בחודשים האחרונים עברו יהודית ויצחק חקאק (21 ו-25 בהתאמה) יחד עם בנם נתנאל בן החמש, לבית פרטי, חדש ומשופץ. אילו היה מדובר בסיפור סטנדרטי, כנראה שכעת היינו מדברים על המשכנתא שהם התחייבו לשלם בעשרים או שלושים השנים הבאות, אבל זה לא המקרה - מאחר שיהודית ויצחק עברו לגור באוטובוס.
"עד שנישאנו לפני כשבעה חודשים, כל אחד גר אצל ההורים שלו. אחר כך, עברנו לדירה מעל ההורים של יצחק ונשארנו שם עד שהאוטובוס היה מוכן למגורים", מספרת יהודית. "אני לא זוכרת מתי ואיך בדיוק עלה הרעיון, אבל כשהוא עלה שנינו מיד היינו בעד, אף אחד מאיתנו לא היה מופתע וישר יצאנו בחיפושים אחר הבית החדש שלנו כדי להגשים את החלום הזה".
בני הזוג עברו כמה אוטובוסים שהוצעו למכירה ברחבי הארץ עד שמצאו את האחד בפתח תקווה – מיניבוס מרצדס משנת 1994. "האוטובוס היה מפורק ואנחנו למעשה פירקנו אותו עוד יותר - הוצאנו את הרצפה מהמקום והורדנו את הקירות ואת הרמפות, ואז התחלנו בבנייה. בחודשיים בלבד שיפצנו אותו מא' עד ת'", אומרת יהודית.
במקביל הכינו השניים את הקרקע ביער הסמוך למקום מגוריהם – התנחלות כוכב יעקב הסמוכה לרמאללה. "ניקינו סלעים, הורדנו שיחים וקוצים, סללנו כביש עפר והכנו משטח בטון שעליו יישב האוטובוס, כדי שלא נשקע בבוץ. בסופו של דבר, נסענו ליער וחנינו".
שטח הבית כולו 10 מ"ר וכל פינה בו מנוצלת. קירות האוטובוס מכוסים בעץ, ממש כמו בצימר. "בסלון יש לנו ספה שנפתחת למיטה זוגית ומעל למיטה שלנו יש מיטה קטנה לבן שלנו, נתנאל. במטבח יש לנו כיור, מקרר, כיריים גז וארונות אחסון. בסוף הבית, ישנם שירותים אקולוגיים ואמבטיה שווה עם מים חמים, שניהם מוסתרים בווילון סגול".
אתם גם מטיילים עם הבית?
"בינתיים לא, למרות שהוא כן נוסע. בכל אופן, אנחנו מטיילים המון וממש בקרוב נוסעים לחצי שנה במזרח. אחרי הטיול הזה, אנחנו מתכננים להתחיל לטייל עם האוטובוס בארץ".
לא אילוץ כלכלי
באופן הולם, בני הזוג חקאק הקימו יחד סוכנות נסיעות, והם עובדים יחד מהבית, כלומר מהאוטובוס. לדבריה של יהודית, ההחלטה לגור באוטובוס לא הייתה תוצאה של אילוץ כלכלי, אלא חיפוש אחר חוויית מגורים אחרת. "שנינו הרווחנו יפה מאוד, יצחק עבד בשלוש עבודות ואני עבדתי במעון, ובתוך כך גם בנינו את העסק החדש שלנו שהיה רווחי מיד. יכולנו לרכוש בית, אבל בחרנו לגור באוטובוס כי מבחינתנו מדובר בחוויה מיוחדת ושונה שרוב האנשים לא זוכים לחוות".
העלות של הפרויקט כולו הייתה מזערית לעומת בית אמיתי, כזה שדורש גם קניית קרקע ואישורי בנייה. "רכישת האוטובוס, סלילת הכביש, בניית הדק וכל ההוצאות הנלוות עלו לנו בסך הכול כ-70 אלף שקלים. כיום ההוצאות היחידות שלנו הן מים וגז כשהבלונים מסתיימים, וזה מסתכם בחמישים שקלים בחודש בלבד. מאחר שהרכבנו פאנלים סולאריים וטורבינת רוח, יש לנו חשמל מהשמש ומהרוח, כך שההוצאה הזו נחסכת עבורנו. כמובן שהחיסכון העיקרי שלנו נובע מכך שאנו לא משלמים שכירות או משכנתא, וגם לא ארנונה".
מה חשבו המשפחות והחברים שלכם על ההחלטה?
"בהתחלה כולם סביבנו היו בהלם והחברים חשבו שאיבדנו את זה לגמרי, אבל היום - הם מתלהבים ובאים לבקר מתי שרק אפשר. אימא שלי דאגה שזה ישפיע לרעה על הילד, אבל למעבר הייתה השפעה נהדרת על נתנאל - הוא אוהב מאוד את הבית, נהיה מחובר לטבע ומשחק ימים שלמים בחוץ בלי להשתעמם. נתנאל נהנה לספר לאנשים איפה הוא גר, מזמין חברים מהגן למסיבות בבריכה שלנו ובטבע והחברים כל הזמן מבקשים לבוא לשחק 'באוטובוס של נתנאל ביער'".
לא כולם מקבלים בהבנה את צורת החיים הלא שגרתית הזו. "לאנשים תמיד יהיה מה לומר, לטוב ולרע, אבל אנחנו לא נותנים לדברים כאלה להשפיע עלינו", אומרת יהודית. "באופן כללי יש שני סוגים של מגיבים - יש את אלה אומרים שזה מטורף ושהם ממש לא היו רוצים לחיות ככה, ויש את מי אומרים שמבחינתם לגור באוטובוס באמצע היער זו הגשמת חלום".
המגורים באוטובוס קירבו בין בני הזוג, לדברי יהודית, בוודאי כשהם נמצאים בחלל קטן שבו הם חולקים עבודה וחיים. "דווקא בגלל שאנחנו גרים במקום בלי יותר מדי מרחב אישי, למדנו להיות הרבה יותר סבלניים ורגועים. אם לפעמים אנחנו צריכים מעט שקט, יש לנו את כל היער בחוץ".
מה בכל זאת קשה?
"הצמצום במטבח - אין לי המון כלים ואפשרויות פשוט כי אין מקום, ולפעמים כשאני רוצה לקנות דברים לבית אני חייבת לעצור את עצמי. אבל זה בסדר, יום אחד כשנעבור לבית גדול יותר אוכל לבזבז כסף על שטויות לבית בלי סוף".
כלומר, המגורים באוטובוס הם שלב זמני?
"לגור כאן זו חוויה מדהימה והגשמת חלום מבחינתנו, אבל יום אחד כשנרצה להגדיל את המשפחה כבר לא נוכל לחיות בחלל של עשרה מ"ר. בינתיים, אנחנו נהנים מכל רגע".
מי שמבקש ללכת, או אולי לנסוע, בדרך הזו, יכול למצוא השראה בשתי קבוצות פייסבוק גדולות של ישראלים שחיים על גלגלים – "כפרים על גלגלים' ו'נשים גרות על גלגלים". יהודית מספרת ששם היא רואה בתים של אנשים נוספים שאימצו את אורח החיים המתגלגל ומקבלת השראה ורעיונות חדשים.
"חשוב מאוד לדעת שתהליך המעבר לוקח הרבה זמן. קודם כל, עובר זמן עד שבכלל מתרגלים לרעיון של לעבור לאוטובוס, ואחר כך צריך להתחיל לתכנן, לבנות, ללמוד איך לחבר דברים, להכיר את הבית ולהבין איך לסדר אותו כדי שיהיה נוח ונעים לגור בו. מעבר לזה, חשוב להתקין מצלמות אבטחה ברגע שיש חשמל - אנחנו לא עשינו זאת ולצערנו פרצו לנו פעמיים, איבדנו כלי עבודה ודברים יקרי ערך בשווי אלפי שקלים. היום יש לנו מצלמות אבטחה ואזעקה, שמקושרים לטלפונים הניידים של שנינו".
למי היית ממליצה לוותר על הדירה ולעבור לאוטובוס?
"מעבר כזה לא מתאים לכולם, רוב האנשים אוהבים את המרחב שלהם ואת השגרה. אבל, לאנשים שאוהבים אתגרים ואוהבים לצאת מהריבוע, למשפחות קטנות, זוגות או בודדים שמחפשים שקט ומחוברים לטבע - זה בהחלט מתאים. בזכות המעבר לאוטובוס יש לנו שקט ופרטיות, אנחנו רחוקים מכבישים ומרעש ומוקפים בעצים, ציפורים, רוח, שמש ואוויר".