ו', תושבת ירושלים רכשה לפני כשמונה שנים מחברת "חפציבה" דירה בשכונת הר חומה בירושלים. חברת חפיצה פשטה את הרגל ומונה לה כונס נכסים, שהעביר את הטיפול בדיירים לחברת "אלקטרה בנייה" שביצעה את ההשלמות בפרויקט.
לטענתה, כאשר נכנסה לדירה גילתה בעיות של רטיבות שמנעו ממנה לישון בחדר השינה. לדבריה, במשך שלוש שנים היא נאלצה לישון בסלון. חלק מהזמן נאלצה לישון בבית הוריה עם התאומים שנולדו לה.
לאחר שחברת הבנייה לא מיהרה לתקן את הליקויים, הגישה ו' תביעה נגדה בבית משפט השלום בירושלים.
בתביעה דרשה ו' מאלקטרה פיצויים על נזקים שנגרמו לריהוט ועל כך שנאלצה לשהות בדירה ללא תאורה וללא חימום. לטענתה, החברה תיקנה באיחור את מרבית הליקויים אבל לא את כולם. את הליקויים שלא תוקנו היא נאלצה לממן על חשבונה.
להגנתה טענתה אלקטרה בנייה כי נציגה פנו אל ו' מספר פעמים בבקשה לתאם זמן לתיקון הליקויים, אבל היא לא מצאה זמן מתאים. לדברי נציגי החברה, ו' היא זו שהייתה אחראית על העיכובים בתיקון הליקויים.
על פי חוות הדעת שהוגשה לבית המשפט על ידי מהנדס מומחה שמונה על ידו, אכן בחדר השינה נמצאו מוקדי רטיבות משמעותיים. ו' נאלצה לפרוש יריעות ניילון למנוע נזקים נוספים. כן נמצאה רטיבות במקלחת. המומחה העריך את עלות תיקון הליקויים שלא תוקנו בדירה בסכום של 10,175 שקל.
השופטת יעל ייטב שדנה בתיק החליטה לקבל חלק מהתביעה. בפסק הדין קבעה השופטת, כי ו' לא ישנה בחדר השינה עקב בעיות הרטיבות שלא תוקנו ונאלצה לממן חלק מהאיטום על חשבונה, אך לגבי יתר הנזקים שנגרמו לרהיטים בדירה או למזרון ולמשקוף היא לא צירפה קבלות או חוות דעת.
"מדובר בליקויים מהותיים ולא אסתטיים, ברטיבות הפוגמת פגימה של ממש בשימוש בדירה ובקניינה של התובעת", ציינה השופטת בפסק הדין.
השופטת פסקה ל-ו' 18 אלף שקל פיצוי על עוגמת נפש. עוד 10 אלף שקל בגין עבודות תיקון ו-10 אלף שקל הוצאות משפט.