבוקר. יש לו כוח שכנוע והוא נעים הליכות, אי אפשר להגיד לו 'לא'. הוא התחזק מאוד בכלא מבחינת דתית ורוחנית". אבל דנקנר לא מסתובב עם כיפה באגף – הוא חובש אותה רק בתפילות ובארוחות.
משמונה בבוקר ועד 12:30 – בשעה שהאסירים נמצאים בלימודים ובעבודות מחוץ לאגף – עובד דנקנר לצידו של הרב מצגר. בסביבות 13:30 נערכת בבית הכנסת הקטן תפילת מנחה, ובין חמש לשש – ערבית, כשבתווך מתקיימת ספירה נוספת. בערב, בתאים, הם יכולים לשמוע רדיו, לצפות בטלוויזיה ולקרוא עיתונים. דנקנר מנוי על "גלובס", וקורא גם ביוגרפיות היסטוריות וספרי כלכלה ופילוסופיה. הוא רשאי, כמו כל האסירים, להחזיק עד חמשיה ספרים בתאו.
את ארוחות הצהריים והערב מכינים האסירים בעצמם. הם מקבלים אוכל מהמטבח ומשדרגים אותו באמצעות מוצרים מהקנטינה שהם רוכשים באמצעות תקציב משותף אליו תורם כל אסיר 300 שקל מדי חודש. "יש לנו מקרר ואנחנו קונים בשר ומוצרים נוספים מהקנטינה כמו תבלינים וקופסאות שימורים, ודואגים לאכול מה שאנחנו רוצים", מספר ב' השוהה באגף. "דני דנקנר היה השף של האגף, וכשהוא השתחרר לקח אורי שטרית את הפיקוד. הוא אחראי על האוכל ועל מה שקורה באגף מבחינת מטלות ומשימות". דנקנר שומר על תזונה בריאה ומקפיד לאכול הרבה פירות, ירקות וגבינות קלות.
דנקנר סובל מבעיה ברגליים בעקבות ניתוח גב שעבר בעבר. אבל לדברי אסירים אחרים הוא לא מנצל את האפשרות להקלות. "הוא הסכים לעבוד במכבסה ולא לשבת בבטלה באגף", ממשיך ב'. "מגיעות לו המון זכויות אבל הוא לא דורש משב"ס לתת לו. לא מנצל את הזכויות שלו. הוא אסיר טוב, לא עושה בעיות. מה שאומרים לו עושה, לא מתווכח. קשה לו מאוד עם זה שהוא לא רואה את ילדיו, נכדיו ואשתו כל יום, אבל הוא לא מתבכיין על זה. הוא מתמודד בגבורה ובאצילות נפש עם המאסר".
"נוחי חזק מאוד מבחינה מנטלית", מסכים מ'. "הוא לא אחד שמתכנס בעצמו ושוקע בדיכאון. נהפוך הוא. הוא לא מרגיש מורם מעם. הוא הכי עממי, עושה הכל כמו כולם – עושה כלים, שוטף את הרצפה. הוא נתפס כאדם לבבי וחם מאוד. אסירים מדברים איתו על כלכלה, הוא מסייע לכל מי שפונה אליו. אני לא אתפלא אם אסירים לפני שחרור מבקשים ממנו עזרה במציאת עבודה או בקשרים עסקיים".
דנקנר משוחח עם משפחתו מדי יום. "הוא מדבר המון בטלפון עם המשפחה, מפריע לו שהוא מנותק מהם ומהחברים הקרובים", אומר ב'. בני המשפחה מגיעים לביקור של 30-40 דקות אחת לשבועיים. בעוד תשעה חודשים יצא דנקנר לראשונה לחופשה בת 48 שעות.
גם חבריו של דנקנר משתדלים לשמור איתו על קשר. חשבון הטלפון הציבורי עולה לו בין 500 ל-1,500 שקל בחודש. "יש לו חברים טובים בעולם העסקים שזוכרים לו חסד נעורים ולא נטשו אותו. חשוב לו לא לאבד קשר עם העולם העסקי ולהיות בעניינים". אך לכאורה, דנקנר לא מתעסק בקאמבק אפשרי.
"יש אסירים שאומרים לו: נוחי, אתה כמו יוסף הצדיק שבשיאו הושלך לבור האסירים על ידי פרעה, נחלץ מזה וחזר למה שהיה", מספר ג', "אבל הוא מבטל את זה, לא חושב את זה בכלל".
בשבוע הבא יבקר את דנקנר בכלא הרב גלויברמן, שיעביר גם שיעור תורה לאסירים. "מאז שנוחי נכנס לכלא הוא לא יצר איתי קשר טלפוני", מספר גלויברמן, "אבל אני מעריך שהוא בסדר. אני יודע שהוא הכין את עצמו היטב למאסר".
הסכסוך עם השב"ס ופשיטה על החדר
באחרונה החל דנקנר לכתוב ספר על חייו. בשב"ס, שנכוו מהספר שכתב אולמרט, לא מתלהבים מהרעיון ואסרו על דנקנר להמשיך בכתיבה. "לפני כמה ימים סוהרים עשו פשיטה על התא, הפכו אותו ולקחו מסמכים שונים, כולל את המחברת שבה החל לכתוב את זיכרונותיו", מספר אסיר באגף. "הם חשבו שהוא מחביא מהם איזה סודות. אחר כך הסוהרים התנצלו והחזירו לו את המסמכים וביקשו ממנו לא לכתוב את הספר". לאולמרט, הוא מזכיר, זה לא קרה. "איתו הם לא העזו להתעסק. הוא עשה להם בית ספר, לא דפק להם חשבון בכלל, סובב את שב"ס על האצבע הקטנה שלו. הוא כתב ספר באגף. הוא עשה מה שרצה. בנוחי הם מתעמרים ומציקים לו, סתם, בלי שום סיבה, רק בגלל שהוא אסיר טוב שלא פוצה את פיו ומתווכח".
דנקנר, כך נראה, גם לא מתכוון להגיש בקשה לחנינה. "זה ממש לא על הפרק", אומר אחד האסירים באגף. "הוא לא בשלב של להגיש חנינה ולא בטוח שזה גם יקרה. הוא לא איש שיגיש עתירות נגד שב"ס. הוא רוצה לסיים את המאסר שלו באופן מופתי ולחזור לחיק משפחתו ולחייו העסקיים".
תגובת שירות בתי הסוהר תפורסם כאשר תתקבל