עשרות אלפים פונו מהישובים שבאזורי העימות בצפון. יחידים, משפחות, צעירים, מבוגרים. ארזו את המעט שיכלו ועזבו בית לטובת עתיד לא ברור. נכון להיום, קרוב לתשעה חודשים לתוך המלחמה, אף אחד מהם עדיין לא יודע מתי ישוב לביתו, אם בכלל.
בין כל המפונים, אלפים רבים מבין המפונים התגוררו בשכירות בשלל יישובי הצפון, בערים, בקיבוצים ובמושבים. מדי חודש הם שילמו דמי שכירות, אבל מאז שעזבו, גם תשלומי השכירות הופסקו. ובעוד שהלב יוצא אל המפונים שנעקרו מביתם וחייהם, גם בעלי הדירות חווים מצוקה, כשתשלומי השכירות הופסקו באחת. ההערכות מדברות על כ-7,000 בעלי דירות באזורים שפונו שלא קיבלו דמי שכירות חודשים רבים.
מסקר שנערך על ידי חברת רנטיפיי ישראל, המספקת שירותי הגנה על שכר הדירה לבעלי נכסים פרטיים ומסחריים להשכרה, עולה כי בקריית שמונה לבדה כ-90 אחוז ממשכירי הדירות (310 מתוך 344) התלוננו שלא קיבלו דמי שכירות מאוקטובר 2023, תוך הפרת חוזים חתומים עם הדיירים. ע"פ הלמ"ס, שכר דירה ממוצע בעיר לשנת 2024 עומד על כ-3,200 שקל. ביתר ערי ויישובי הצפון שנפגעו מהמלחמה, מטולה, רכסים, אביבים, רמות נפתלי, שלומי, שתולה, משגב עם, מרגליות ועוד, שכירות של בתי קרקע עומדת על ממוצע של כ-6,000 שקל לחודש.
אדם שהוא בעלים של בית קרקע בשכונת יובלים בקריית שמונה, מספר כי הפסיד מתחילת המלחמה 44 אלף שקל. שכר הדירה שגבה מדייריו בסך 5,500 שקל, לא הופקד מזה שמונה חודשים. בעל נכס בשלומי ספג הפסד של שבעה חודשי שכירות בסך של 38,500 שקל. חלק גדול מבעלי הנכסים מעידים כי שכר הדירה מהווה חלק מהותי מהכנסתם, והם נאלצים לקחת הלוואות. אחרים משכירים ושוכרים במקום אחר, וגם הם מתקשים מאוד.
"בתקופת המלחמה החלה תופעה רחבה של שוכרים שהפרו את החוזה, ביטלו את הצ'קים, ארזו כמה בגדים ועזבו", אומר עמרי בשירי מ"בשירי נדל"ן מבוסס נתונים" בקריית שמונה, מתווך העובד עם חברת רנטיפיי ומכיר מקרוב את הבעיה של בעלי הדירות בעיר. "מאז הם לא משלמים על מה שהתחייבו, למרות שכמפונים הם מקבלים את הפיצוי החודשי שהמדינה נותנת להם בסך 6,000 שקל לאדם בחודש. הם יודעים שבתקופה הזאת אי אפשר להפעיל הוצאה לפועל נגדם, כי במסגרת תקנות החירום של המלחמה המדינה אינה מאפשרת לבצע פעולות עיקול או צווי עיכוב יציאה מהארץ כנגד מפונים מביתם או אנשי מילואים".
בשירי טוען שאותם שוכרים למעשה לוקחים את החוק לידיים. "נתקלנו בהרבה שוכרים שאמרו לנו 'מהרגע שהתפניתי מהדירה, אני לא אמור לשלם', אבל הם חייבים לשלם, כי הם חתמו על חוזה. הרבה שוכרים ביטלו צ'קים מבלי להגיע להסכמה עם בעל הדירה ועזבו כשהחפצים שלהם בתוך הדירה כאילו היא המחסן שלהם. כשמבקשים מהם לפנות את החפצים, הם אומרים שהם חוששים להגיע לקריית שמונה וגם אין מובילים שמוכנים להגיע לאזור, ולכן בעלי הדירה צריך להמתין עד סוף המלחמה. אם זו הייתה חברה להשכרת או מימון רכב, או חברת ביטוח – אין ספק שהיו מצליחות לגבות את החוב, אבל כשמדובר בבעלי דירות פרטיים, רבים מהם מבוגרים או שאין להם את הכוח לבצע גבייה".
אי אפשר לדעת איך אדם יתנהג במצבי קיצון
על מצוקת המשכירים מעידה גם דגנית לוי, תושבת ירושלים, שרכשה עם בעלה לפני כשנה דירה להשקעה במטולה: "בחודשים האחרונים אנחנו בבעיה קשה. בחודש אוקטובר כולם התפנו, וגם השוכר של הדירה. הסיכום איתו היה שהוא עושה העברה בנקאית מדי חודש, והיא נפסקה כמובן. בהתחלה דחינו את תשלום המשכנתא, אבל הגרייס הזה נגמר ועכשיו בשביל לשלם לבנק שברנו חסכונות, שגם הם הולכים ונגמרים. אנחנו לא רואים את הסוף".
"השכרתי את הדירה לזוג צעיר. הם היו אמינים ועמדו בחוזה במשך שנתיים. כשפרצה המלחמה הם פונו ובחרו לחזור לגור אצל ההורים בנהריה. משום שהם נחשבים מפונים, כי הם רשומים עדיין במשרד הפנים בכתובת במושב, הם מקבלים 12 אלף שקל בחודש, אבל לי הם אומרים שמשום שהמדינה אסרה עליהם לגור בדירה שלי והם לא אמורים לשלם דמי שכירות", מספר בעלי דירה באחד המושבים בצפון. "משכירי דירות רבים מסתמכים על הכנסותיהם מהדירות למחייתם, וגם הם נקלעו למצוקה. כפי שבעל מסעדה בצפון, שמסעדתו נסגרה נוכח המצב מקבל פיצוי על אובדן הכנסתו, כך ראוי שגם משכירי הדירות לא יצטרכו להתמודד לבדם במצב זה".
לדברי, אדיר בצלאל, מנכ"ל רנטיפיי ישראל, משכירי דירות צריכים תמיד לבדוק את השוכרים, את יכולת ההשתכרות, לבצע בדיקת חיווי אשראי, לקבל המלצה מבעל נכס קודם, לקבל ערבויות ופיקדונות. "עם זאת, חשוב לזכור שעדיין מתקיים מוטיב התנהגותי שפעמים רבות לא ניתן לצפות מראש. בתקופת המלחמה הזאת, אנו מבינים זאת הכי טוב. לפעמים גם השוכר עצמו אינו יודע לנבא מה תהיה ההתנהגות שלו בזמן משבר ומקרה קיצון בחייו, ופעמים רבות הוא יתעדף את צרכיו הכלכליים על פני התחייבויותיו כלפי בעל הנכס בהסכם השכירות".
בסופו של יום, במצב קיצון כזה, בעלי הדירות עומדים מול שוקת שבורה. החוק במתכונתו הנוכחית לא מסייע להם. "האירוע הוא תקדימי מבחינת משך מצב המלחמה", מסביר עו"ד ומגשר ארז לוין, מומחה לתחום המקרקעין וחוזים שהוא עצמו מפונה מקיבוץ מפלסים שבעוטף. "החוק מפרש מאוד בצמצום את הסוגייה הנוכחית, ולכן לא רואים הרבה משכירי דירות מגיעים לבתי משפט, שלא מכיר במלחמה ככוח עליון כי תמיד היו ויש פה מלחמות".
האם המשכיר יכול לחלט ערבות כספית שניתנה לו על ידי השוכר?
"כל מקרה לגופו. לכן ההמלצה שלי היא להגיע לשיח ומו"מ בין המשכיר לשוכר, להתחלק בסכום המגיע למשכיר, שגם ככה ספק אם יוכל להשכיר את הדירה למישהו אחר באזור העימות".
עו"ד שי מורדוב, מומחה לדיני מקרקעין ומשפט אזרחי – מסחרי, מתייחס לסוגיה קצת אחרת: "יש להבדיל בין אזורים בהם המדינה הורתה על פינוי, לבין כאלו שסופגים ירי רקטי אך תושביהם לא נתבקשו להתפנות. לגבי הקבוצה הראשונה, חוק השכירות פוטר את השוכרים מחובת תשלום דמי השכירות ככל שנמנע מהם להשתמש בנכס בשל נסיבות הקשורות בנכס, ובלבד כי בזמן כריתת החוזה הם לא ידעו על הנסיבות או שלא היה עליהם לראותן מראש. כלומר, שוכר שחתם על חוזה טרום המלחמה, לא יכול היה לצפות את הוראת הפינוי ולפיכך פטור מתשלום דמי שכירות. העוגן המשפטי לכך נעוץ בשני חוקים: סעיף 18 לחוק החוזים תרופות, שקובע מתי ניתן לסכל את החוזה, וכן חוק השכירות והשאילה, שקובע בסעיף 15 שני תנאים מצטברים שמהווים עילה לפטור מחובת תשלום, ובכללם כי 'נמנע מן השוכר להשתמש בו למטרת השכירות מחמת נסיבות הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו'".
לאור האמור, בעלי הנכסים לא רשאים בנסיבות אלו לחלט ערבויות כספיות כדי לפרוע את תשלום שכר הדירה. ככל שעשו כן, גבוהים הסיכויים שבית המשפט יחייב אותם להשיב לשוכר את הסכומים שנגבו או חולטו.
בנוגע לשוכר שחתם על החוזה לאחר מתן ההודעה על פינוי – סביר להניח כי במקרה בו הוא יסרב לשלם את דמי השכירות והתיק יגיע לערכאה משפטית, בית המשפט יחייבו לעמוד בהתחייבויות שנובעות מהחוזה עליו חתם, ובראשן תשלום דמי שכירות.
מה יכול המשכיר לעשות במצב כזה כדי לאלץ את השוכר לשלם?
"המשכירים נפלו בין הכיסאות, ומתפקיד המדינה לדאוג להם לפיצוי, כפי שמשולם לתושבים שהתפנה, מכוח ההסדר שנקבע בעניינם".
יכול להיות שיהיה בסופו של דבר סיוע מהמדינה למשכירי דירות באזורי הפינוי? בעקבות פנייה אל משרד האוצר לגבי פיצוי אפשרי של בעלי דירות אלו, נמסר כי "הנושא נמצא בדיונים מקצועיים בממשלה ונבחן מבחינה מקצועית ומשפטית".