השלט. הכל התחיל בשילוט רחוב. מודעה בתחנת אוטובוס על הגרלה לפרויקט "דיור בר השגה" של עיריית תל אביב - TLV4less הם קראו לזה. נחמד, חשבתי. נחמד שעיריית תל אביב עושה את זה בכלל, ולא בפעם הראשונה. נחמד שהעירייה דואגת לזוגות הצעירים שלה, שהאפשרות שלהם לרכוש דירה, בתל אביב ומחוצה לה, שואפים לאפס. הסיכוי לזכות בהגרלה אינו גבוה, אבל שווה לגשת.
זה היה באוקטובר האחרון. העירייה העמידה להגרלה 50 יחידות דיור בשלושה פרויקטים - אך רוב הדירות, 34 במספר, היו בפרויקט המגורים מידטאון.
הטפסים. עוד נגיע למידטאון, אבל לפני זה: ביורוקרטיה. כדי לגשת להגרלה היינו צריכים לעמוד בקריטריונים של מגורים בעיר במשך יותר מחמש שנים, הכנסה של משק בית עד עשירון שביעי והיעדר בעלות על נכס בעבר. הקריטריונים סבירים בסך הכל, אבל המסמכטולוגיה שנדרשה - שאלוהים תשמור.
למרבה המזל, זוגתי עצמאית ומנהלת ספרים כדין, אז מצאתי תלושי ארנונה מ–2011, חשבונות מים מ–2012 וחשבונות חשמל מ–2013. אבל זה לא מספיק - צריך גם להמציא ממשרד הפנים טופס המכונה "תמצית רישום מורחבת" על כתובות מגורים קודמות בעיר, לשלוח פירוט יתרות בחשבון הבנק, פירוט תנועות בחשבון הבנק, העתקי משכורות מהשנה האחרונה - ועל הכל להחתים עורך דין.
החוקר. רגע, אבל צריך גם תעודת מחוסר דירה ממשרד השיכון. פה נתקלנו בבעיה. כשביקשנו את המסמכים, הודיעו לנו שמכיוון שאנחנו זוג לא נשוי, צריך להגיע חוקר של משרד השיכון לביתנו. וכך היה. הוא היה קצת נבוך, ביקש לראות את חדר השינה, והלך. אחרי שהחוקר עזב, הודיעו לנו שכעת תתכנס ועדה מיוחדת לדון בבקשה - במועד שהוא הרבה אחרי הדדליין של ההגשה. רק מיילים לכל בעל תפקיד במשרד השיכון, כולל המנכ"ל, סייעו במקרה הזה, והאישור המיוחל הגיע - ביום של הדדליין.
הזכייה. אז סרקנו את כל המסמכים בסמארטפון, כמה עשרות במספר, העלינו לאתר התחרות והמתנו. ב–10 בינואר הגיע המייל המיוחל: "הודעה על זכייה, פרויקט מידטאון, המסלול הירוק". שמחנו. ממש. על פי האתר, דמי השכירות בפרויקט הם 5,040 שקל לחודש, במחיר צמוד מדד לחמש שנים. דמי הניהול בפרויקט הם 350 שקל לחודש. במחיר כזה היינו אמורים לקבל דירה במגדל "יוקרה", 3 חדרים, דירה חדשה מהניילונים, ובלי בעל בית שיכול להעלות שכר דירה כל שנה או לזרוק אותנו מהבית מתי שרק מתחשק (גם זה כבר קרה לנו, בחודש השישי להריון).
ההמתנה. המתנו בסבלנות לסיור בדירה. בינתיים התרשמנו מהשרטוטים של הנכס וניסינו להבין איך נסדר את הדברים בדירה. כבר הודענו בצער בגן של הילד שלא ממשיכים בשנה הבאה, ובצחוק הזמנו את החברים ל"יום העצמאות אצלנו בבריכה".
יוקרה. מידטאון הוא פרויקט שמשווק כ"מגורי יוקרה". זהו מגדל המגורים הגבוה בישראל, 50 קומות גובהו, עם 338 יחידות דיור. יזמי הפרויקט הם אלקטרה מגורים, יורוקום נדל"ן וקנדה ישראל. באתר קנדה ישראל מספרים על המגדל: "מגדל המגורים של מידטאון הוא מגדל יוקרתי יוצא דופן המתנשא לגובה 50 קומות וכולל שלל מתקנים לרווחת הדיירים, שטחים ציבוריים, בריכת שחייה ועוד".
היזם חויב על ידי העירייה להקצות דירות לדיור בר השגה. מי שרכש את הדירות האלה, בקומות הנמוכות, הוא קרן הריט מגוריט, בעסקה של 71.4 מיליון שקל. מולה חותמים על החוזה.
הסיור. יום הסיור הגיע, ב–22 בפברואר. התכנסנו, כל הזוכים, מתחת למגדל. הלובי עוד היה בטון חשוף וחוטי חשמל גלויים. וקור. הקור המיוחד הזה ששמור לאזורי משרדים. מדבר עירוני סחוף רוחות. מגדל מידטאון נמצא מעט צפונית למגדלי עזריאלי. מדרום לפרויקט - בור באדמה. מצפון לפרויקט - בור באדמה. מכתבה ב–TheMarker למדתי שהאזור מצפון לעזריאלי הוא "אי של בינוי אינטנסיבי". לא פחות מעשרה מגדלים אמורים לקום בשטח הקטן הזה בשנים הקרובות. במלים אחרות, המשמעות היא לגור באתר בנייה, על כל המשתמע מכך.
הדירה. ואז עלינו לדירה וחשכו עינינו. כבר גרתי בדירות קטנות בחיי. למעשה, גם הדירה הנוכחית שלי קטנה. אבל תכנון גרוע כזה לא ראיתי. בדירה לדוגמה שראינו יש כיוון אוויר אחד, וגם הוא לנתיבי איילון. השירותים הם יחד עם המקלחת, באמצע הבית, ובלי חלון. בחדר השינה אין מקום לארון, פשוט כך. המטבח והסלון הם חדר מאורך אחיד עם בעיה בפינוי ריחות הבישול.
בדירות תל אביביות ישנות בדרך כלל יש איזה ארון קיר גדול, בוידם, מרפסת שירות או אפילו סוג של מחסן. בדירות מידטאון אין אף אחד מאלה. אפס מקום לאחסון. התקרות נמוכות. 70 מ"ר - והרגשה של הרבה פחות.
דמי הניהול. ואז התחילו להופיע עוד כוכביות. דמי הניהול הם 371 שקל - אבל לפני מע"מ. אחרי מע"מ זה כבר 435 שקל. מנהלי הפרויקט מטעם עזרה וביצרון סיפרו לנו שאפשר לשכור מקום חניה, אבל זה עולה 450 שקל לחודש, וגם המחיר הזה הוא לשנה הראשונה בלבד. אין לנו אוטו, אבל לעתים אני שוכר רכב. במקרים כאלה אני מחנה את האוטו ברחוב - אבל במידטאון אין רחוב. זה מגדל וזהו. למטה יש כביש. אין אנשים למטה, וממילא אין מקומות חניה מלבד החניונים שחפורים באדמה.
הארנונה, כך אמרו לנו במפגש, אמורה להיות 650 שקל לחודשיים. באסה. היום אנחנו משלמים 420 שקל. והבריכה? טוב חמודים, זה סגור בעבורכם. בעתיד יהיה תמחור נוסף לזה, אבל אנחנו לא יודעים אותו כרגע, וממילא כל המתקנים עדיין בבנייה. גם כל שטחי המסחר והשטחים הציבוריים עדיין בבנייה. כך גם מוסדות החינוך. גשר הולכי הרגל המובטח - מעל שמונת נתיבי דרך מנחם בגין - עדיין לא התחיל להיבנות.
העלויות. המחשבון בראש התחיל. כבר היום אני משלם 5,500 שקל לחודש, אבל גר במרכז העיר. הארנונה תתייקר לי, אצטרך להוציא הרבה יותר כסף על תחבורה (היום אני על אופניים), כנראה גם על חשמל. ואיפה אני אשים את הכל? צריך גם לשקלל רכישת ארונות, ואת עלויות המעבר. ואם אני יורד למטה עם הילדים - איפה אני? לאן הולכים? לקניון?
האלטרנטיבה. אתם בטח חושבים: יא מפונק, זה דיור ציבורי. תגיד תודה. אבל המחיר - הוא פשוט לא אטרקטיבי לדירה בפאתי תל אביב, גבול רמת גן, בלב אתר בנייה. לשם השוואה, בפרויקט דיור בר השגה גני שפירא דמי השכירות על הדירות הם 3,500–3,700 שקל לדירת 3 חדרים, ודמי הניהול הם 250 שקל לחודש. במגדל המגורים לסגל איכילוב, בלב לבה של תל אביב, דמי השכירות על דירת 3 חדרים הם 4,780 שקל לחודש. זה דיור בר השגה.
הוויתור. תם ונשלם. על הדירה ויתרנו. כמונו עשו עוד כמה זוגות. אולי לזוגות בלי ילדים זה מתאים. אולי למי שעובד מחוץ לעיר ורוצה להיות קרוב לאיילון. אולי למי שרוצה להגיד "אני גר במגדל". גם בקבוצת הווטסאפ שהוקמה על ידי הזוכים יש רינונים על החוזה ועוד תנאים, אבל אנחנו כבר לא חלק מהמאבק הזה.
מי יגור? נשארתי רק עם מחשבות על מהם מגורי יוקרה בישראל. במלים אחרות, אם אנחנו סירבנו לדירה במחיר מפוקח, מי ירצה לשלם מחיר מלא על הדירות האלה? או כפי שצוטטה באחרונה ב–TheMakrer ד"ר טליה מרגלית, מרצה בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב: "איזו סיבה יש לאנשים עם כל כך הרבה כסף לגור בין דרך נמיר לנתיבי איילון? בלי קמפיין שימצב לה דימוי של יוקרה אולטימטיבית, אף אחד לא היה קונה שם דירה".
הכישלון. והנה הנבואה הקטנה שלי, וכנראה אני לא מחדש כלום: מגדלי היוקרה ייהפכו לסלאמס. זה לא ייקח הרבה שנים. בשלב כלשהו העשירים יבינו שעבדו עליהם, ויעזבו את המגדלים. המחירים יירדו, וייכנסו למגדלים תושבים חלשים יותר. אבל עלויות התחזוקה ימשיכו להיות אסטרונומיות, כי צריך לתחזק שש מעליות, לובי גבוה־תקרה, טייח מתקלף בקומה 50 או חלונות ענק. "הבניינים והמגדלים האלה יכולים להיהפך למעברות החדשות, סוג של עזובה רבת קומות", אמר באחרונה ראובן צדוק, ראש האגודה לתרבות הדיור. הבריכות האלה, סמל העושר, עוד ייהפכו למדגרות יתושים.
הפתרון. ושוב, כל הכבוד לעיריית תל אביב על עצם היוזמה, אבל במקרה הזה היא נכשלה. דיור בר השגה זה לא. הלוואי שעוד עיריות ילכו בדרכה של תל אביב, ובעיקר הלוואי שהמדינה תתעורר מהאובססיה שלה עם מחיר למשתכן ותתחיל לחשוב על פתרונות דיור לצעירים במודל השכרה מוגנת וארוכת טווח.
הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker
כתבות נוספות:
נפצעתם? חליתם? ההחלטה שבזכותה תקבלו יותר
עוד צ'ופר למונופולים: יוכלו להגביל הנחות על מוצרים בחנויות
mako כסף - כל מה שצריך לדעת
