המאבק על חידוש העבודות באתרי הבנייה נמשך. אתמול (ב') הגישה התאחדות הקבלנים, ביחד עם הקרן לעידוד הבנייה ועם החברות דניה סיבוס, עץ השקד ואלקטרה בנייה, עתירה נגד עיריות רמת גן, גבעתיים ובת ים, וכן נגד משרד השיכון והפנים, בדרישה לפתוח את אתרי הבנייה בערים.
אולם לפי הלך הרוח של התושבים, גם בערים בהם חזרו העובדים לאתרים, נדמה שראשי הערים יעדיפו לחכות לפסיקת בית המשפט. הדבר נכון שבעתיים כשהבחירות המקומיות קרובות כל כך, גם אחרי שנדחו.
בהתאחדות הקבלנים מציינים בעתירה שאתרי בנייה רבים עובדים כסדרם וכי החששות של העיריות נפתרו בעזרת הנחיות פיקוד העורף. מנגד, התושבים עצמם עדיין נתונים תחת הרושם של החשדות של שיתוף פעולה של פועלים פלסטינים בדרום עם אנשי חמאס והחשש (שהופרך מספר פעמים) מדמויות חשודות שמצלמות בתים.
בשכונה של א', תושבת נתניה, יש קבוצת בניינים שנבנים בלב השכונה, אחד מהם ליד גן ילדים. לדבריה, התושבים הפאניקה. אדם זר זוהה בחצר הגן הקפיץ את השכונה קלה, רק כדי שיתברר שמדובר בכלל בעובד עירייה.
"הורים רבים ממש לא מקבלים את המצב ורוצים לארגן הפגנה ליד הבית של ראש העיר", אומרת א'.
"מצד שני אנחנו לא רוצים לגזול פרנסה של אנשים ישרים, אבל אנחנו מצפים מהמדינה לתת לנו ביטחון. במקום להוציא הון על אבטחת גני ילדים ולהביא מתנדבים חמושים מהבית, או לגזול מכוחות הביטחון שנמצאים בלחימה, צריך שהקבלנים ישלמו על אבטחת אתרי הבניה כדי שכולנו נוכל לישון בשקט. בסופו של דבר כולנו רוצים לחיות בשקט, גם הערבים. אבל המדינה פשטה את הרגל וזאת הבעיה הכי גדולה שלנו".
אם בשאר חלקי הארץ תושבים מתמודדים עם חששות מהפועלים הערבים בשכונה, לצד ההבנה שגם הם זקוקים לפרנסה, בתל אביב המצב מעט שונה. אזורים שלמים בדרום תל אביב מתנהלים כמו אתר בניה ענק, המנוהל בעיקר על ידי הפועלים.
ח', תושב שכונת יד אליהו, מלא בביקורת על העבודות שמנוהלות על ידי ערבים. אף שהוא מספר שגדל עם ערבים ועבד איתם כל החיים, בזמן המלחמה הוא בעיקר חושש. "אין בי שנאה נטו כלפי ערבים. אני פשוט למוד ניסיון ואני יודע איך הם מתנהלים, איך הם חושבים ואיך הם מתנהגים. אני כבר לא מרגיש בנוח להסתובב ברחובות שבהם גדלתי כי אני מרגיש שהם שונאים אותי רק בגלל שאני יהודי".
גם ז', תושב השכונה, מודה שמקור התחושות שלה הוא תחושת אובדן הביטחון המוחלט בעקבות מתקפת הדמים בעוטף עזה. "אני לא סומכת עכשיו על אף אחד. אני רואה גם את היחס של המדינה למפונים מהדרום ולמשפחות החטופים ונראה שממש לא אכפת למדינה מהם".
את חושבת שיש סכנה מהפועלים ברחובות?
"אני לא יודעת אם יש סכנה אמיתית או שאני פשוט בטראומה כמו כל המדינה".
"שומרים על איזון וממשיכים לחיות"
במקומות אחרים, הפועלים אינם זרים שמגיעים לאתרי בנייה, אלא דמויות קבועות בשטח. א', תושבת המרכז, מספרת על שני עובדים קבועים בבניין בו היא מתגוררת, אחד גנן ואחד פועל ניקיון, שעבודתם רבת השנים באזור לא סייעה להם אל מול הלחץ של הדיירים.
"הדיבור של הפועלים במבטא ערבי הלחיץ חלק מהאנשים בבניין וגרם להם להרגיש חוסר ביטחון בביתם שלהם. הכל בצל האירועים אחרונים והטראומה שכולנו מרגישים ביחד עם כל עם ישראל, למרות שאנחנו מכירים אותם כבר המון שנים ובכבר סמכנו עליהם כמעט בעיניים עצומות.
לפועלים הותיקים שלנו היה מפתחו ללובי וגם למקלט אז השכנים ביקשו להחליף מנעולים וגם להפסיק את העסקתם בגלל הרגישות של המצב ושל חלק מדיירי הבניין. נאלצנו להסכים ועשינו את מה שהדיירים ביקשו, למרות הכאב והרצון להמשיך בשגרה. תפיסת העולם שלנו השתנתה ב 7/10 בצורה כואבת וקשה. אני לא חושבת שנוכל לחזור להתנהל כמו בעבר".
יפעת, תושבת חריש, לא חשבה לרגע שיש בעיה, לפחות עם עובדים שהיא מכירה. "יש לילדים שלי נהג הסעות ערבי שלוקח אותם לבית הספר. יש לי מנקה ערבייה מקסימה שעובדת אצלי כבר שנים ואנחנו כמו משפחה. לפני כמה ימים הגיעו אלי עובדי ביובית ערבים מכפר שכן לטפל בסתימה שהייתה בבניין ועשו עבודה מצוינת, תוך שהם מקפידים לתת לנו תחושה שאנחנו יכולים לסמוך עליהם, שהם איתנו".
למה בעצם את לא חוששת?
"אני באופן אישי סומכת על עצמי ועל האינטואיציה שלי. אני רוצה להאמין שאם אהיה בסכנה - אני ארגיש בזה. אני מסתכלת להם בעיניים ואני יודעת שהם לטובתי. אין להם כוונה רעה כלפי או כלפי אף אחד אחר ולכן אין לי בעיה לקבל מהם שירותים. אני משתדלת לשמור על איזון ולהמשיך לחיות. יכול להיות שאם אלה היו פועלים שאני לא מכירה, שאני לא יכולה להסתכל להם בעיניים ולהכיר אותם באופן אישי - אולי הייתי מרגישה פחות בטוחה".
עם זאת, גם היא לא נמנעת מהדיבור על "נאמנות למדינה" של ערבים ישראלים ש"חלקם מחפשים לגרום נזקים". "לוואי שהיתה דרך לדעת על מי באמת אפשר לסמוך ולפחות מוכנות של המדינה לבדוק את הדברים לעומק. המדינה שלנו מאוד מורכבת ואני מאוד מבינה את כולם".
ק, תושבת רחובות, מתארת מצב שבו המשטרה מוזעקת על כל דבר חשוד. הטיפול בפניות לא מגביר את תחושת הביטחון. " פשוט כי אי אפשר לדעת מי הם הפועלים האלה, מה הרקע שלהם, האם יש או אין להם קרובי משפחה פעילים נגד ישראל".
מה היית רוצה שיתנהל אחרת?
"הייתי רוצה שמישהו יקח אחריות ויבדוק כל אחד שרוצה לעבוד פה. זה בעייתי להכליל את כל הערבים, אבל אני מרגישה שאין עם מי לדבר, במיוחד אם יש פועלים עם תעודות כחולות".