בשנים האחרונות, רשתות אופנה בינלאומיות רבות עושות עלייה: "איקאה", "קיקה", "זארה" ו"מנגו" הן רק חלק מרשימה ארוכה של חנויות, והיד עוד נטויה.
אבל מי כמו עם ישראל יודע, שבכל עלייה יש קשיי קליטה – תנאים קשים לזכיינים והתאמת הסחורה לשוק המקומי הן רק קצה הגרב במלתחה עמוסה. כך לדוגמא, הטרנד המנומר פשוט לא עשה את זה לישראליות.
גם תנאי אקלים הם גורם משמעותי ומפאת החורף הקצר והקל יחסית בארץ, קצת קשה יהיה למצוא כאן מעילים עבים עם פרוות ענק, או מחלקות לציוד סקי.
שאלת מיליון הדולר, ונקווה שפחות מכך, היא האם ניתן למצוא פרטי לבוש זהים בחו"ל ובישראל, והאם גם המחיר יהיה זהה?
התשובה איננה חד משמעית ותלויה בגורמים רבים כגון במוצרים עצמם, במבצעים ובשערי הפאונד או האירו. אבל ברוב המקרים, בארץ יקר יותר.
אז למרות שצמד המילים "חוץ לארץ" מהלך קסם על ישראלים רבים, כיבוש שוק האופנה הישראלי רחוק לסיומו. "סטפנל" ו"בנטון" חוו זאת על בשרם בשנות ה-90, והשוק רווי בחברות אופנה ישראליות מצליחות כמו "גולף", "פוקס" ו"קסטרו".
אז בעוד בקריה דנים באיום האירני, בעולם האופנה לא מפסיקים לדבר על H&M, הלא הוא האיום השוודי.
