הבורסה יעילה. אולי נשמע מוזר להגיד את זה דווקא בתקופה הנוכחית, אבל למרות האבסורד, אני משוכנע שזו הדרך ההגיונית ביותר למשקיעים להתבונן על העולם. יכול להיות שיש בדרך הזאת אפילו מידה של אמת.
על-פי היפותזת השוק היעיל, מידע היסטורי אינו עוזר בחיזוי מחירי המניות. התבוננות בגרפים של ביצועי מניות, ואפילו קריאת מהדורת הבוקר של הפייננשל טיימס, לא יולידו אסטרטגיה אמינה לבירור מחיר מניה מחר או בשנה הבאה, משום שכל המידע היעיל כבר הוטמע במחיר הנוכחי. פול סמואלסון, מהכלכלנים המשפיעים ביותר במאה העשרים, סיכם את הנושא בכותרת מאמר שכתב ב-1965: "הוכחה שמחירים הנחזים בדרך אמינה משתנים באופן אקראי". כל המידע הנגיש משוקף כבר במחיר הנוכחי, ולכן המחירים העתידיים ישתנו רק כשיגיע מידע חדש. החדשות עצמן הרי מופיעות באופן בלתי-צפוי, אחרת הן לא היו חדשות.
אם היפותזת השוק היעיל נכונה, הרי שכלכלנים חכמים יודו שהם לא יודעים מה יהיה עתיד הבורסה. זה אמנם משעמם, היות שהרבה יותר כיף כשיש מישהו שחוזה את העתיד, אבל זה יכול להסביר את מה שקרה במוסף האחרון של הפייננשל טיימס, כששני בעלי טורים הביעו דעות הפוכות לחלוטין על הכיוון שאליו הולכת הבורסה. אנתוני בולטון חזה התאוששות, מרין סומרסט טענה שהשוק עדיין אופטימי מדי לגבי העתיד. האם שניהם שרלטנים? כלל וכלל לא. בשוק יעיל, אי-הסכמה בין אנשים יודעי דבר היא דווקא משהו צפוי. שניהם יכולים להיות צודקים באותה המידה.
בדיחה ישנה לועגת להיפותזה: שני כלכלנים מוצאים שטר של מאה דולר ברחוב. אחד מהם מתכופף להרים את השטר, בעוד שחברו אומר לו שזה מגוחך. אין סיכוי שבאמת שוכב שם שטר של מאה דולר. הרי מישהו אחר כבר היה מרים אותו מזמן.
זו באמת בדיחה טובה, אבל אף אחד עוד לא הוכיח או הפריך באופן משכנע את היפותזת השוק היעיל. ועדיין, המשקיעים צריכים להתנהג כאילו הם מאמינים בה. האמונה בשווקים היעילים מציעה אסטרטגיית השקעה תלת-ראשית. ראשית, להתעלם מפרסומות (או כתבות בעיתון) החוגגות את הצלחת העבר של מגזרים או קרנות. בשוק היעיל, לא רק שביצועי עבר אינם מהווים ערובה להצלחה עתידית, הם גם לא נותנים שום רמז או סימן באשר הם. שנית, אל תנסו לבחור מניות, וגם אל תבקשו מאף-אחד אחר לבחור מניות בשבילכם. במילים אחרות, היצמדו לאינדקסים שעוקבים אחר מניות ואל תנסו לבחור מניות בודדות. ולבסוף, אל תנסו לתזמן את השוק: כנסו וצאו בהדרגתיות.
הנקודה השלישית איננה זוכה לתשומת לב ראויה. משקיעים רבים מבינים כיום את האטרקטיביות של קרנות העוקבות אחר השוק, אבל רק מעטים מהם הפנימו שהקרן הטיפוסית מצליחה הרבה יותר מאשר המשקיע הטיפוסי. זאת משום שהמשקיעים נוטים לקנות במחיר גבוה ולמכור במחיר נמוך.
איליה דיצ'ב מאוניברסיטת מישיגן חישב לא מזמן את התשואות "בערך דולרי" שהניבו מדדי המניות המרכזיים, מה שנותן מושג לגבי הנטייה של המשקיעים לצלול אל תוך השווקים בדיוק כשהם עלולים להפוך דו*ב*יים. דיצ'ב מצא שהתשואות האלה נמוכות ב-1.3% בשנה, מהתשואות של אלה שקנו מניות והמשיכו להחזיק בהן. 8.6% במקום 9.9% בין השנים 1926 ו-2002 בבורסה המרכזית של ניו יורק, שמצטברים להבדל גדול, בהשקעה לטווח ארוך. תוצאות דומות התקבלו גם בשווקים הבינלאומיים, מאז שנות השבעים של המאה העשרים ועד היום, ובאופן דרמטי יותר גם בהשקעה במדד הנאסד"ק.
יכול להיות שבסופו של דבר השוק אינו יעיל. אבל מה שאני יודע בבירור הוא שאלה מאיתנו המתנהגים כאילו השוק יעיל נהנים מיתרון גדול על-פני המשקיע הטיפוסי.
