בנק ישראל פירסם הבוקר (ד') הערכה ראשונית המתייחסת להסכם פנסיית החובה בישראל, שמופעל מתחילת שנת 2008. להערכת בנק ישראל ההסכם מאפשר רמת חיים גבוהה יותר לאחר הפרישה לעובדים שלא היו מאורגנים עד כה בהסדרי פנסיה ואשר מרביתם בעלי שכר נמוך.
ההסכם חל על מועסקים שלא היו מבוטחים בשום הסדר פנסיוני. ברבעון הראשון של שנת 2008 הצטרפו להסכם שנחתם עם ההסתדרות והארגונים הכלכליים כ-100 אלף עובדים, מתוך הערכה של כמיליון עובדים ללא הסדר פנסיוני כלשהו.
שיעור התחלופה ברוטו, המבטא את היחס בין ההכנסה מקצבת הפנסיה לבין ההכנסה מעבודה לפני הפרישה, מגיע ל-40% לגברים ול-35% לנשים. שיעורי התחלופה אצל נשים נמוכים יותר כי מספר שנות העבודה נמוך יותר ותוחלת החיים גבוהה יותר.
שיעורי התחלופה הכוללים נטו, הכוללים גם את קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי ומתחשבים בהשפעת מערכת המיסוי על ההכנסה, מגיעים ברמת השכר הממוצע במשק לכ-80% לגברים וכ-74% לנשים.
נציין כי שיעור ההפרשה עולה בהדרגה ויגיע ל-15% בתחילת שנת 2013 כאשר העובד יפריש שליש מסך ההפרשות (5%) והמעביד יפריש שני שליש (10%), מהם 5% לקרן פנסיה ו-5% לקרן פיצויים. גיל ההצטרפות להסכם הוא 21 לגברים ו-20 לנשים. תקרת השכר היא השכר הממוצע במשק.
בנק ישראל שמפרסם את הדברים במסגרת דיון שמפורסם ב-"ההתפתחויות הכלכליות של החודשים האחרונים" מס' 122, מציין כי הסכם פנסיית החובה מהווה בעצם קיומו הישג חשוב שיאפשר רמת חיים גבוהה יותר לאחר הפרישה. קיום הסדר פנסיוני לכלל העובדים במשק מהווה נדבך חשוב בהתחלקות שיוויונית יותר במשק ובהתמודדות עם תופעות של עוני.
ואולם, מציינים בבנק ישראל, הניסיון עד כה מראה כי האכיפה בפועל מוגבלת.
פיתרון אפשרי לבעיית האכיפה ניתן להשיג אם יקבע בתקנות מס הכנסה שהוצאות השכר על עובד לא יהיו מוכרות כהוצאה למעביד אם לא הועברו ההפרשות לקצבה לקופות פנסיה בשנת המס השוטפת. בעייה נוספת מכונה "הדלת המסתובבת", בה מעבידים מפטרים עובדים לאחר תקופה קצרה כדי להמנע מביצוע הפרשות. קיימים סעיפים שונים המנסים לצמצם תופעה זו, וראוי לציין כי אי-הכרה בהוצאות השכר יכולה לצמצם תופעה זו.
