26 מיליארד שקל של כספי הארנונה, אחד המסים המוזנחים ביותר בישראל, נגבים בשיטת הבלוף הישראלית. הבלוף הזה נחשף מיד במשפט יחיד שציין מבקר המדינה בדו"ח ביקורת על גביית הארנונה מ–2014.
בדו"ח הובא פירוט של 12 סיווגי ארנונה — מגורים, משרדים, תעשייה, בנקים, מלונות ועוד — והתעריף המותר לגביהם. כך, תעריף הארנונה למגורים ב–2013 היה 31–110 שקל למ"ר בחודש. משרדים שילמו בין 62 ל–351 שקל למ"ר בחודש, תעשייה שילמה בין 22 ל–151 שקל למ"ר, ובנקים וחברות ביטוח נדרשו לשלם בין 422 ל–1,264 שקל למ"ר.
מדוע מפעלי תעשייה משלמים פחות ממשרדים, בתי מלאכה יותר ממשרדים ותעשייה גם יחד, והבנקים משלמים פי עשרה יותר מכולם? "משרד מבקר המדינה לא מצא את מערכת השיקולים שעל פיה נקבעו התעריפים האלה", כתב מבקר המדינה, ובמלים פשוטות יותר: סתם מערכת תעריפים שמישהו במשרד הפנים המציא פעם, ללא נימוק או סיבה, ומאז היא שרירה וקיימת כתעריף מחייב.
12 סיווגים שהם בפועל 11 אלף
עם זאת, השליפה מן המותן הטיפוסית הזאת היא רק חלקו הקטן של בלוף הארנונה. בלוף אחר הוא 12 הסיווגים של תעריף הארנונה. אין 12 סיווגים — יש ככל הנראה קרוב ל–11 אלף. זאת לא טעות: מספר הסיווגים בפועל גבוה פי אלף ממספר הסיווגים המוכר בחוק, מכיוון שכל רשות מקומית עושה דין לעצמה, וקובעת סיווגים כראות עיניה. מבקר המדינה מביא בדו"ח שלו לא מעט דוגמאות משעשעות לבלאגן היצירתי השורר בתחום סיווגי הארנונה. כך, נכון ל–2014, בית החולים סורוקה בבאר שבע סווג כבית חולים ושילם ארנונה ייעודית לבתי חולים, ואילו בית החולים מאיר בכפר סבא שילם ארנונה רגילה של עסק. בתי כלא משלמים בחלק מהרשויות המקומיות ארנונה ייעודית להם, ואילו בחלק מהרשויות גובים מהם ארנונה למגורים.
אפילו בתוך אותה עיר יכול בית עסק זהה לשלם ארנונה שונה — בבאר שבע, למשל, התברר שיש אולמות שמחה שמשלמים ארנונה חלקית כאולם וארנונה חלקית כ"עסק בענף העץ־פח". ברשויות אחרות עסקים משלמים ארנונה דיפרנציאלית לפי גודל השטח שלהם, או אפילו ארנונה דיפרנציאלית לפי הגדרה שרירותית של העירייה. כך, בהרצליה ובני ברק תחנות דלק משלמות ארנונה אחת על המבנה, וארנונה אחרת על יתרת שטח הקרקע, אף שיש סיווג מפורש של ארנונה לתחנות דלק.
היצירתיות של 11 אלף סיווגים שונים גורמת כמובן לבליל מטורף של תעריפים, שאינו מאפשר מעקב או השוואה. רשת ארצית של סניפי חנויות או מסעדות עשויה לשלם ארנונה בכל עיר בסיווג שונה, ובמקרים קיצוניים היא עשויה למצוא עצמה משלמת ארנונה בסיווג שונה אפילו באותה עיר. האי־ודאות לגבי הארנונה שתידרש רשת כזאת לשלם בכל אחד מסניפיה היא אחת המשקולות הכבדות על קלות עשיית עסקים בישראל.
הבלאגן העיקרי: מדידת השטחים
הבלאגן העיקרי מצוי במדידת השטחים. יש ארבע שיטות שונות למדידתם: נטו־נטו — שטח הקירות הפנימי בלי קירות בתוך הבית; נטו — שטח הקירות הפנימי, אבל כולל שטח הקירות בתוך הבית; ברוטו — שטח הקירות החיצוני; וברוטו־ברוטו — שטח הקירות החיצוני, כולל שטחים חיצוניים כמו מרפסות, חדרי מדרגות, חניות ומחסנים. על ארבע השיטות האלה יש עוד שיטות משנה, כמו הבחנות בסוג הברוטו־ברוטו לגבי השטחים החיצוניים שנספרים גם הם. כך, תקן 9 של לשכת השמאות הוא סוג של ברוטו־ברוטו מתון: הוא סופר גם שטחים חיצוניים, אבל רק כשהם צמודים לדירה (חניה או מחסן שנמצאים בקומה אחרת לא ייספרו).
מבקר המדינה מביא המחשה לאבסורד שהשיטה הזאת יוצרת: דירה עם שטח רצפה פנימי (נטו) של 100 מ"ר, עם מרפסת של 20 מ"ר ומחסן של 10 מ"ר, שילמה בתל אביב ארנונה לפי 130 מ"ר, בגבעתיים לפי 155 מ"ר, ובגני תקווה לפי 180 מ"ר.
בקיצור, הבלאגן יוצר בעיות קשות של אי־ודאות, אי־שוויון וחוסר יכולת לקבוע מדיניות ארנונה סדורה. האי־ודאות בנוגע לארנונה היא נטל ביורוקרטי כבד על העסקים בישראל, ושורה ארוכה של מאכערים — בעיקר עורכי דין, רואי חשבון ושמאים — מוציאים את פרנסתם ממנה. מאחר שאיש אינו מוצא את ידיו ואת רגליו בבלאגן של הארנונה, לרבות משרדי הפנים והאוצר, לא ניתן כמובן לקדם שינויים מבניים בתחום גביית הארנונה. רעיונות שוויוניים, כמו הקמת קרן ארנונה מרכזית שתחלק את הארנונה בין הרשויות המקומיות לפי מצבן הסוציו־אקונומי, אינם מקודמים.
ניסיון לעשות סדר בבלאגן הוא קשה במיוחד. לפי נתוני משרד הפנים, שיטת הברוטו־ברוטו היא הנפוצה ביותר, ו–218 רשויות שבהן מתגוררת 57% מהאוכלוסייה נוהגות בה. עם זאת, 11 הרשויות החזקות, שבהן מתגוררת 28% מהאוכלוסייה, מחייבות כיום ארנונה לפי שיטת הנטו. כל שינוי בשיטת המדידה יביא לפגיעה — במרבית הרשויות הבינוניות והחלשות, או במיעוט של הרשויות החזקות. רוצים להמר ידו של מי צפויה לגבור בעימות חזיתי שכזה?
משרדי הפנים והאוצר מגששים כעת את דרכם לקראת עימות בעניין זה. צוות בין־משרדי שמינה שר הפנים, אריה דרעי, בראשות מנכ"ל משרד הפנים, מרדכי כהן, בוחן דרכים להשליט סדר באנרכיה. הצוות בוחן שני מהלכים עיקריים. האחד — צמצום 11 אלף הסיווגים לכ–75–100 סיווגים בלבד. לשם כך נשכרה חברה כלכלית, ונערכת בדיקת עומק בעשר רשויות לדוגמה, כדי להבין את מפת הסיווגים השונים ולנסות למצוא בה את הדומה. הכוונה היא לנסות לקבץ סיווגים דומים ולוותר על סיווגים חריגים שמופיעים רק במיעוט מהרשויות.
הצעד השני הוא לנסות לקבוע שיטה אחידה למדידת השטחים בכל הרשויות. השיטה המועדפת כעת היא תקן 9 של לשכת השמאים, מפני שהוא תקן אחיד מחייב, שנקבע בידי גוף מקצועי מוסמך, וגם משום שאימוצו יגרור הכי פחות שינויים ובעיות — תקן 9 הוא שיטת ברוטו־ברוטו, אבל עם תוספת מתונה של שטחים חיצוניים.
ישראל צפויה להמשיך להיאחז בישראבלוף
הבעיה היא שכדי להצליח להעביר שינויים כאלה, שיהיו מקובלים על מרכז השלטון המקומי וגם על השלטון המרכזי, החליט משרד הפנים לנסות לבצע את השינוי תחת אילוץ כבד: לא תהיה פגיעה בהכנסות מארנונה של הרשויות השונות. שינוי המדידה צריך להתקזז עם שינוי תעריף הארנונה, כך שבממוצע ההכנסות של הרשויות מארנונה יישארו ללא שינוי. מי שכמובן יחושו בשינויים יהיו תושבי הרשויות והעסקים — חלקם ישלמו פחות ארנונה, וחלקם ייאלצו לשלם יותר (כך שבממוצע סכום הארנונה יישאר ללא שינוי).
האילוץ הכלכלי הכבד מחייב פתרון טכני סבוך. לא בכדי נאלץ משרד הפנים לבקש עזרה מעיריית תל אביב — מערכת המחשוב המרכזית שלה היא היחידה בישראל שיכולה לבצע את החישובים הנדרשים כדי למצוא את הפתרון המתמטי המתאים לשינוי בארנונה שיאפשר את כל האילוצים.
זהו גם אילוץ פוליטי כבד: שינוי ענקי, באחד המסים הכבדים של ישראל, כאשר יהיו לא מעט נישומים שימצאו עצמם משלמים הרבה יותר ארנונה, וכמובן יקימו קול זעקה ויפעילו לחצים פולטיים. גם המאכערים שיאבדו את פרנסתם בגלל פישוט שיטת הגבייה צפויים להפעיל לחצים פוליטיים. בנוסף, ספק אם מרכז השלטון המקומי, שנשלט בידי הרשויות החזקות, רוצה לפשט את מערכת הארנונה, ולו מפני שפישוט כה הוא התנאי להסדרה של הארנונה, למשל בדרך של חלוקה סוציאלית יותר של ההכנסות מארנונה בין רשויות חזקות וחלשות.
כך, אף שזהו מהלך מתבקש ויעיל, הכוחות הפועלים נגד הפישוט וההאחדה של שיטת גביית הארנונה הם חזקים. אפשר להמר שמשרדי הפנים והאוצר יתקשו לגבור עליהם, בוודאי שלא בשנתיים הקרובות — ערב הבחירות לשלטון המקומי, ולאחר מכן הבחירות לכנסת. ישראל צפויה להמשיך להיאחז בישראבלוף שלה בתחום הארנונה, אף שהוא מזיק ואינו משרת איש.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
אחרי סערת הבינתחומי: מבקר המדינה בודק את המל"ג בתקופת בנט
סערת הטיפים: "המלצרים ירוויחו פחות למרות הזכויות שיקבלו"
mako כסף - כל מה שצריך לדעת
