המחסור של 100 אלף עובדים בענף הבנייה מפרוץ המלחמה, דוחק את קבלני הביצוע לפינה. "אני חשמלאי בתחום הבניין, בפרויקטים כמו תמ"א 38 וילות ועוד כל מיני עבודות, פועל בכתשעה פרויקטים של תמ"א 38 ובכל אחד עשרות דירות. אנחנו מנסים לעבוד בעסק בלי הפועלים, אבל לא מצליחים ובמצב הזה מפסידים כספים", מספר אבי ועקנין, בעלים של "חשמל איילה", בשיחה עם גלובס.
ועקנין מספר שבתחום החשמל יש קושי לתקשר עם עובדים זרים מסין או מהודו, וגם העלויות שלהם גבוהות בהרבה. הוא מציין שניסה להעסיק עובדים ישראלים, אך זה לא צלח. "החזקתי פועל ישראלי במשכורת של 9,500 שקל בחודש והוא לא יודע את העבודה. ממש כלום. פלסטיני לעומת זאת, אין בעיה אשלם 10,000 שקל בחודש, והעבודה מבוצעת והדברים זזים".
"לפני המלחמה, בשגרה היו לי כ־15 פועלים, והייתי קם בבוקר מפזר חומר באתרים, מביא הצעות מחיר ועבודות נוספות. הייתי מגיע בסוף היום לאתרים ורואה שהדברים זזו ויכול להגיש חשבונות לתשלום. אבל במצב הנוכחי, אין לי מה להגיש חשבון. אי אפשר להמשיך".
לדבריו, אם המצב יימשך כך העסק ייסגר. "אני שוקל להיכנס שותף בחנות צעצועים עם חבר שיש לו כמה חנויות. מרגיש שאין לי מה להמשיך עם העסק של החשמל. אני לא רוצה לסגור, אבל נראה שאין לי ברירה", אמר ועקנין.
"המחזור של העסק קטן ב־40%־50%"
ג', שביקשה להישאר בעילום שם, מנהלת עם בן זוגה חברה קבלנית ותיקה לעבודות איטום. "אנחנו עושים פרויקטים של איטום מרתפים, מרפסות, מקלחות ושירותים, חדרים רטובים, גגות וחצרות.
"זו עבודה קשה ומורכבת. אנחנו עובדים במשך שנים רבות, עם הרבה פרויקטים וקבלנים הכי גדולים. אבל היום לא מסוגלים לעמוד בזה העסק הולך וקורס".
לדברי ג', "היינו עוסק מורשה למעלה מ־24 שנה והפכנו לחברה בע"מ, כי גדלנו והתפתחנו והבן שלי סיים לימודים והתחיל לעבוד עם בעלי. היו לנו שני עובדים פלסטינים שהיו מרוויחים משכורת יומית של 400 שקל, עם כל הדיווחים והאישורים מול הגורמים הרלוונטיים".
לדבריה, העסקת עובדים זרים היא יקרה מאוד ולא משתלמת: "כמה תאגידים נתנו לי הצעות, למשל עובדים זרים מסרי לנקה, אבל הנטו החודשי הוא 18 אלף שקל לעובד ובמקביל אני אמורה לדאוג לו ללינה. אלו סכומים לא אפשריים. אנחנו לא מרוויחים כך.
"נוצר מצב לא אפשרי, אז אנחנו לא עונים לטלפונים ומתביישים כי אין לנו איך לתת מענה. אנחנו באמצע פרויקטים שאין מי שיסיים ובינתיים לוקחים קבלנים אחרים לסיום העבודות ומשלמים להם".
כשג' נשאלת על האפשרות למצוא עובדים ישראלים, היא מספרת שפרסמה מודעות באתרי דרושים וברשתות חברתיות כמו פייסבוק, אבל דרישות שכר היו גבוהות מדי. "ברגע שהגיעה המלחמה הבינו שיש מחסור בעובדים אז הישראלים חותמים בלשכה ומבקשים תשלום בשחור ואין לי אפשרות כזו. הם לא מוכנים לשכר של 600 שקל ליום אלא רוצים 900 שקל לפחות ליום. ואם יש עובד שהוא רתך מקצועי ובעל ניסיון הוא כבר ידרוש כ-1,200 שקל יומי ואנחנו לא יכולים לעמוד בסכומים כאלה בתפוקה שיש כיום", היא מספרת.
מה תעשו?
ג': "נסגור את העסק. הבן שלי יחפש משהו אחר שהוא אוהב לעשות. המלחמה הזו ריסקה אותנו מבחינה כלכלית, ויותר מזה יש לנו תחושת בושה. מעולם לא היה לנו קושי או חובות. בעלי בן 55, מה הוא יוכל לעשות כשנסגור את העסק?"
קיבלתם סיוע או מענקים כלשהם מהמדינה?
"ברגע שאת לא מעסיקה עובדים, אז לוקחים פחות עבודה, מייצרים פחות וגם משלמים והמחזור של העסק קטן ב40%־50% אבל לא קיבלנו מענקים ולא דרשנו מענקים כי חשבנו שנוכל לשרוד והפועלים יחזרו. אבל כבר הבנתי שאין סיכוי שיחזרו.
"זה גם מקצוע שדורש התמקצעות וקשה להכשיר אליו, עם כל הכבוד לשאר העבודות. אם האיטום לא טוב והמים חודרים לבניין, זה לא שווה שום דבר. אנחנו צריכים עובדים מקצועיים ולהכשיר כזה עובד זה שנה־שנה וחצי ולתת שכר שלא נוכל לעמוד בו. לא השקענו 30 שנה בעסק בשביל זה".
"אני עובד 15 שעות ביום ולא נח לרגע"
גם בתחום קבלני המסגרת, שעובדים ברשויות המקומיות ומוסדות ציבור, בכל סוגי עבודות הבניין בין אם תשתיות, תחזוקה או שיפוצים, ניכר קושי רב משום המחסור בידיים עובדות. אליהו כחלון, קבלן פרטי, מספר שהוא משנת 1990 בתחום הבניין ושיפוצים וכיום בגיל 65 הוא מנסה לשרוד. "בדרך כלל יש לי חמישה עובדים קבועים פלסטינים והיו לי גם קבלני משנה. עכשיו גם הם לא עובדים כי הם אין להם פועלים.
"אני מבצע את כל סוגי עבודות הקבלן. אני קבלן מסגרת בשלוש רשויות מקומיות. בשלושתן צריך עובדים ואין - וזו בעיה. אין פועלים ואין בעלי מקצוע ואם תופסים אנשים לעבודה, הם רוצים משכורות גבוהות שאנחנו לא מרוויחים אפילו, וככה כל הטעם בעבודה יורד. מתחיל להימאס. אין איך לעבוד בלי פועלים".
מה אתם עושים בינתיים?
"אני בעצמי עובד 15 שעות ולא נח לרגע והבנים שלי באים לעזור במידת האפשר. אני עובד מהבוקר ועד הלילה כדי לצוף וכבר נגסתי בכמה מאות אלפי שקלים. "לא ביקשתי מענקים ואני לא מתכוון לבקש. כל חיי אני בעבודה פיזית בבנייה או בחקלאות. אם יפתחו מחסומים ויכנסו הפועלים, אוכל לעבוד. מחכים ליום טוב, או שנסגור את העסק בסוף".
"מקבלים פניות לסיוע בכל יום"
סגן נשיא התאחדות הקבלנים, צביקה דוד, מספר כי בכל יום מגיעות אליהם פניות לסיוע: "מרגע שנעצרה כניסת העובדים הפלסטינים לאחר ה־7 באוקטובר, מצב הקבלנים הולך ומידרדר.
"לאחרונה קיבלנו אינדיקציה מנתונים שפרסמה חברת Coface BDI שלפיהם מאות קבלנים כבר נמצאים בסיכון להמשך קיום החברות שלהם. "ההתאחדות מקבלת פניות עם בקשות לסיוע מכל תחומי הבנייה והתשתיות ואנו יכולים להעיד שקבלני ביצוע שעובדים עבור רשויות מקומיות, מוסדות ציבור ומשרדי ממשלה הם אלה שנמצאים במצב הקשה ביותר, לאור התעלמות המדינה מאי יכולתם לעמוד בתנאי המכרזים בהם זכו.
"המדינה חייבת להתערב מיד ולייצר הליך הבראה לענף, להשלים את הבאת העובדים הזרים, לקבוע הסדרים לטיפול לאיחור במסירת עבודות, לטפל במוסר התשלומים הירוד של מזמיני עבודות בנייה ציבוריים ובעיקר לדאוג לכך שניתן יהיה לשוב לעבודה סדירה בענף, תוך הבטחה של יכולת הקבלנים לקבל מימון בזמן אמת לפעילות שלהם".