_c.jpg)
_a.jpg)
ממבט ראשון, העיר רמאללה נראית כמו כל עיר ערבית אחרת בגדה המערבית: אוריינטלית, מלוכלכת וצפופה. היא אולי תוססת יותר ורחובותיה מלאים באנשים, אך כיאה לעיר מזרח תיכונית טיפוסית עיקר המסחר בה מתנהל סביב כיכר מרכזית אחת. שמה של הכיכר הוא אל-מנארה, והיא הלב הפועם של העיר.
הנשים מכוסות הרעלות, מוכר התה בפינת הרחוב ודוכני הפלאפל הרבים, כולם יוצרים אווירה אוריינטלית קסומה. אבל אל תתנו לחזות החיצונית להטעות אתכם: רמאללה היא העיר העשירה והליברלית ביותר ברשות הפלסטינית. מתוקף היותה כזאת, בדומה לתל אביב, גם היא עוברת תהליכי אמריקניזציה מואצים. הגלובליזציה, מסתבר, לא נעצרת בקו הירוק.
מסביב לכיכר אל-מנארה כבר אין רק חנויות מסורתיות שמוכרות בגדים ונעליים. לצד החנויות הישנות בפתח הרחוב ניתן למצוא גם את מרכז הקניות של אל-בירה, קניון קטן עם ניחוח מערבי. בניגוד לרחוב המיוזע והרועש, בו הרוכלים מכריזים על סחורתם בקולי קולות, במרכז הקניות הממוזג שורר שקט, המוכרים מנומסים יותר ואפילו השלטים שמעל החנויות כתובים באנגלית. אלמלא הנשים מכוסות הרעלות, אפשר היה לשכוח שמדובר ברמאללה.
סחורה איכותית
סמיר, מוכר בחנות תכשיטים במרכז הקניות, סבור שלא מדובר בתחרות בין מרכז הקניות לחנויות הרחוב, אלא בשני מרכיבים משלימים. "מי שרוצה להתקרר קצת מהשמש בחוץ בא לפה, בודק את הסחורה בנחת", הוא מסביר. "אם אתה רוצה לקנות משהו פשוט בזול, אתה יכול לקנות אותו מהרוכלים בחוץ. בשביל סחורה יותר איכותית יש את מרכז הקניות".
מעבר למרכז הקניות הזה, סמוך לכיכר ההומה, ניצב קניון גדול וחדיש יותר, הממוקם בצידה השני של רמאללה. הקניון, שנפתח לקהל לפני שלוש שנים, לא היה מיד סיפור הצלחה. "הרעיון של קניות במקום גדול שנראה מאוד יקר לא תפס אצל הפלסטינים", אומרת לאמה, תושבת האזור. בתחילה הקומה הראשונה בקניון הייתה ריקה מחנויות, כיוון שבעלי העסקים העדיפו לפתוח חנויות בכיכר העיר ולא בקניון, היכן שגובים דמי שכירות גבוהים.
ובכל זאת, הרעיון הכל כך אמריקני הזה חדר לבסוף גם לתרבות הערבית השמרנית. "עם הזמן, יותר ויותר אנשים התחילו לבוא לקניון, וכשיש תנועה של אנשים יותר בעלי עסקים רצו לפתוח שם עסק. עכשיו הקניון כבר הומה", מסכמת לאמה את סיפור ההצלחה של הקניון, שפשוט הפך לטרנד בעיר.
סטארס אנד באקס
אלא שתהליך האמריקניזציה שעובר על רמאללה לא מסתכם רק בקניונים. למרות שאף רשת מזון בינלאומית עוד לא פתחה סניפים בעיר, מצד התושבים קיים ביקוש רב לניחוח של חו"ל. בית הקפה "סטארס אנד באקס" בכיכר אל-מנארה נפתח במקור לתיירים, אך רוב קהל לקוחותיו מורכב דווקא מתושבי העיר.
לכאורה מאוד קל להשתעשע וללעוג לחיקוי המקומי של ענקית הקפה האמריקנית "סטארבאקס". אלא שלמעשה בית הקפה הזה, הממוקם באופן סמלי מעל לדוכן שווארמה, חושף את הרצון העז של תושבי רמאללה להרגיש אמריקה, גם בלב הרשות הפלסטינית.
מבפנים, "סטארס אנד באקס" נראה בדיוק כמו עוד אחד מהסניפים של הרשת האמריקנית. ברגע שעזבת את הרחוב ונכנסת פנימה, אתה שוכח מהר מאוד שאתה נמצא בעיר ערבית מוסלמית. כאן אפשר למצוא נשים ללא רעלה, ואפילו - השם ישמור - גברים ונשים שיושבים יחד בתא פרטי. הלקוחות שמגיעים לבית הקפה הם הצעירים "המגניבים" של העיר: הם מעשנים נרגילה, אבל שומעים היפ והופ ומוזיקה מערבית. חיים ברמאללה, אבל חולמים על ניו יורק סיטי.
מה שאולי מלמד יותר מכל על צורת החשיבה האמריקנית שחודרת לעולם הערבי הוא לאו דווקא הלקוחות, אלא הבעלים של בית הקפה האופנתי. כמו "סטארבאקס" המקורית, גם הם רוצים להפוך את "סטארס אנד באקס" לרשת שתשלוט על העולם, או לפחות על הגדה המערבית. התכנון העתידי הוא לפתוח עוד שבעה סניפים ברחבי הרשות הפלסטינית, כשאחד מהם אפילו ימוקם במזרח ירושלים.
קסטרו רמאללה
בכלל, נושא הרשתות, שפשוט לא היה קיים ברשות עד לפני כמה שנים, הולך וצובר תאוצה. בתחום האופנה, למשל, ניתן למצוא את "אופנת סודאני" - מעין קסטרו פלסטיני - כמעט בכל פינה ברחבי רמאללה. רוצים עוד הוכחה לכך שהעיר הופכת למערבית? רמאללה היא המקום היחיד ברשות הפלסטינית שבו יש אגודה רשמית של הומואים ולסביות. בכל מקום אחר בעולם הערבי, מדובר במשהו שפשוט לא היה יכול קרות.
אז נכון, המרחק בין רמאללה לניו יורק או סאן פרנסיסקו הוא עדיין עצום, ולא רק פיזית. אבל עדיין, נדמה שהעיר הליברלית ביותר בשטחים סופחת אליה לאט יותר ויותר מאפיינים של עיר אמריקנית. זה קצת מזכיר את ה-"מק-קבב" בישראל: מצד אחד ניצב הרצון להישאר עם התרבות המקומית, ומנגד הכמיהה לקצת אמריקה. כעת נותר רק להמתין למקדונלד'ס הראשון ברמאללה. מק-חומוס מישהו?