התקופה האחרונה ועמה משבר הקורונה העולמי לא עשו חיים קלים לאף אחד ובטח שלא לבעלי העסקים שנקלעו למציאות חדשה ולא יציבה. אלא שאם לא די בכך, ישנם עסקים משפחתיים רבים שנושאים מוניטין של שושלת דורות מפוארת ומחויבות להמשיך ולהפעיל את העסק גם בזמנים לא כל כך שגרתיים. אלו הם העסקים המקומיים שכולנו גדלנו יחד איתם והשכונה שלנו לא תיראה אותו דבר בלעדיהם. הם לא ציפו למשבר וזה הזמן שלנו לתמוך בהם. לכן, יצאנו לראות מקרוב איך חמישה עסקים מקומיים מתמודדים עם המשבר ועל הדרך בדקנו איך זה באמת מרגיש לעבוד עם בני המשפחה.
יזמות של שנות החמישים | "אבא שלי נולד לתוך גביע גלידה"
שם העסק: גלידה פינגווין
מיקום: כפר סבא
שנת הקמה: 1951
על העסק בקצרה: גלידריה ותיקה שמוכרת אך ורק גלידה ומילקשייק תוצרת בית. לפני שלוש שנים נפתח סניף נוסף שכולל טעמים נוספים וכן פרוזן יוגורט, מילקשייק, פרישייק ועוד מנות גלידריה מודרניות יותר.
איך הכל התחיל?
"הכל התחיל כשסבא וסבתא שלי, לנה וצבי, היו במחנה אושוויץ וחלמו לעלות לארץ ישראל", מספר צביקה קריסטל, "הם דמיינו שארץ ישראל היא מקום חם ושהם יפתחו גלידריה וימכרו אותה לסובבים. בפולין היה שלגון בצבעי שחור לבן שנקרא פינגווין – ומכאן ההשראה לשם. בשנת 1949 הם הגיעו למעברה בכפר סבא והחליטו להגשים את החלום. במעברה הם פגשו בחור שהגיע מבולוניה שבאיטליה, ואיתו סבא שלי נסע לחודשים, למד את מקצוע הגלאטו האיטלקי, חזר לארץ עם מכונת גלידה שהזמין והתחיל ליישם את מה שלמד. בהתחלה היה מייצר כל יום מיכל גלידה או שניים, מעמיד אותם בדלפק והולך כשהם הסתיימו. לאט לאט העניינים החלט לצבור תאוצה וסבי רכש עוד מכונות וציוד, זו ממש יזמות של שנות החמישים. עד היום אנחנו מכינים את הגלידות עם אותן מכונות מקוריות, שומרים על האיכות, מפתחים את העיצוב והמקום אבל לא משנים שום דבר בטעם".
"כיום מי שמחזיק את המקום הוא אבא שלי, יצחק קריסטל, אדם בן שבעים שנולד בתוך גביע גלידה. אבא שלי קיבל מהוריו את העסק והוא חי את זה כל חייו. אני, דור שלישי למייסדים, נכנסתי לעסק לפני כעשרים שנה ולפני שלוש שנים פתחתי את הסניף הנוסף. למרות כל השנים שעברו, והקונספט של הגלידריות סביבנו – אנחנו עדיין מוכרים גלידה לפי מנה ולא לפי כדור ככה שאפשר לבחור כמה טעמים שרוצים, חוויית השירות היא ממש כמו פעם".
איך זה לעבוד עם משפחה?
"עבודה בעסק משפחתי גורמת לך להבין את המשמעות של משפחה בצורה הכי אמיתית שיש. אפשר לומר שאני עובד עם אבא שלי, כל יום, קרוב לעשרים שנה. גם אבא שלי עבד עם ההורים שלו חמישים שנה. יש מי שיגידו שזה מוזר ומטורף ולא מסתדר – אבל אני בתור בן אדם שנפל לתוך עסק מסורתי וגדלתי על הברכיים של הסבתא – הבנתי איך זה להגיע לעבודה ופשוט לעבוד, לא לחכות לסוף החודש או למשכורת אלא לבנות את עצמך ולקבל מוסר עבודה מתוך המשפחה ומתוך הדוגמא האישית של האחרים. כשעובדים עם אבא מרוויחים גם חוויות יומיומיות ושיחות על מגוון נושאים, לא כולם זוכים לזה".
כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלכם?
"גם עלינו הקורונה השפיעה בצורה מדאיגה וקשה. אני מסתכל אחורה על 68 שנות גלידה מפוארות וכואב לראות איך נגיף קטן מצליח לפגוע ככה. מסביבנו עסקים קטנים נסגרים ואנשים חיים בחרדות. גם לי יש מחויבויות ואין רוגע ושלווה כמו בימים שהעסק דופק. העסק שלנו ירד במכירות הגלידה בכ- 50-60 אחוז. כדי להמשיך בכל הכוח ניסינו לעשות פעילויות של משלוחים או שיתופי פעילה עם כרטיסים כמו "תן ביס". זה נחמד ומביא טראפיק אבל בסופו של דבר זה מגלגל כסף כי עלות העסקה הופכת ליקרה. אותו דבר קורה גם במשלוחים, שההוצאה עליהם מפחיתה מהרווח שגם ככה נפגע. למרות הכל – כשאין ברירה אז אין ברירה ואנחנו מנסים לחשוב על דרכים יצירתיות להתפתח כמו פתיחת מועדון לקוחות חדש, פעילות בפייסבוק ובדיגיטל, פרסומי וואטסאפ בכל מיני קבוצות ואפילו הסעות ייעודיות. כולנו נרתמנו למערכה והחלטנו לא לחכות לפיצויים מהמדינה אלא להישאר אקטיביים".
אז לסיכום – לצלוח משבר בעסק משפחתי זה יתרון או חסרון?
"במקרה שלנו אני מרגיש הרבה לחץ כי אבא שלי בן שבעים והוא בקבוצת סיכון. בגל הראשון הוא לא יצא מהבית וזה ממש עשה אותו עצוב שהוא לא יכול להגיע למפעל החיים שלו. לפעמים הוא היה מגיע לשעה או שעה וחצי וחוזר הביתה, כמובן שלאורך כל הזמן הוא לא הוריד את המסכה. הנושא הזה גרם לי להיות מודאג כי זו הייתה סיטואציה חדשה ולא מוכרת לכולם. צריך גם להבין שזו אחריות עצומה כי אם חלילה אני נכנס לבידוד – אנחנו בעצם מושבתים ולא יכולים להמשיך".
"למרות כל החששות יש גם יתרון בעבודה בעסק משפחתי מכיוון שאנחנו משפחה תומכת אז אנחנו עוזרים אחד לשני ונותנים גב זה לזה. לעסק משפחתי יש יציבות, ואצלנו אפשר למצוא את היציבות הזאת גם עם העובדים החיצוניים שלנו שנשארים איתנו לפעמים גם 15-20 שנה ושומרים על נאמנות".
שלושה אחים שעובדים יחד | "שמרנו גרוש לבן ליום שחור"
שם העסק: מרכז העוגות
מיקום: ראשון לציון
שנת הקמה: 1982
על העסק בקצרה: בית קפה-קונדיטוריה המציע קפה טוב לצד קינוחים, מאפים ועוגות.
איך הכל התחיל?
"לפני כמעט ארבעים שנה - אבא שלי, שהייתה לו חנות של עוגות, החליט להיכנס לתחום הייצור והקים מפעל", מספר גולן אשר, "לאט לאט כל המשפחה נכנסה לתמונה, למדנו את המקצוע, עברנו הכשרה והתחלנו לייצר עוגות. עם הזמן חנות אחת לא הספיקה אז פתחנו עוד אחת ועוד אחת. כשהשתחררתי מהצבא וניסיתי למצוא כיוון מקצועי, החלטתי יחד עם עוד שני האחים שלי להיכנס לעסק עם אבא. כיום אנחנו שלושה אחים שנמצאים ביחד בתמונה הזאת, אבי פרש לפני כעשרים שנה והעביר לנו את העסק. עד לפני שנה עוד היינו מייצרים את העוגות, אבל היום אנחנו רק קונים ומוכרים עוגות ביחד עם קפה טוב".
איך זה לעבוד עם משפחה?
"אין ספק שהעובדה שהעסק משפחתי מביאה איתה הרבה אחריות, אבל אם לכל אחד יש את התפקיד שלו והוא יודע מה לעשות אז אין שום בעיה. בסופו של דבר זה עסק שאבא שלי הקים ואני לא בטוח שהוא האמין שיהיה לו דור ממשיך. צריך להבין שחשוב להסתגל למצבים שמשתנים כל הזמן, ולשמור על המורשת של העסק שכיום מתקיימות ממנו ארבע משפחות".
כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלכם?
"הקורונה השפיעה מאוד על העסק שלנו. הרבה אנשים נשארו בבית, מה שגרם להם לאפות יותר ופחות לקנות עוגות. עובדה זו, יחד עם העובדה שעוגות זה מותרות וטרנד האוכל הבריא שעולה בזמן האחרון, גרמו לירידה במכירות ועד היום לא ממש חזרנו לעצמנו, אנחנו עומדים על 60 אחוז חזרה לשגרה. יחד עם זאת, היה לנו חשוב להמשיך ולשרת את הלקוחות שלנו גם בימים קשים וניסינו לחשוב על דרך שתתאים לתקופה המאתגרת. לכן, הכנו ליין מיוחד של מארזים שאפשר להעניק לאנשים שאוהבים, כמו לדוגמא 'מארז ללא סוכר לסבא וסבתא', 'מארז מתוק לילד שנמצא בבידוד' ועוד. המזל שלנו הוא ששמרנו גרוש לבן ליום שחור ואנחנו מנסים לייעל כרגע את העסק כדי להחזיק מעמד. אנחנו עושים ניסיון להקים אתר אינטרנט לאחד הסניפים ובמידה וזה יעבוד נחיל את זה גם על שאר הסניפים".
אז לסיכום – לצלוח משבר בעסק משפחתי זה יתרון או חסרון?
"בגדול, בזכות זה שאנחנו משפחה אנחנו תומכים אחד בשני בלי חשבון. שמרנו כסף למצבים כאלה ואנחנו משתדלים לעבור את זה על הצד הטוב ביותר. אני מאמין שנעבור את המשבר ואנחנו כל הזמן מחזקים אחד את השני. אצלנו במשפחה שמים הכל על השולחן, אז גם אם יש חילוקי דעות או בעיה.
לא מתפשרים על לקוח מרוצה | "יש דברים שאפשר לדרוש רק ממשפחה"
שם העסק: מוצרי חשמל חיים רוזן
מיקום: צומת סביון, ליד תחנת הדלק
שנת הקמה: 2002
על העסק בקצרה: חנות מוצרי חשמל, המציעה את כל מוצרי החשמל לבית ושירות לקוחות.
איך הכל התחיל?
"בצעירותי עבדתי בתחום המכירות של מוצרי חשמל בתל אביב", מספר חיים רוזן, "ככל שהזמן עבר והתקדמתי בתפקיד, החלטתי לקחת את זה צעד קדימה ולפתוח עסק משל עצמי. זה הדבר היחיד שידעתי לעשות ולא הכרתי משהו אחר, אז החלטתי לנסות להתרחב ולהתפתח כעסק עצמאי רחב יותר. יחד איתי בחנות אני מעסיק עובדים, ביניהם גם אשתי, בני ואפילו כלתי.".
איך זה לעבוד עם משפחה?
"מבחינתי לעבוד עם בני משפחה זה מאוד חשוב ונותן הרגשה של אמינות ומחויבות יותר גבוה לעסק. הרבה פעמים כשיש עובדים מתחלפים מבחוץ, אנשים מגיעים כדי להחתים שעות וברגע שנגמרת המשמרת – נופל העיפרון. זה קורה גם אם מתעוררת בעיה ואני לימדתי את בני משפחתי שבעיות שמתעוררות צריך לפתור מהר ולא לדחות ליום אחר. כשאני עובד עם בני וכלתי אני יודע שיטפלו בכל מה שצריך עד הסוף, כדי שהלקוח יהיה מרוצה. אני חינכתי אותם לא להתפשר על לקוח מרוצה גם אם לפעמים יש צורך בהחזר כספי או יציאה מאזור הנוחות. בסופו של דבר מדובר בפרנסה של כולנו והיא מתבססת על שירות".
כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלכם?
"כשהתחיל משבר הקורונה נכנסנו ללחץ כמו כולם. אין פה חכמות – הכסף שאנחנו מרוויחים הולך לאוכל, לפרנסה ולדברים שוטפים. פתאום הרגשתי שאין לי שליטה על כלום והיה באוויר סימן שאלה מפחיד. כדי לנסות להתגבר על הקושי התחלנו לפרסם בוואטסאפ העסקי שאנחנו עובדים טלפונית ועושים גם משלוחים עד הבית. את המשלוחים הייתי עושה עם האוטו שלי באופן עצמאי, למעט מכונות הכביסה והמכשירים הגדולים. כל הזמן היינו עם יד על הדופק, ניסינו לחסוך בהוצאות, הילכנו על המים בזהירות אבל הצלחנו בציפורנים להחזיק".
אז לסיכום – לצלוח משבר בעסק משפחתי זה יתרון או חסרון?
"חד משמעית יתרון. בגלל שמדובר בעסק של המשפחה כולם נרתמו. נאלצתי להוציא חלק מהעובדים החיצוניים לחל"ת כי לא הייתה ברירה ופחדנו שזה יהיה אסון לעסק. אבל כל בני המשפחה נרתמו כדי להחזיק את העסק. אני, אשתי והכלה שלי בחנות, הבן שלי לוקח על עצמו את כל נושא החשבונות והכספים. עברנו כולנו ימים לא רגילים של כמעט בלי תנועה, כמעט סגר, החזקנו בשיניים ופתחנו מעין חמ"ל בחנות. אלו דברים שאפשר לדרוש רק כשמדובר במשפחה".
החנות הראשונה שמכרה ספרי לימוד יד שניה | "הזדמנות לעצור, לחשוב ולהתקדם"
שם העסק: יפת – חמדת אבות
מיקום: כפר סבא
שנת הקמה: 1957
על העסק בקצרה: חנות חמודה המספקת לתושבי השרון והשומרון הקרוב מגוון רחב של מוצרים: מחלקת תשמישי קדושה, יודאיקה, מתנות, תפילין, מזוזות, ספרי קודש, מחלקת ספרי לימוד, מכשירי כתיבה וצורכי משרד, מחלקת משחקים.
איך הכל התחיל?
" לפני קצת יותר משישים שנה, סבא שלי – ר' יפת צנעני, הקים חנות בשוק העירוני המיתולוגית", מספר שחר צנעני, "זה קרה שנים ספורות לאחר שעלה ארצה מתימן והיכרותו האישית עם כל לקוחותיו, אישיותו מאירת הפנים ומעשי החסד – הם שקנו לו לקוחות נאמנים בכל האזור. החנות של סבא הייתה מהראשונות בארץ שמכרו ספרי לימוד יד שנייה".
"עם השנים הצטרפו לעסק ילדיו של יפת, בראשות אבא שלי – שמואל, שהיה בנו הבכור. בשנת 1993 האחים העתיקו את החנות אל מעבר לכביש ברח' ויצמן הראשי, במקום מרווח ומסודר, הרחיבו את מגוון מכשירי הכתיבה והוסיפו מגוון רחב של מוצרי תיירות ומזכרות ליוצאים לחו"ל, זאת לצד מגוון רחב של ספר קודם ומשחקים. מה שתמיד עמד לנגד עיניהם זה האמינות, השירות והיחס האישי שלמדו מאביהם. כיום, מי שעובדים בעסק אלו אבי ואני - שחר בנו, דור שלישי למייסד".
איך זה לעבוד עם משפחה?
"אני ואבי עובדים ביחד כבר כעשרים שנים, לאורכן השתדלתי ללמוד מניסיונו הרב ולתת את התוספת שלי בתחומים שפחות מדברים אליו. בתקופה כה ארוכה לומדים להכיר אחד את השני ולחלק את העבודה בצורה האופטימלית".
כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלכם?
"הקורונה משפיעה על כלל החנויות בעיר ובעיקר אלו השוכנות לאורך הרחוב הראשי - תנועת הרחוב הידלדלה ועמה גם תנועת הלקוחות. יחד עם זאת, ימי הסגר והימים שבהם נאלצנו לעבוד ללא קבלת לקוחות היוו עבורנו הזדמנות לעצור, לחשוב ולנסות לראות איפה ואיך אפשר להשתפר ולהתקדם.
כמי שדוגלים בשירות ובקשר האישי עם הלקוח, למדנו לפתח תקשורת גם בערוצים דיגיטליים, הקמנו דף פייסבוק פעיל עם מבצעים והגרלות, ובימי הסגר הקמנו מערך משלוחים שסיפק ללקוחות מוצרי לליל הסדר, ערכות יצירה לילדים, ספרי קודש ומשחקים מנתניה ועד רמת גן. המשלוחים בימים האלה בוצעו לתושבי השרון והשומרון ללא עלות. כמו כן, כחלק מההיערכות שלנו להמשך המצב הנוכחי ולהסתגלות אליו, אנו בשלבי הקמה מתקדמים של אתר ומקווים בע"ה שיהיה מוכן סופית בעוד מספר שבועות לקראת תחילת השנה. בנוסף, מכיוון שאנחנו עובדים בחנות עם שמירה על התו הסגול, הסרנו חלק מהמדפים על מנת לייצר חללים גדולים יותר בחנות על מנת שהלקוחות ירגישו בנוח וישמרו על מרחקים לפי ההנחיות".
אז לסיכום – לצלוח משבר בעסק משפחתי זה יתרון או חסרון?
"עבודה בעסק משפחתי כוללת מחויבות, מעורבות ובאיזשהו מקום גם תחושת שליחות להמשך קיומו של העסק. אני בעצמי עזבתי את העסק למספר שנים בהן עבדתי בבנק, אולם כשאבי רצה 'להוריד הילוך', תחושת המחויבות גרמה לי לחזור לעסק ולייצר לו המשכיות משפחתית. תחושת הסיפוק מדורות של לקוחות חוזרים שווה את כל העבודה הקשה".
היסטוריה בת 81 שנים | ''יום יבוא וגם הדור הבא יגיע ויחליף אותי"
שם העסק: קרנצלר תכשיטים
מיקום: תל אביב
שנת הקמה: 1939
על העסק בקצרה: החנות מציעה תכשיטים, כלי כסף ושעונים למכירה וכן שירות תיקונים וצורפות.
איך הכל התחיל?
"הכל התחיל כשסבא שלי, שנולד בפולין, עבר לאוסטריה ופתח חנות תכשיטים בשנת 1900", מספר יוסי קרנצלר, "הוא היה שען וכשראה שהוא מצליח בחנות הוא העביר גם את כל בני משפחתו לאוסטריה, שם כולם התפרנסו מהחנות, עד שהגיעה שנת 1939 והגרמנים פלשו לאוסטריה, רוקנו את החנות ולא השאירו אחריהם כלום. עד היום לא קיבלנו את הפיצוי מהממשלה האוסטרית על כך".
"לאחר המקרה הזה סבי וסבתי עלו לארץ באונייה האחרונה שיצאה מאוסטריה, ושכרו חנות בשכר חודשי שגם שימשה להם למגורים בהתחלה. ביום הם מכרו בחנות ובלילה ישנו בה עם דלתות פתוחות כי חשבו שאין גנבים בארץ ישראל. בהמשך, הם שכרו גם את החלק האחורי של הצריף ובו גרו. לפני כארבעים-חמישים שנה סבי וסבתי נפטרו בשיבה טובה והעסק עבר לאבא שלי, אולם הוא נפטר בגיל צעיר יחסית כך שלא הייתה לי ברירה כי אין לי אחים קטנים – ואני המשכתי להפעיל את החנות יחד עם אמא שלי".
"עד היום מגיעים אליי קונים שהסבים והסבתות שלהם או הוריהם היו לקוחות של המשפחה שלנו, חלקם אנשים מפורסמים ובעלי שם. לא מזמן הגיע אלינו לקוח שהציג קופסא עם טבעת נישואים שסביו קנה אצל סבי בווינה. בסופו של דבר אנחנו אחת החנויות הוותיקות, עם היסטוריה של 81 שנים. אנחנו מוכרים את אותם מוצרים עם אותו יחס משפחתי לאנשים וזו הסיבה שמגיעים אלינו מכל רחבי הארץ – רבים מהלקוחות הם קונים קבועים ששומרים לנו אמונים. בנוסף יש גם תיירים מבתי המלון הסמוכים ועוברי אורח".
איך זה לעבוד עם משפחה?
"עבורי זו חוויה מאוד מאוד נעימה. אני עבדתי עם אבא שלי כשלמדתי באוניברסיטה, ולאחר מכן עם אמא שלי, בת התשעים, שעד היום גרה קרוב לחנות ומגיעה אליה. עד לפני הקורונה היא הייתה יושבת פה במהלך היום והלקוחות שהיו מגיעים היו שמחים לראות אותה. גם אני הייתי מתייעץ איתה על כל דבר כי יש לה ניסיון רב".
כיצד הקורונה השפיעה על העסק שלכם?
"מכיוון שחלק גדול מהלקוחות שלנו היו תיירים וקונים מזדמנים, הקורונה הורידה משמעותית את היקף הלקוחות שלנו. בסופו של דבר אין ברחוב כל כך הרבה תנועה ורואים הרבה חנויות נסגרות. צריך גם להבין שבתקופה כזאת של חוסר וודאות, יש הרבה אנשים שדואגים לדברים קיומיים כמו אוכל ודיור, תכשיטים נתפסים כמותרות. זה מביא לכך שרק מי שצריך תכשיטים לחתונה, ימי הולדת ועוד – מגיע. אנחנו מנסים להסתגל למציאות החדשה ולאחרונה אחייניות שלי פתחו לחנות דף בפייסבוק שאנחנו יכולים להיכנס, לראות את המוצרים וגם פרטי התקשרות. ברגע שיש פניה, אחייניות שלי מעבירות אותה אליי".
אז לסיכום – לצלוח משבר בעסק משפחתי זה יתרון או חסרון?
"אני מרגיש שהעובדה שמדובר בחנות משפחתית, מביאה איתה אחריות גדולה. לפעמים אני מגיע גם אם אני לא מרגיש טוב או אם אין לי חשק – רק המחשבה שמישהו יגיע מרחוק ויתאכזב לראות שסגור גורמת לי לשמוח ולהגיע. יש לי מחויבות להמשיך את העסק, כי מדובר בלא פחות מהיסטוריה. אני יודע ומאמין שגם בגל הנוכחי אני אעשה הכל כדי להמשיך את השושלת. יום יבוא וגם הדור הבא יגיע ויחליף אותי".
כזו או אחרת – כולם ביחד מתגייסים ומסתכלים קדימה. כל אחד יודע מה הסידור שלו ונותן מעצמו את כל מה שהוא יכול".