בית המשפט העליון דחה בתחילת החודש ערעור שהוגש על פסק דין שניתן על ידי ביהמ"ש המחוזי בחיפה, ממנו עולה סיפור חמור עד כדי חשש לזיוף הסכם לכאורה. בפסק הדין שניתן בחודש מאי נדחתה תביעת יזם, שטען לשותפות בפרויקט תמ"א 38 בנהריה שקידם יזם אחר - וזאת על סמך "הסכם" שנחתם לכאורה בין השניים בפני עורך דין. אלא שבית המשפט מצא כי ההסכם בסבירות גבוהה זויף, ומצא את עדות עורך הדין שהעיד כי ההסכם נחתם בפניו כלא אמינה. "התובע החליט לייצר לעצמו, יש מאין, 'שותפות אחרת' בפרויקט, ובתוך כך לנסות ולהתעשר שלא כדין", קבע השופט יצחק כהן, והשית עליו הוצאות משפט חריגות וכבדות בסך של 244 אלף שקל.
מקור התביעה הוא סכסוך רב שנים בין שני יזמים: ינון-חי השקעות (97) בע"מ, בבעלותו של ינון בובליל, ושכטר ובניו קבלני בניין בע"מ, שבבעלות שמעון שכטר. בתביעה שהגיש טען בובליל כי הוא ושכטר הם שותפים מלאים בפרויקט תמ"א 38 הריסה ובניה בנהריה, הממוקם בקרבת שדרות הגעתון והטיילת העירונית, ברחוב בלפור.
מפסק הדין עולה כי בשנת 2010 חתמו השניים על הסכם שותפות לצורך קידום פרויקטים, אך ב-2015 חתמו על הסכם המשנה את תנאי השותפות לקראת היפרדות, תוך קביעה של שנה אחת נוספת כ"שנת צינון". לטענת התובע, בין השניים נחתם חוזה נוסף המחריג את הפרויקט בבלפור מפירוק השותפות. בשנת 2021 הגיש בובליל תביעה בטענה כי הוא שותף בפרויקט, וביקש מביהמ"ש להורות לחברה שבבעלות שכטר כי היא מנועה מלקדם את הפרויקט, אלא בשיתוף מלא עם החברה שבבעלותו. במסגרת הדיונים, הגיש בובליל הסכם שנחתם לכאורה בין הצדדים, לפיו אותו פרויקט אמור להתבצע בשותפות ביניהם.
אלא שלטענת שכטר, שיוצג באמצעות עו"ד שי אולשביצקי, המסמך שהוצג לבית המשפט זויף, ואינו נושא את חתימתו האמיתית. עוד טען כי השותפות פורקה ולבובליל אין ולא היו זכויות בפרויקט מלכתחילה. בובליל מצדו הציג את המסמך שנערך במשרדו של עו"ד אושרי שלוש וכן זימן את עו"ד שלוש להעיד בעניין.
במהלך עדותו אישר עו"ד שלוש כי ההסכם נחתם במשרדו ונערך על ידו, אך בית המשפט מצא מספר קשיים בגרסה זו. בעוד שהעותק שהוגש לבית המשפט היה עותק מצולם של ההסכם, ההסכם המקורי או העתק ממנו לא נמצאו בחזקתו של שלוש, לא במשרדו, בתיק הנייר שאותו ניהל ואף לא במחשבי המשרד. בובליל ושלוש העידו כי שכטר חתם על המסמך, אך לא הצליחו להוכיח טענה זו, וגם לא צירפו חוות דעת מקצועיות לשם ביסוס הטענה. שכטר מצידו, הציג חוות דעת גרפולוגיות וכן חוות דעת של מומחה מז"פ להשוואת כתבי יד, וכן ראיות נוספות, החותרות תחת הגרסאות העובדתיות של בובליל.
עוד התברר, תוך כדי ניהול ההליך, כי בובליל ועו"ד שלוש תיאמו עדויות יממה לפני ישיבת ההוכחות בסיועו של עו"ד המייצג מטעם בובליל. השופט יצחק כהן כתב בפסק הדין כי "מתברר מעדותו של בובליל, שעו"ד שלוש ועו"ד אלון עברו ביחד עם בובליל על גרסתו של בובליל".
עוד כתב השופט כהן, כי "עו"ד שלוש ידע להעיד, שהמסמך המקורי נחתם לפניו, והוא היה עד לחתימתו של שכטר על המסמך. יש קושי בדברים אלה, שהרי כאשר נשאל עו"ד שלוש על פגישתו עם בובליל יום אחד בלבד לפני היום בו מסר את עדותו, ונשאל על מה שוחחו, הוא השיב כי אינו זוכר. לעומת זאת, הוא זוכר שבתאריך 25.5.2015, דהיינו לפני כשבע שנים, שכטר חתם לפניו על המסמך שבמחלוקת. לאחר ששקלתי את עדותו של עו"ד שלוש, מתקשה אני לקבוע שהמסמך שבמחלוקת נערך והודפס במשרדו, וכן מתקשה אני לקבוע ממצא עובדתי על סמך עדותו של עו"ד שלוש, כי שכטר חתם על המסמך בנוכחותו. כל אחד מהמומחים הגיע למסקנה, שחתימתו של שכטר על המסמך אינה חתימה אמיתית".
במסגרת חקירתו הנגדית של עו"ד שלוש, נחשף גם כי בין עו"ד אשרי שלוש ובין בובליל קיימות הלוואות פתוחות מצד בובליל לשלוש, כי שלוש מעסיק את בתו של בובליל במשרדו, כי מדובר בשותפים עסקיים, וכן כי בובליל ושלוש מנהלים מערכת יחסים הדוקה. ביהמ"ש קבע עוד כי למרות שהצדדים רכשו ביחד דירה בקרקע בעבר, הרי שיחסי השותפות שהתקיימו בין הצדדים עד 2015 לא השתמרו ביחס לפרויקט מושא כתב התביעה, וכי אין בעצם רכישת דירה יחדיו בכדי לבסס שותפות בפרויקט עתידי. ביהמ"ש המחוזי דחה את התביעה והשית הוצאות כבדות על בובליל בסך 244 אלף שקל. בפתח הדיון בערעור שהגיש בובליל לביהמ"ש העליון, המליצו לו השופטים פה אחד למשוך את ערעורו, בהיעדר סיכויי הצלחה. לדברי עו"ד שי אולשביצקי, המייצג את חברת שכטר ובניו, "מדובר ברצף פעולות חמורות במיוחד ובתביעת סרק שנועדה לעכב את הפרויקט במכוון, דבר שהוביל לנזקים כבדים במימוש הפרויקט על כל הכרוך והמשתמע מכך".
נכתב על ידי כתבי מרכז הנדל"ן.