לא קל להעביר בישראל תקנות שפועלות לטובת הצרכן, וכשמדובר בשוק הרכב הישראלי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית. משרדי הממשלה הרלוונטיים נלחמים באופן מסורתי נגד שינויים בנוהלי העבודה, ויבואני הרכב נציבים כחומה בצורה בפני רפורמות. בשנה שעברה הצליח האוצר סוף-סוף להכניס לתוקף תקנה פרו-צרכנית מהפכנית, אך למרבה הפרדוקס היא כמעט נעלמה מתודעת הציבור. מדובר בתקנה שמחייבת את יבואני הרכב לרשום על שמם כ"יד" כלי רכב שיובא לארץ אם עברו 12 חודש מאז ייצורו.
חסם לייבוא המקביל
הסיבה שתקנה זו הצליחה להבקיע את חומות ההגנה של ענף יבוא הרכב תמונה בתקנה שנארזה בחוכמה כחלק מהרפורמה לפתיחת השוק ליבוא מקביל, כלומר ליבוא סדיר ורשמי של כלי רכב מ"סטוקים" של דילרים בחו"ל ללא צורך בזיכיון יבוא רשמי מהיצרן. לפיכך, התקנה נתפשה על-ידי היבואנים כחסם ביטחון אפקטיבי בפני 'היבוא המקביל'. ההסבר פשוט: אותם "סטוקים" לא מכורים של כלי רכב בחו"ל, שהם מקור האספקה המרכזי של 'היבוא המקביל', הם לרוב בני כמה חודשים או יותר.
לפיכך, לרשות 'היבואן המקביל' עומד זמן קצר מאוד למכור אותם בשוק הישראלי, או שייאלץ לרשום אותם על שמו ולספוג ירידת ערך מידית שתקזז משמעותית כל רווח שאותו השיג ברכישת ה"סטוקים". אם ל'יבואן הסדיר' יש 10-11 חודש למכור רכב חדש מרגע שיובא לארץ, הרי של'יבואן המקביל' יעמדו רק 4-6 חודשים.
הסיבה השנייה היא שרבות מסוכנויות יבוא הרכב פשוט לא העריכו נכונה את המשמעות של התקנה, ובוודאי שלא צפו את עצירת המכירות המוחלט שיצר המשבר הכלכלי במחצית השנייה של 2008. אבל בינתיים 'היבוא המקביל' נגנז עמוק במגירות של הרגולטור, ומה שנשאר הוא תקנה פרו-צרכנית מובהקת שלא מאפשרת ל'יבואנים הסדירים' למכור במחיר מלא רכב שעמד מיותם במגרשים שלהם שנה וחצי-שנתיים.
פתח להזדמנויות
התקנה מאלצת כיום את היבואנים לנהל מלאי בצורה הרבה יותר חכמה ואגרסיבית או לספוג הפסדים לא קטנים. מבחינת הצרכנים זוהי דלת אחורית חדשה לרכישת כלי רכב חדשים בהנחות משמעותיות מאוד.
שיטה אחת היא לנסות "לדוג" את כלי הרכב בחודש או בשבועות האחרונות לפני מלאת לו 12 חודש, כי אז היבואן נמצא בשיא הלחץ לגלגל אותו החוצה.
כמה מסוכנויות היבוא בארץ התקינו באחרונה למטרה זו תוכנת מחשב, מדווחת לאנשי המכירות בזמן אמת אילו כלי רכב מתקרבים ל"הבשלה" (12 חודש) ומתמרצת אותם באמצעות בונוסים לדחוף את כלי הרכב הללו ספציפית. לפיכך, גם צרכן שאין לו "מידע פנימי" על הסטוקים של היבואן או שאינו נוטה לקרוא ולנתח את נתוני המכירות בעיתונים, יכול להגיע לכלי הרכב האלה ולהנחות הנלוות אליהם בשיחה "אחד על אחד" עם איש מכירות בסוכנות שיש לו אינטרס אישי ומובהק לגלגל אותם.
דרך שנייה היא למצוא את כלי הרכב שכבר חלפה שנה מייצורם והם כבר רשומים כ"יד ראשונה". אמנם צריך לקחת בחשבון שהלקוח יהיה רשום כיד-שנייה, אפילו אם למכונית יש אפס קילומטרים, ולכך יש מחיר כלכלי, אבל גם כאן ניתן למצוא קומבינות: היבואנים רושמים לעתים את היד-הראשונה של חלק מכלי הרכב על השם הפרטי של ממלאי תפקידים בתוך החברות, כך שלצורך מכירה בעתיד "היד-הראשונה" רשומה כפרטית ולא כחברה. במחיר הנכון זו עסקה לגמרי לא רעה.
